שאלה שאני סקרנית לדעת באיזה מצב אדם מתחיל לחשוב מחשבות אובדניות ואיך הוא מגיע למצב הזה?

בגדול במצב של בדידות או מצב כלכלי גרוע או חוסר ראייה עתידית לחיים לרוב אבל בבדידות משולבת עם מצב כלכלי גרוע

כשהוא לא חושב שהחיים שלו שווים הרבה

כשהוא סובל, ללא תקווה שהמצב ישתפר

בעיקרון מחשבות אובדניות יכולות להגיע מהרבה סיבות. בעיקרון הדעה הרווחת היא שמחשבות אובדניות מגיעות מאובדן כלשהו. של מערכת יחסים, של אדם, של מצב, של פרטים.. כל דבר שאדם חווה כאובדן. ברגע שהאובדן הזה לא מצליח לעבור טוב על ידי האדם, האדם יהיה תקוע במצב שהוא מנסה לשחרר את האובדן ולעבור הלאה ללא הצלחה - מה שמניע אנשים במקום לשחרר החוצה לדחוף את תחושת האובדן פנימה, מה שמוביל לחוסר ערך עצמי, ביקורת שלילית, רומיניציות וכמובן מחשבות אובדניות.
המון מצבים מסוים או הפרעות נפש גם כן יכולות להוביל למחשבות אובדניות, כמו דיכאון, חרדה, בדידות.. וחלק מהסיבות לכך זה דבר שנקרא "ראיית המנהרה" בא אנשים שמרגישים רע מאוד בחיים שלהם נמצאים במצב של ראייה סלקטיבית, כלומר הם מתחילים לראות רק את הדברים הרעים בחיים שלהם ולהתעלם מהדברים הטובים, כך שבראיית המנהרה - הפתרון היחיד לקץ הסבל שלהם הוא המעשה האובדני. זה נתפס כפתרון היחיד ליאוש שהם חווים או למצב שהם נמצאים בו.

מה שהקודמים כאן אמרו
אני לא אחדש כאן משהו אבל אגיד לגבי אישית שזה היה בגלל בדידות והאמנתי שזה לא ישתנה כל החיים שלי בגלל משהו שהיה לי שוב פעם בעבר
איבדתי תקווה והאמנתי שלא שווה לחיות אם אלה החיים

בהקשר לשאלה שלך, ברגע שאין לך כבר על מה לוותר או לאבד זה הרבה יותר קל, לרצות להתaבד. גם בדידות, לאבד מישהו, משבר גדול שקורה יכול לגרום לזה. חרדות/דכאון משפיעים על זה כי בסוף חוסן נפשי זה דבר חשוב