בעיניכם זה בסדר שאדם אתאיסט יצא עם מישהי מאמינה?

ברור

לדעתי כן

אנע חושב שפחות אפשרי להתגבר על זה

לאהבה אין גבול אבל יש מחיר

כן כמו ההורים שלי ובסוף אמא שלי גרמה לאבא שלי להאמין ולהתחיל לשמור

כן, כל עוד הם מכבדים אחד את השנייה

כן אם הוא סבבה עם זה והיא סבבה עם זה למה לא. לפעמים זה באמת עובד.

בעננו זה לא אמור להיות בסדר
זה אמור להיות בסדר מבחינתם
של אם לה בתור מאמינה אכפת שהוא לא יעשה איתה קידוש או יגיד לה אמן על דברים (דוגמה)
ולו זה אמור להיות בסדר לראות אותה מתפללת מדליקה נרות או עושה את ההתחזקויות שלה

לא ממש

לאא

כן כל עוד לא אכפת להם אנחנו לא יכולים להחליט אם זה בסדר לו אם טוב להם אז שיהנו

הפסד של מאמינה כי מאתאיסט אני לא יכול לצפות לכלום ושיקול הוא שלה אם ח"ו להסתבך או לא

כן כאילו אם להם לא אכפת מי אנחנו שנחליט אם זהבסדר או לא שיעשו מה שהם רותים

כן יצא לי. ומכבדים את האמונות של הצד השני ולא דנים עלזה כי אין למה אתה לא רוצה לשנות בסוף תצד השני. מה שכן זה דורש" לכבד נגיד לא לאכול המקום לא כשר וכו(לה לא היה מפריע אם אני הייתי אוכל במקום לא כשר גם שאני איתה אבל לא הייתי מוכן במידה והיא לא אכלה. פשוט כבוד הדדי

זה יותר תלוי בה לרוב האתאיסטים שאני מכירה לא אכפת

זה תלוי מה הכוונה ב"בסדר"
אם השאלה זה האם זה מוסרי אז אין כאן עוול, שניהם יודעים את הבעייתיות ושניהם בוחרים בה (אלא אם כן אחד מהם מבין שזה בעיתי והשני לא והוא יודע שהשני לא)

אם השאלה זה האם זה מומלץ אז לא (אלא אם כן זה לא קשר רציני ברמה שמצפים שיתחתנו בעתיד, וגם אם זה יהיה ממושך הציפייה היא לשנה שנתיים, ואז זה בסדר)

אם היא מאמינה שאינה שומרת הלכה, זה אפשרי.

כל הבעיה מתחילה אם היא דתייה ושומרת הלכות, ה'פיצוצים' במשפחה לא יגרמו בגלל דעות, הם יגרמו בגלל שוני במעשים או בחינוך, אבל אם זה פשוט שאת חילונית מאמינה והצד השני הוא חילוני שאינו מאמין, כנראה שלא יווצרו יותר מדי חיכוכים אלא אם שניכם אוהבים מאוד תיאולוגיה עד שזה ממש בנפשכם.

ברור שזה בסדר השאלה איך הם יסתדרו
זה אתגר רציני לא רק בין שניהם אלא גם בחינוך ילדים וכל זה
זה לא פשוט

כן אני מניח