אני ממש אבל ממש לא רוצה לבוא . יש לי משפחה כפוית טובה . לבוא או לא?

אבל עליי שבוע סיוט יום שני הייתי אמורה לחזור עם אחותי הקטנה מפריז עיקוב של כמה שעות ואופ הטיסה התבטלה עכשיו תחשבו על זה . ילדה בת 19 שלא טסה פעם אחת בחיים שלה ועם אחותה הקטנה בת ה8 שגם מפוחדת על החיים ואין לה מושג מה לעשות חוץ מלעקוב אחרי ישראלים אחרים . קיצר התבטל ביום שלום במהלך זה אבא שלי היה איתי על ימין ושמל ואפילו קרוב משפחה שאני מעט ולא מדברת שאל איך אני ושאני אלופה אבל מה? המשפחה של אמא? אמא עצמה? אחים שלי? סבתא שלי? דודה שלי? כלום לא שמעתי מהם הודעת טקסט של איך אני ואפילו לא דאגה אחת. ואני קרובה הרבה יותר למשפחה של אמא מאבא .עכשיו הקטע שמעצבן . חטפתי וירוס בפריז . כל הזמן שהלכנו לשדה התעודה למטוב ובסוף באמת חזרנו לישראל לא תיפקדתי . לא היה תרופות ולא היה לי כלום חוץ ממנוחה שגם זה אני בקושי כי אחותי הקטנה איתי והיא צריכה תעסוקה עכשיו זה שלי כן דיברתי רק עם אמא על זה ואמא שלי רכלנית אני יודעת שסיפרה לדודה וסבתא אבל מילה? דאגה? כלום . אחותי? אחים שלי? נאדה . אני כבר יומיים שלוש בישראל אפילו העבודה שלי כשבאתי שלחה אותי הביתה כי נראתי גוססת והם יתקשרו הרבה יותר פעמים מהמשפחה שלי . אני מעצבת עוגות במקצועי . ולפני יומיים אמא לי החליטה להפתיע אותי ולהגיד " לסבתא יש יום הולדת אני צריכה שתכיני עוגה " בכל הזמן הזה חוץ מביום הראשון שבאמת ששישנתי ואמא שלי דאגה לי מילה אחת של דאגה לא אמרה . עדיין גרמה לי ללכת לסופר לסדר את המצרכים להכין את העוגה והכל. הכנתי את העוגה אתמול וקמתי היום ב7 בבוקר להכין הכל וזה היה יום לא טוב העוגה לא שיטפה פעולה רבתי המון איתה ועם העיטוף נדפקו עליי מחבטות וארונות בנוסף לפני יומיים עיקמתי את הרגל חזק ומאז כואב לי ממש ואמא יודעת . קיצר אמא התקשרה אליי מהעבודה ועניתי עצבנית והיא שאלה למה אז פתחתי עליה " מה את יודעת שאני חולה לא מתחשבת לא שואלת משפחה כפוית טובה וכו"היא הגיעה הביתה אני עדיין על העוגה ובאה מתכוונת לדבר איתה והיא? מאז שהגיעה לבית בטלפון מדברת מעל לשעה . באמת נמאס לי