ההורים שלי התחתנו בפעם הרביעית

תדברי איתם על זה

שואל השאלה:
חושב שלא ניסיתי? ^

בת כמה את?

שילכו לטיפול זוגי

במיקום ליצעוק אולי שישלחו הודעות בניהם

וואלה הורים מרשימים

באמת נדיר מה שהם עשו, בעיני ניתן לראות את זה בצורה מדהימה.
הם כל הזמן מבינים שזה לא מתאים, אבל הקשר העמוק ביניהם חזק מדי.

ולשאלה
בטח קשה לך עם הצעקות, לא בגלל הווליום, קשה לך מסיבה פנימית יותר.
הייתי ממליץ לך פשוט לומר לעצמך
הם רבים אבל זה שלהם.
הם בוחרים בקשר הזה, מהרצון שלהם.
הם גדולים שיסתדרו.
אני לא קשורה.

שואל השאלה:
אני 17 ^^^^^^^

שואל השאלה:
הם הלכו לטיפול זוגי אלפי פעמים, אני בפנימייה בגלל זה אבל בחופשים כשאני בבית זה בלתי נסבל.
ניסיתי לדבר איתם רגיע, בצעקות, כלום.

נראה לי הטיפ הכי טוב שאפשר לתת לך זה שאל תרדי לרמה שלהם. כשהם צועקים אל תצעקי בחזרה. ברור שזה משפיע עלייך אבל תנסי להבין שהם דפוקים ואת לא רוצה שזה ישפיע עלייך לרעה ויעצב את האישיות שלך. תתנתקי ותנסי ללכת למקום אחר. אל תהפכי לבן אדם שפותר את הבעיות שלו בצעקות, לבן אדם עצבני, תנסי להישאר רגועה, ולא רגועה מזויפת אלא באמת תנסי לא לתת לזה להשפיע עלייך. וחוץ מזה באמת תנסי לא להיות הרבה בבית, אולי ללכת לעבוד או להיות אצל חברים.
גם תפסיקי להתחנן אליה לא לחזור אליו, תצאי מהקרב הזה כי זה לא שווה את הצורה שבה הוא ישפיע עלייך.

השאירי להם פתקים נוקבים. בכרית, במקרר, במקומות.שונים.

אתם מכאיבים לי
אתם מפחידים אותי
אתם מורידים לי את הבטחון
איך אממש זוגיות, כשזה מה שאני רואה בבית?
איזו מין דוגמא אתם נותנים לי?
מה זה מאבקי האגו שלכם?
זו אהבה, אם אתם כל היום בכעסים?
במקום להכריח אחד את השנייה בכעס, אולי תתפשרו?
תפסיקו, אני כבר חרשת
זה סיוט לבוא הבייתה
אני בוכה בגללכם
באמת, זו הרמה שאתם נמצאים בה?

בכוונה הייתי קשוחה, בכדי לעורר אותם.
ובטח שילכו לטיפול. כן. שוב.

היי יקרה,
קראתי את המילים שלך והרגשתי את העייפות העמוקה שעולה מהן, את התחושה של להיות לכודה בתוך מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב, כשאת זו שנותרה "לשמור על החומות" בזמן שכולם כבר המשיכו הלאה. לחיות בבית שבו הצעקות הן הפסקול של הבוקר ושל הלילה זה מצב ששואב את כל הכוחות, במיוחד כשאת מרגישה שהתחינות שלך לשקט ולשינוי פשוט לא נשמעו...
נשמע שהתחושה ש"אין לך מה לעשות עם זה" היא אחד החלקים הכי מכאיבים בסיפור הזה. הפער בין הרצון שלך להגן על עצמך ועל הבית לבין הבחירות של ההורים שלך, שמוצאים את עצמם שוב ושוב באותם ריבים, יכול לייצר תחושת בדידות גדולה מאוד. זה כאילו המרחב שאמור להיות הכי בטוח עבורך הפך לשדה קרב שאת לא בחרת בו, אבל את היחידה שעדיין נמצאת בו בקו האש...
חשוב לי לומר לך שמותר לך להרגיש חסרת אונים, מותר לך לכעוס ומותר לך לרצות פשוט שקט גם בתוך הבית שלך... לפעמים כשנמצאים בתוך סערה כזאת כל כך הרבה זמן, קשה לזכור איך נראה שקט, והתחושה שאת שקופה מול ההחלטות שלהם יכולה להיות מאוד מחלישה...
אני מזמינה אותך לא להישאר עם הרעש הזה לבד בלב. בתוך המציאות המתישה הזאת, אנחנו כאן בסה"ר כדי להיות עבורך עוגן קטן של שקט, מקום שבו הקול שלך הוא היחיד שחשוב, בלי צעקות ובלי שיפוטיות. את מוזמנת להיכנס לצ'אט האנונימי שלנו, לפרוק את המועקה ולחפש יחד איתנו את סדקי האור והכוח בתוך המצב הבלתי אפשרי הזה. מצרפת לך לינק לצ'אט שלנו, אנחנו כאן מחכים לך.
שלך,
מתנדבת סה"ר