באמת קשה לי ברמות

היי לך,
בתמונה שצירפת רואים אדם יושב בין אבנים שבורות, הראש מעט מורכן
כאילו משהו סביבו מתפרק והוא פשוט נשאר שם לשבת בלי כוח להמשיך לזוז.
גם מהמילים שלך עולה תחושה דומה, מצד אחד הדאגה לאבא והמחלה שלו, ומצד שני המקום שלך בעולם שמרגיש קצת אבוד.
נשמע שאולי אתה מחזיק הרבה מאוד לבד.
גם להיות בן שמלווה אבא חולה וגם לנסות להבין לאן החיים שלך הולכים, ואולי בתוך כל זה כמעט שלא נשאר מקום לעצמך.
לפעמים כשמחזיקים אחריות כל כך גדולה לאורך זמן, אדם שוכח שמותר לו גם להישען רגע
לא כי הוא מוותר, אלא כי הוא אנושי.
יכולה לראות שגם מתוך המקום הכבד שאתה נמצא בו עכשיו, עדיין יש בך את הכוח לקום כל יום מחדש
נראה שלא לגמרי הלכת לאיבוד אלא שזו רק תקופה קשה שעוברת עלייך
ואלי אפילו מה שאתה עובר היום עוד יהפוך לחלק מהחוזק ומהלב שתביא איתך לחיים.
במידה ותרצה להמשיך ולשתף עוד קצת במה שעובר עלייך, אתה מוזמן להיכנס לצאט של סה"ר סיוע והקשבה ברשת.
יש שם אנשים מדהימים שיקשיבו לך באופן אישי, חם ואנונימי.

שלך,
מתנדבת סה"ר

זו תקופה והיא תעבור אני מאמינה

לזכור שהיא תמיד עוברת.
לגבי כיוון להמשך, אני מציעה לפנות להכוונה מקצועית