6 תשובות
ללכת למטפלת ריגשית ולקחת כדורים נגד חרדה . לי עזר
אנונימית
מבינה אותך
ומסכימה^
זה ממש קשה אני גם הייתי ככה ולקח לי זמן לצבור בטחון וגם מה שעזר בנוסף זה פשוט להתעסק בעצמך, למצוא תחביבים ודברים שהם שלך, באמת שזה נותן ביטחון
וגם מתישהו מבינים שאת לשניה אחת את עונה על משהו וזהו השיעור ממשיך, אחרי הפעמים הראשונות תהיי גאה בעצמך ואחרי זה זה כבר יבוא לך טבעי
אני גם עכשיו אחרי שאני אומרת משהו בכיתה ממש דופק לי הלב כמה שניות אחרי ולפני אבל בסוף הכל טוב ובאמת שזה פשוט מוסיף לך בטחון בכיתה וכבן אדם בכללי
ומסכימה^
זה ממש קשה אני גם הייתי ככה ולקח לי זמן לצבור בטחון וגם מה שעזר בנוסף זה פשוט להתעסק בעצמך, למצוא תחביבים ודברים שהם שלך, באמת שזה נותן ביטחון
וגם מתישהו מבינים שאת לשניה אחת את עונה על משהו וזהו השיעור ממשיך, אחרי הפעמים הראשונות תהיי גאה בעצמך ואחרי זה זה כבר יבוא לך טבעי
אני גם עכשיו אחרי שאני אומרת משהו בכיתה ממש דופק לי הלב כמה שניות אחרי ולפני אבל בסוף הכל טוב ובאמת שזה פשוט מוסיף לך בטחון בכיתה וכבן אדם בכללי
אנונימית
שואל השאלה:
תודה רבה לכם)
תודה רבה לכם)
אנונימית
אפשר לקחת את זה לטוב ולרע אבל לאנשים לא אכפת ממך. גם אם יש לך תספורת גרועה אולי הם יצחקו בהתחלה אבל זה נגמר. הם מתעסקים מספיק בעצמם אז לא לדאוג
היי לך,
שומעת את החרדה, את חוסר הביטחון, ובעיקר את התחושה שכל העיניים עלייך, שכל תזוזה קטנה נבחנת. זה יכול להציף ולעייף ברמות שקשה להסביר למי שלא חווה את זה.
נשמע שבכיתה את כל הזמן במצב של דריכות. מפחדת לענות, מפחדת לשאול, מפחדת להיות במרכז, עושה כמעט הכול כדי שלא ישימו לב שאת שם...
זה כאילו המוח משכנע אותך שכולם מסתכלים, שכולם שופטים, ולא ממש משנה מה קורה בפועל. אז את נוכחת פיזית, אך המחשבות נודדות לאן שהחרדה לוקחת אותן ואז זה עשוי להרגיש כאילו את באמת "לא שם".
יכולה רק לתאר לעצמי את ההרגשה הכבדה הזו, וזה באמת נשמע לא פשוט.
יחד עם זה, עצם זה שאת כותבת כאן, שמה את זה במילים, מבקשת עצות, עשוי להעיד שיש בך חלק שלא רוצה להישאר לבד בתוך זה. חלק שמחפש דרך אחרת, גם אם היא עדיין לא לגמרי ברורה.
אני קוראת שכתבו לך פה בתגובות על האפשרות של נטילת כדורים להקלה - חשוב להדגיש שכדאי להתייעץ עם איש או אשת מקצוע לפני החלטה כזו.
אפשר לחשוב על משהו שאולי יכול לעזור או להקל בינתיים. אפשר, למשל, לשתף את המורים או המורות שלך, את יועצת בית הספר, או כל דמות סמכותית אחרת בבית הספר שאת סומכת עליה. ייתכן ששיחה כנה בנושא תוכל גם להעניק הקלה וגם, אולי, תהיינה להם עצות פרקטיות עבורך כאנשי מקצוע.
ואם את מרגישה שאת רוצה לדבר על זה במקום בטוח, בלי שיפוט ובלי לחץ, אנחנו כאן.
מתנדבות ומתנדבי סה"ר מחכים לך בצ'אט, בשיחה אנונימית ובטוחה.
מצרפת לך לינק.
איתך,
מתנדבת סה"ר
שומעת את החרדה, את חוסר הביטחון, ובעיקר את התחושה שכל העיניים עלייך, שכל תזוזה קטנה נבחנת. זה יכול להציף ולעייף ברמות שקשה להסביר למי שלא חווה את זה.
נשמע שבכיתה את כל הזמן במצב של דריכות. מפחדת לענות, מפחדת לשאול, מפחדת להיות במרכז, עושה כמעט הכול כדי שלא ישימו לב שאת שם...
זה כאילו המוח משכנע אותך שכולם מסתכלים, שכולם שופטים, ולא ממש משנה מה קורה בפועל. אז את נוכחת פיזית, אך המחשבות נודדות לאן שהחרדה לוקחת אותן ואז זה עשוי להרגיש כאילו את באמת "לא שם".
יכולה רק לתאר לעצמי את ההרגשה הכבדה הזו, וזה באמת נשמע לא פשוט.
יחד עם זה, עצם זה שאת כותבת כאן, שמה את זה במילים, מבקשת עצות, עשוי להעיד שיש בך חלק שלא רוצה להישאר לבד בתוך זה. חלק שמחפש דרך אחרת, גם אם היא עדיין לא לגמרי ברורה.
אני קוראת שכתבו לך פה בתגובות על האפשרות של נטילת כדורים להקלה - חשוב להדגיש שכדאי להתייעץ עם איש או אשת מקצוע לפני החלטה כזו.
אפשר לחשוב על משהו שאולי יכול לעזור או להקל בינתיים. אפשר, למשל, לשתף את המורים או המורות שלך, את יועצת בית הספר, או כל דמות סמכותית אחרת בבית הספר שאת סומכת עליה. ייתכן ששיחה כנה בנושא תוכל גם להעניק הקלה וגם, אולי, תהיינה להם עצות פרקטיות עבורך כאנשי מקצוע.
ואם את מרגישה שאת רוצה לדבר על זה במקום בטוח, בלי שיפוט ובלי לחץ, אנחנו כאן.
מתנדבות ומתנדבי סה"ר מחכים לך בצ'אט, בשיחה אנונימית ובטוחה.
מצרפת לך לינק.
איתך,
מתנדבת סה"ר
ואי תקשיבי אני ככ מבינה אוצך, אני ככה מאז שאני זוכרת את עצמי ואני כל כך רוצה לטפל בזה אבל אני לא יודעת איך .
אני מאמינה בך שתצליחי להתגבר על זה,את מדהימה!!:)
אני מאמינה בך שתצליחי להתגבר על זה,את מדהימה!!:)