אתם גם מרגישים שערך החיים שלכם נדפק?

קצת, עדיין עצוב ולי אבל מרגיש לי שעצב לא מספיק, נהיינו אדישים

כן כבר לא כזה אכפת לי כל כך ממקרי מוותר רגילים, כאילו די נמאס אנשים מתים ואי אפשר להתייחס לזה כל הזמן.

אני גם מרגיש ככה לפעמים, זה קורה מהתבגרות, אתה מבין שמוות זה חלק מהחיים, טוב אין לי מושג לגביך
לפחות ככה זה אצלי
אבל כן היו לי פעמים שלאדע איך או למה אבל הרגשתי שאני עומד למות וממש ממש פחדתי, או בעיקרון כשזה קשור למוות של אחרים!
אני חושב שרק בנקודה הזאת בחיים שלך אתה תבין מה באמת הערך שלך לחיים, כשזה ממש ממש פוגש אותך

אני בכללי משווה חיים ומוות (שניהם חסרי משמעות מבחינתי) גם מלפני המלחמה, כך שזה לא ממש שינה לי את הדעה.
(ולשואלים, כן, נתקלתי במוות בחיים שלי של אנשים שקרובים אלי שמאוד אהבתי, לא ממש הזיז לי, כמו שלא יזיז לי המוות שלי, ולא בקטע אובדני, פשוט אני תומך באפאתיות לחיים ומוות).

וואלה כן אני חי בשביל לחיות לא איכפת לי יותר כבר מלא זמן

לא, אני עדיין מעריך חיים.