זה הגיוני שאני מתגעגעת לאשפוז במחלקת הפרעות אכילה?

זה מאוד הגיוני שאת מתגעגעת לשם בדיוק בגלל מה שאמרת בתיאור

נשמע גם שחסר לך הקשבה איפה שאת עכשיו. שווה לחפש אנשים/טיפול שיקשיבו ויכילו ויעזרו לך. גם אם הם לא אותם האנשים שהיו איתך באשפוז

האשפוז שלי היה, בדרך מוזרה כלשהי, אחת התקופות שבהן היה לי הכי טוב.
אז אני מבינה מה את אומרת, וזה הגיוני. אבל שתדעי שזו אחת הסיבות שמנסים לקצר את האשפוזים - כדי שמטופלים לא יתאהבו בקונספט של להיות מאושפזים ויירצו להישאר

היי אנונימית.
שומעת את הקושי שמציף לאחרונה. מעין כאב שמלווה את היום יום וגורם לך וודאי להרגיש מאוד בודדה, כאילו אין מי שיוכל להבין מה עובר עליך מלבד אלו שנותרו שם, מאחור.

משערת לעצמי כמה את מרגישה חסרת אונים מהמצב. קודם כל, מצרפת לך כאן לינק למאגר אירגוני סיוע בתקווה שתצליחי למצוא שם גורם שיעזור עם המצב
https://sahar.org.il/%d7%9e%d7%90%d7%92%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a2/

אני מתנדבת בעמותת סה"ר( סיוע והקשבה ברשת ) ואני מזמינה אותך לפנות אלינו בצאט ואולי נוכל לחשוב יחד על פתרון שיעזור.

שלך מתנדבת סה"ר

קודם כל זו תעודת כבוד למחלקה להפרעות אכילה שבה היית מאושפזת. טוב לשמוע שהם עזרו לך.
לפי מה שאני יודע הטיפול בהפרעות אכילה זה תהליך ארוך. אני מניח ומקווה שיש לך מי שמטפל בך כעת. נסי ליצור איתו או איתה את אותו הקשר שהיה לך בתקופת האישפוז, זה לטובתך. כדי שבעתיד תוכלי להסתכל על התקופה הקשה שלך ולהגיד - היה לי קשה אבל היו אנשים שעזרו לי במהלך הדרך וסייעו לי להגיע לתקופות טובות יותר.

ואני מאד מקווה שהתקופות הטובות יגיעו במהרה ותוכלי לשים את הקשיים מאחוריך...


כל טוב מכל הלב!!

בטח שזה הגיוני