איך להוריד מגננות? איך נפתחים לאחרים?

זה שאת מודעת לזה זה טוב מאוד, עכשיו תתחילי לעבוד על זה אפשר דרך עבודה עצמאית או דרך פסיכולוגית

וואו אני מזדהה איתך מאוד
בכנות הלוואי וידעתי מה לעשות עם זה

ריל.
מודעות זה הצעד הראשון. את מבינה את התהליך ומה קורה. השלב השני זה להפסיק לעשות לזה רציונליזציה- יש רגעים, שלמרות שאת מודעת למצב, את עדיין חושבת שלהתרחק מכולם זה הדבר הנכון לעשות(לפחות זה מה שהיה איתי.) צריך להפסיק לתת לזה תירוץ "הגיוני", ולאט לאט לנסות לחשוף את עצמך יותר לאנשים אחרים ולחוויות חיוביות בקרב אנשים אחרים.
גם אם תחווי דחייה- אז מה? זה עדיף על פניי לחיות את החיים שלך בפחד.

תגיעי למקום חדש לגמרי, תכירי אנשים חדשים ושם תהיה לך הזדצנות להיות את חדשה.
בבית הספר כבר אין לי חברים... אבל בעבודה לא הכירו אותי וזה נצן לי הזדמנות להיות מי שבא לי להיות וכל כך כיף לי וטוב לי שם...

שואל השאלה:
^איזה כיף לשמוע!

^
מבטיחה לך, באמת
פשוט האנשים שאת מכירה כבר גיבשו עליך דעה אז קשה להתיידד איתם
אבל זה ממש לא אומר שאת הבעיה, פשוט צריך אנשים חדשים ושונים

שואל השאלה:
תודה לך (:
הקטע הכי גדול הוא שדווקא פתאום שנהייתי מודעת, גם בלי לעשות יותר מידי - רק להיות מודעת, פתאום אנשים חדשים כן מנסים להתקרב אליי יותר, כאלו שלפני זה לא ניסו. מרגיש לי שזה משהו באנרגיה.. אבל אני מפחדת להרוס את זה ח"ו

נושמים עמוק ומראים להם שאת רוצה להיות איתם שאת רוצה להיפגש שאכפת לך

שואל השאלה:
כן אני נושמת עמוק, אבל העניין הוא שבפועל מה שקורה זה שזה מעיק עליי, אני לא יודעת איך לשחרר את תחושת הכבדות הזו.
גם אם אצא עם מישהי לכיף אני ככל הנראה ארגיש "וואי אני צריכה את הבית"

אז תזמיני אותם אלייך הביתה ותעשו משהו שאת אוהבת לעשות

אני ממש מזדהה איתך, הלוואי והייתה לי תשובה

להבין שדחייה היא לא בהכרח אישית וגם לא אומרת כלום על הערך שלך בתור בן אדם את גם בעצמך יש אנשים שאת מתחברת אליהם ויש אנשים שפחות וזה ממש לגיטימי כמובן לנסות להיפתח לאנשים שהם אמינים שנראה שאפשר לסמוך עליהם אבל גם לסמוך על עצמך שאם תפתחי וזה לא ילך אז תדעי להתמודד עם זה ושמקרה כזה לא מכליל את כל האנשים אז קודם כל לתת לאנשים הזדמנות

ליי

שואל השאלה:
^^אהבתי את התשובה שלך

אני נותן תשובות שעוזרות תמיד

שואל השאלה:
כן אבל לא יודעת להסביר.. פעם הייתה לי ממש חרדה חברתית, היום אני בכלל לא אותו הדבר בקטע הזה
נפתחתי יותר אבל משהו נתקע כזה איפושהו שם.. היום, אני כבר כן אומרת דברים קטנים כמו שרשמת, כמו "תודה" או "בוקר טוב". אבל כשזה מגיע לרמה שכבר מדברים איתי יותר, ורוצים לשמוע עליי עוד, אני סוג של בורחת.. זה מרגיש לי נטל. המחשבה היחידה שעוברת לי בראש שוב ושוב היא "מתי כבר אחזור לבית להיות לבד.." גם אם ממש כיף לי ונוח לי עם אותו האדם..
ו-וואלה לפעמים זה מבאס.. כי אני כן רוצה ליצור קשרים קרובים.

זה חרדה חברתית. את צריכה להתחיל בקטן, כמו לפנות למישהו, לומר בוקר טוב, או לנהג תודה רבה, וכו ואז ולעלות כל הזמן את הרמה כמו לדבר על משהו אם מישהו, ואז תלמדי לבד שאנשים לא כאלה מפחידים, וזה רק בראש שלך.

זה שאת מודעת לזה נותן לך את האפשרות לשים לב מתי את עושה את זה ולהפסיק