לדעתכם אינטימיות היא שייכת רק לזוגיות?

אם את מרגישה לא בנוח עם זה כנראה שאת מרגישה אליו דברים שאת לא אמורה להרגיש, תעשי מה שהבטן אומרת לך לעשות, אם זה נטו שיחות ואין לך שום רגש אליו אז לא רואה בזה בעיה

שואל השאלה:
אני מרגישה לא בנוח כי אני לא יודעת אם זה בסדר שתהיה לי אינטימיות רגשית עם אנשים שהם לא חבר שלי.
ואין לי שום רגש רומנטי אליו, אבל הוא מאוד קשור נפשית אליי וגם אני אליו

^אין בזה בעיה. מה עם ההורים את לא משתפת דברים?

זה נושא מורכב ואני לא יודעת בעצמי להגיד דעה חד משמעית, אבל בגדול אני מאמינה שזה בסדר כל עוד שומרים על גבולות בנושאים, כלומר העומק נוגע לנושאים רגשיים ופחות לנושאים שמתעסקים סביב מיניות למשל או דברים שחבר שלך לא היה מרגיש בנוח לשמוע שדיברת עליהם עם הידיד

לא הבנתי את הפואנטה של ידיד להיכנס לשיחות עמוקות עם מישהי שיש לה חבר.

שואל השאלה:
^^^לא הבנתי כלכך, איך ההורים קשורים בעצם?
^^וכן בטח, אני לא טמבלית. מיניות זה גבול מאוד ברור. אין כאן אף מיניות/רומנטיקה, אבל כן יש אהבה אמיתית וקשר נפשי

שגם עם הורים שלך את תשתפי דברים / עם אחים/ חברה הכי טובה
זה שיש לך ידיד שאת משתפת איתו משהו זה לא משהו רע , זה לא שאת איתו בקטע זוגי או משהו

^^וזה נראה לך תקין שיש לך אהבה וקשר נפשי עם גבר שהוא לא החבר שלך?

שואל השאלה:
^^^הוא במצב נפשי לא משהו, ובכל מקרה הכוונות שלו לא קשורות, לא על זה דיברתי

שואל השאלה:
אני לא בקשר טוב עם ההורים. ועם אחים גם לא קשר שאפשר באמת להיות חשוף רגשית בו וכו
וחברה הכי טובה ברור, אני ממש כתבתי שאני בקשר כזה עם *חברה וידיד*

שואל השאלה:
^^^זו בדיוק שאלתי :') לדעתך אינטימיות היא שייכת רק לזוגיות?

נו אז למה חברה בסדר שתשתפי וידיד לא? כי הוא גבר? את לא רואה אותו בקטע זוגי רק כידיד וגם לו יש איתך את אותו גבול ואת בזוגיות, חבר שלך זה לא מפריע לו וזה ממש בסדר שתשתפי בדברים מישהו שעוזר לך ומבין אותך. כל עוד הוא רק ידיד מבחינתך אין פה אף בעיה

אני לא חושב שזה בכלל שאלה. מן הסתם שאינטימיות זה רק עם הבן זוג. אם הוא לא משלים לך את החוסר הזה אז זה לא תקין. ועוד יותר לא תקין לחפש את זה אצל מישהו אחר. אבל אם את בסוג של זוגיות פתוחה זה משהו אחר והזוי בעיניי מי שעושה את זה.

שואל השאלה:
^^אני לא יודעת, אנשים פשוט רואים את זה ממש כרע ואני מרגישה אשמה. כי אני מתערערת מהכול ומכל דעה חיצונית
וכאילו זה די מעצבן אותי
כי הוא יכל להיות בת באותה המידה
זה לא משנה לי

תלוי מה הביטוי של אותה האינטימיות והגבולות שלה (שהרי נכון שיהיו שונים הם בין אדם לאדם)
במקרה שלך הייתי מציעה לנסות להבין מה אוכל אותך - שאין ייחוד בסוג האינטימיות שבינך לבין חבר שלך כי את מוצאת אותה גם במקומות אחרים או שמא זה שיש לך בכלל את היכולת ליצור קשרים בעלי אינטימיות מעבר לזוגיות שלך?

בנוסף, תנסי להציב את עצמך בנעליו של חבר שלך או לחילופין את עצמך במצב בו לחבר שלך יש גם קשרים כאלה בחייו , אולי זה ישפוך לך אור על הנקודה שאת נמצאת בה ואיך להתקדם ממנה.

לא קראתי הכל אבל לדעתי לא.
אינטימיות יכולה להיות בכל מיני קשרים

שואל השאלה:
^^^^אוקיי, מעניין.
קודם כל
אנחנו מדברים על אינטימיות בלי רומנטיקה או מיניות, כן?

לא רואה פה בעיה את לא נמשכת אליו, את מדברת איתו כי הוא מבין אותך ויש דיבור אני לא רואה פה בעיה, גם אני דיברתי עם 5 חברות טובות שהיה לי חבר ושיתפץי אותן וזה לא קריטי המין של הבנאדם את לא מקיימת איתו קשר רומנטי ולא נמשכת אליו.
ואנשים תמיד יגידו מה שיגידו, לחבר שלך זה לא מפריע נכון? אז למה שתספרי אותם. חוץ מזה את יודעת בעצמך מה את עושה ויודעת שזה רק דיבורים ולא מעבר. זוגיות זה אמון לא צריך להיות רכושני ורק אחד בתוך השני כל היום..

שואל השאלה:
^^^^אוף גם וגם. והגדרת את זה מושלם, תודה ואם הייתי בנעליים של חבר שלי הייתי מקנאת רצח כי הייתי רוצה שהוא יהיה אינטימי רק איתי, אבל כן אני ממש לא הוגנת. כי אני מצפה ממנו למשהו שאני לא. אבל עם זאת, הייתי פשוט סובלת את זה (אם הייתה לו חברות עמוקה עם מישהי) ולא מגבילה אותו וכועסת או משהו, שומרת את הקנאה והסבל בתוכי
אבל לחבר שלי אין את הקנאה והסבל הזה
והוא הרבה פחות אמוציונלי כזה ודרמטי ממני, אז שמץ

שואל השאלה:
^^זהו אבל זה לא רק שיתוף, זה ממש תלות רגשית כזאת וקשר יומיומי
אבל כן, גם אני חושבת ככה בעיקרון, שזה לא קריטי המין של הבן אדם
אני מתייחסת אליו כ-הנפש שלו.
ונכון, אבל אני לא מבינה למה עדיין אני כן מעורערת מדעה של אנשים
זה תמיד ככה בכללי, גם אם אני יודעת תכלס שמשהו תקין מבפנים אני עדיין יכולה להתערער כשאנשים מבחוץ אומרים פשוט את הדעה הכנה שלהם בלי לדעת כלום על הסיטואציה

^^תנסי לחשוב מה יכול להסב לך שלווה נפשית במצב הנוכחי ואולי שווה לחשוב על הצבת גבולות עצמיים ולא ממקום של לרסן את מי שאת אלא גם כדי ליצור לעצמך בהירות בתוך כל זה וגם כדי שתישאר מידת ייחוד באינטימיות שבינך לבין חבר שלך.

שואל השאלה:
כנראה לדבר על זה כמה שיותר עם חבר שלי
וזה אכן יקרה ברגע שזה יתאפשר
והשאלה היא אילו גבולות אני אמורה להציב בעצם. כי אני בהחלט לא יודעת
ותודה לך!!

מאמינה שתלמדי אותם תוך כדי תנועה
ובכיף!! מקווה שדברים יתבהרו לך

שואל השאלה:
טנקיו 3>

בשבילי אם אני בזוגיות הפרטנרית שלי היא המקום שבו אני רוצה להיות באינטימיות, היא מכירה אותי עד הסוף ומבינה אותי
אם זה היה קורה לי במקרה אם מישהי אחרת הייתי מתרחק כי הייתי מרגיש שזה יותר מדי ושזה מרחיק אותי רגשית מבת הזוג

ממליצה לך לקרוא uses of the erotic של audre lorde

קודם כל קיבלת מתנה ותהיי ממש שמחה על זה, להיות בנאדם שאוהב אינטימיות בעייני זה ממש יפה ומיוחד, אבל כמו כל תכונה באופי - זה גם ברכה וגם קללה.
ואולי הקללה זה שאת מחפשת את זה עם כל אדם, ואפילו די חייבת, שזה לא דבר רע לכשעצמו אבל בסיטואציות מסויימות יכול להיות בעיה, וכמו שאת מתארת - השאלה של כמה נכון להיות חשופה עם אחרים מול מערכת יחסים זוגית.
אז כמובן הכי טוב שתייעצי איתו, וגם אם הוא פחות מראה עניין עדיין להבין איפה זה פוגש אותו ומה דעתו ורגשותיו בעניין ולפי זה לנסות לפעול.
ודבר שני, לדעתי, אין הרגשה מדהימה יותר בזוגיות מלהיות יחיד לו / לה. לדעת שרק הוא יודע עליי הכל, ואני עליו, את כל הנקודות הכי רגישות, הפחדים הכי עמוקים, התאוות והרצונות.
זה סוג של שניים שהופכים לבן אדם אחד.
אחרי זה - דידים, חברים, וכו', אני חושב שזה בסדר שהקשר יהיה אינטימי אבל רק אם זה באמת מישהו שהוא ממש עמוק ומשמעותי בחיים שלך, לא סתם כל חבר וחברה, כי אז זה כבר קצת בעיה של מינון לדעתי, בסוף לא כולם צריכים לדעת הכל וזה גם לא טוב.
ואם החבר באמת בסדר עם זה ובתקשורת, ואת שומרת על גבולות ברורים, אז רואה בזה בעיה וזה יכול להיות אפילו בריא

שואל השאלה:
אוף תודה על ההשקעה בתשובות ידידיי
חמודים

שואל השאלה:
^^בדיוק, אני בעבר הרגשתי שזאת ברכה. כשלא הייתה לי באמת מחויבות לאדם אחד, ושבכל מקרה היה אדם אחד שהאינטימיות איתו הייתה הכי חזקה והקשר שלנו לא הוגדר למעבר לחברים (הוא היה מעבר, אבל לא הוגדר כך)
ועכשיו אני מתבלבלת, כי זה מרגיש כמו קללה.
זה מחבל לי כל כך בזוגיות, וזה גורם לי לתהות אם פשוט לא נועדתי לזה, שרק מישהו אחד יקבל את כל כולי.
וגם זה מרגיש כאילו אני זונה של אינטימיות. כאילו אני מוזילה אותה בכך שאני מחלקת אותה למי שרוצה. אבל זה לא שאני לא מחלקת אותה סתם ככה, ולא סתם מכורה אליה, אני באמת ובתמים מרגישה ריק וחוסר כשהיא לא שם - ושאיפה תמידית שהיא תהיה נוכחת כמעט בכל קשר שלי. אני רוצה להרגיש כל קשר עד הסוף והכי חזק שיש, ואינטימיות היא הדרך האידיאלית.
ולגבי הדבר השני שכתבת אני מסכימה בכל הכוח, גם מבחינתי הכי אידיאלי שהבן זוג שלך יהיה היחיד שחשוף אל כל כולך, ושזה מה שיבסס קשר אינטנסיבי, שיחות מתמשכות, עומק יומיומי שהולך וגדל
אבל חבר שלי לא צריך את כל האינטנסיביות הזאת, וגם הרבה פעמים הוא לוגי ממני ולא מבין אותי לגמרי כמו שהמוח שלי דורש
וכאן בדיוק מגיע הדיסוננס שאני מרגישה.
כי אני שכן צריכה את האינטנסיביות וההבנה, בסוף מספקת את זה במקום אחר, וזה מנוגד לאידיאל הזוגיות שלי
וגם חבר שלי לא לוחץ עליי, אז זה לכאורה לא בעיה, אבל זה מרגיש לי לא נכון פשוט.

אממ נשמע שזה אכן מורכב
שמעי, קודם כל אם הבן זוג שלך יותר לוגי ואת יותר סמנטלית זה כבר משהו שאפשר להצביע עליו כסוג של חסר שלך בזוגיות (כמובן אני הכי לא שופט ולא מכיר רק מעלה נקודה)
מצד שני את אומרת שהוא נותן לך את המרחב הזה מול אנשים אחרים, וכל עוד זה באמצ נובע מאמון והבנה הדדית אז שוב, זה נשמע מעולה, מה שכן קצת מוזר שכשאת צריכה מרחב יותר אינטימי לא בהכרח הוא מי שיהיה שם וזה קצת שונה ממה שזוגיות אמורה להיות, לפחות באידיאל.
אם נניח בצד את הזוגיות, את מרגישה שאת יכולה להיות בקשר עמוק ואינטימי כמו שאת אומרת בלי הגבלה של אנשים?
כי בסוף זה כן מעייף נראה לי.. לשמור כזה קשר עם כל אחד למשך זמן.

שואל השאלה:
יאפ
זה פשוט האופי שלו, ואני מאוהבת באופי שלו
וזה גם טוב הרבה פעמים, שהוא הרבה יותר הגיוני ממני ושפוי, ואותי זה מרגיע גם ונותן יציבות
אבל זה כן גורם לו לא להבין אותי לעומק שאני רוצה לפעמים. שזו אכן נקודה
וכן, לא בהכרח הוא מי שיהיה שם כי יהיה את ידיד שלי שהוא יותר רגיש ונוירוטי כזה כאדם, ודומה לי במחשבות הלא בריאות - אז אדם כזה יבין אותי יותר בצורה טבעית

אני חושבת שכן. אם אנשים מסוימים בחיי היו מאפשרים להעמיק את הקשר לרמות גבוהות יותר, הייתי לוקחת את ההזדמנות ושומרת על קשר אינטימי יותר
וזה מעייף לפעמים, אבל זה מה שמחייה אותי
ויכול מאוד להציף אותי לפעמים, כי אני דואגת לכולם
אבל מלא במשמעות