אנשים שעברו מערכת יחסים חברית רעילה כנסו

בואי לפרטי

פעם יצא לי לשמוע שיר שנקרא "גם זה יעבור" (=מאמינה שאת מכירה)
וכמו שנאמר בו, "זמן מרפא את הכל" וככה זה באמת, אמנם הטראומות נצחיות, אבל הזמן עובר ולומדים לחיות עם זה והחיים לא כאלו נוראים איתן לרוב

אני את המעגל שלי מעולם לא סגרתי ולא מעוניית לסגור אבל כי זאת אני פשוט

שואל השאלה:
זה לא יעבור לי אף פעם ?
איך אז אני אצליח להתקדם וליצור עוד חברויות
ובלי סגירת מעגל איך לא נשארים מאחורה
אני פשוט לומדת ולומדת להסיח את דעתי אבל אני מפחדת פחד מוות מקשרים זה מרגיש כמו המצב הכי פגיע בעולם

שואל השאלה:
עזבתי את הסביבה הזאת לפני חצי שנה
אבל זה נשאר נגיד פחד מאנשים וקרבה וקשר והדפוסים נשארו

מגיעים להבנה שאם את בסביבה שעושה לך לא טוב ומשפיעה אלייך לרעה אז עדיף לקחת מרחק
גם אם זה אומר להישאר לבד
זה נשמע קשה וזה באמת ככה אבל עדיף להיות עם נפש בריאה ולא ליד אנשים שמורידים לך מהערך העצמי
ולהיות לבד ולהתחיל להעריך את עצמך להבין מה את שווה וככה גם תמצאי אנשים שירימו לך ותקיפי את עצמך בסביבה שטובה ובריאה לך

בואי לפרטי

אני אישית לקח לי בערך שנתיים שלוש להתגבר על זה באמת ולמדתי למצוא את האנשים שאני באמת סומכת עליהם ועושים לי טוב ולא ישר להאמין לכל אחד כי היה לי נורא קשה עם זה ואולי עדיין לי אמון בחברים החדשים עכשיו במאה אחוז אבל אני באמת משתדלת לא לקשר אנשים שפגעו בי בעבר לאנשים חדשים

סביר להניח שהחברויות שלך לא יהיו אותו הדבר. את בן אדם אחר עכשיו. עדיף לגשת לטיפול אם יש את האופציה. זה גם נותן לך אדם עם ידע שמנסה להבין אותך כמו שצריך, וגם דורש ממך לתרגל אינטימיות רגשית עם בן אדם אחר.
לגבי מה לעשות חוץ מזה- כדאי קודם כל לזהות את הדפוסים הרעילים שנוצרו אצלך כתגובה לחברות הרעילה ואת המניע שלהם. אפשר ומומלץ לעשות את זה דרך טיפול. אפשר גם לכתוב על זה ולנסות לזהות דפוסים ולקשר את זה לדברים שחווית.
חשוב להפסיק להתייחס לתגובות הרעילות כהגיוניות, כי הן לא. זה שלב קשה, אבל הוא חשוב. גם חשוב לצבור בטחון בעצמך ובערך שלך.
שלב נוסף זה ליצור חוויות חיוביות עם אנשים אחרים. זה כבר קשור ללהתגבר על הפחד באופן פעיל(שזה קשור באיזשהי מידה ללצבור בטחון.)
אל תכעסי על עצמך אם זה לוקח זמן. זה הכי הגיוני בעולם. לי אישית הייתה חברות רעילה בכיתות ו'-ז', ועד כיתה ט' זה לא עזב לי את הראש. ואני עדיין רואה את ההשפעות של החברות הזאת עליי כיום ואני בכיתה י"א, ואני חושב שזה ישאר עד לסוף החיים שלי. אני לא אותו הבן אדם שהייתי פעם. וזה בסדר.

אני גם באותו מצב, אני מתרחק מאנשים ולא יוזם חברויות חדשות. אני רואה את זה פשוט כמו חרדה לכל דבר שצריך לטפל בה.

בפרטי יהיה פתוח יותר. אבל קשרים רעילים זה כן מקשה ויכול לגרום להסגר ולבעיות אמון אבל את עדיין תרגישי בנוח לתת לאדם הנכון,לא תמיד תצדקי אבל זה לא רע תכנסי לדברים לאט לאט תשמרי על עצמך כדי לאמלהפגע באמת

ריפוסט..אני בבית ספר חדש ויש לי איזשהו פחד ליצור קשרים חדשים וכשאני כן מדבר עם מישהו זה ממש בקטנה ואני מנסה לא ליצור יותר מדי קשר
וזה מרגיש רפלקסים טבעיים שלי כאילו זה הדפוס התנהגות שלי כאילו אני מונע מעצמי כאב מיותר
(עשיתי צעד אמיץ ולא עניתי את זה באנונימי)