עברה עכשיו שנה מאז שמישהי שאני אוהבת נפטרה ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו?

שלא תדעי עוד צער

היי יקרה,
לפעמים נדמה לנו שאחרי זמן מה אנחנו "אמורים" כבר לדעת איך להתמודד, עם עצב או אובדן או כל דבר קשה אחר, או שהזמן היה אמור לרכך את המכה. אבל המציאות היא שהגוף והנפש זוכרים. התקף החרדה שחווית בחצות הוא תגובה כואבת, אך כל כך אנושית, למפגש עם הגעגוע וההבנה שחלף זמן...
לפעמים בנקודת השנה, השאלה "מה אני אמורה לעשות עכשיו?" הופכת למהדהדת יותר, כי הציפייה החברתית היא "להמשיך הלאה", בעוד שהלב עדיין מחפש את מי שאיננו. בנוסף לפעמים גם המחשבה על "השנה השנייה" ועל החיים בלעדיה יכולה להרגיש כמו תהום גדולה ומאיימת.
חשוב לי שתדעי שגם בתוך התחושה האבודה הזאת, את לא חייבת להישאר לבד. לפעמים, דווקא ברגעים שהכל מרגיש מפורק וחסר מילים, הידיעה שיש מישהו בצד השני שיכול פשוט להיות איתך שם, בלי לשפוט ובלי לתת עצות נכונות, יכולה להיות עוגן קטן.
אני מזמינה אותך אלינו לסה"ר, אנחנו כאן כדי להקשיב לך, לתת מקום לחרדה, לגעגוע ולאובדן, ולחפש יחד איתך את סדקי האור הקטנים בתוך המועקה הזאת.
מצרפת לך לינק לצ'אט שלנו.
מחזקת אותך,
מתנדבת סה"ר