20 תשובות
שואל השאלה:
^^
אני חושב שזה לא סתם צץ במוח, זה מגיע מצורת חשיבה מעורבבת בין רציונליות לרגשות.
אבל אולי אתם צודקים וזה לא נכון בכלל וזה רנדומלי לגמרי.
תודה רבה על התשובות. מעריך.
^^
אני חושב שזה לא סתם צץ במוח, זה מגיע מצורת חשיבה מעורבבת בין רציונליות לרגשות.
אבל אולי אתם צודקים וזה לא נכון בכלל וזה רנדומלי לגמרי.
תודה רבה על התשובות. מעריך.
^זו לא תעלומה כזאת גדולה, אני משוכנע שכבר יש לא מעט מחקרים שבדקו אם יש קורלציה או קשר כלשהו בין צורת התנסחות לאמונות וקווי מחשבה.
טרם בדקתי את הנושא אבל מלכתחילה אני סקפטי.
טרם בדקתי את הנושא אבל מלכתחילה אני סקפטי.
שואל השאלה:
^
מעניין.
^
מעניין.
כשבנאדם מגיב מתוך אמוציות בדרכ רואים את זה, זה לא מגיע מדיבור בנאלי ורגיל, זה נשטף ברגש, צורת דיבור היא בדרכ השפעה חברתית וחינוך פשוט אתה צודק, אבל להסיק מסקנה שדיבור יומיומי יכול לשמש אינדיקטור לאבחון כמה רציונלי הבנאדם? נשמע לי לא ריאלי
שואל השאלה:
כי בסופו של דבר
אדם שנע אחרי רגשות הוא אדם שחשוב לו מאוד רגשות כי אחריהם הוא נע, ולכן הוא ידבר במסקנת השיחה על רגשות כמו "נהנתי".
ואדם שלא חשוב לו הרגשות אלא יותר הרווח וההפסד ידבר בצורה של מסקנות "היה נחמד", היה רווח מהשיחה משותף.
יש בזה הגיון מסויים.
אבל אולי אתם צודקים ובאמת אין שום קשר.
כי בסופו של דבר
אדם שנע אחרי רגשות הוא אדם שחשוב לו מאוד רגשות כי אחריהם הוא נע, ולכן הוא ידבר במסקנת השיחה על רגשות כמו "נהנתי".
ואדם שלא חשוב לו הרגשות אלא יותר הרווח וההפסד ידבר בצורה של מסקנות "היה נחמד", היה רווח מהשיחה משותף.
יש בזה הגיון מסויים.
אבל אולי אתם צודקים ובאמת אין שום קשר.
הטענה שלך עם כיוון טוב אבל אין לה בסיס כי שוב, רוב האנשים אפילו לא שמים לב מה הם משלשלים מהפה, זה אוטומט, אלא אם הם מקדישים את זה, לדוגמא לדבר ליד בחורה שהם חושקים, פגישות חשובות וכו
חשוב גם לציין שהמוח הוא דבר מורכב, מאוד מורכב, עם אינספור משתנים שמשפיעים עליו. מספיק שאדם רציונלי יבלה כמה ימים בחברת מישהו שמשתמש בביטויים סובייקטיביים (נהניתי מאוד) כדי שתאורטית המוח שלו יתרגל לזה וגם יתחיל להתנסח ככה מטבעו, אולי אפילו בלי לשים לב שהוא הושפע. השפעה כזו יכולה לקרות גם מצפייה בסדרות, ואפילו משינוי רנדומלי במוח. גם לחץ זמני יכול להשפיע, ומניסיון אישי, כשיש לחץ המון דברים שוליים, כמו צורת ניסוח, הופכים פתאום ללא רלוונטיים כשהמוח לא מתעסק בזה אלא פועל אוטומטית.
מסכים^
שואל השאלה:
^^
תודה, נכון שבני אדם לא שמים לב למה שהם מוציאים.
ודווקא לכן זה מדד טוב לצורת החשיבה שלנו. כי אני חושב שהדיבור מבוסס על צורת חשיבה.
הרי יש לנו מחשבות בתוכינו והדיבור הוא כמו כלי לתאר אותם.
וצורת ההוצאה של המילים מראים כנראה את צורת המחשבות שיש לנו.
בגלל שהם לא חושבים הם מנסים לתאר את צורת החשיבה שלהם כמה שיותר מדויק.
^^
תודה, נכון שבני אדם לא שמים לב למה שהם מוציאים.
ודווקא לכן זה מדד טוב לצורת החשיבה שלנו. כי אני חושב שהדיבור מבוסס על צורת חשיבה.
הרי יש לנו מחשבות בתוכינו והדיבור הוא כמו כלי לתאר אותם.
וצורת ההוצאה של המילים מראים כנראה את צורת המחשבות שיש לנו.
בגלל שהם לא חושבים הם מנסים לתאר את צורת החשיבה שלהם כמה שיותר מדויק.
^כן אבל עדיין ההשפעות החיצוניות שציינתי קיימות. המוח מתעתע בנו כל הזמן. הוא יכול להיות מושפע מהסביבה בקלות מבחינת ניסוח בעוד החלק האנליטי יותר במוח פחות יושפע מזה.
כמובן שגם יכול להיות שיש קורלציה מובהקת שבאורח קסם גוברת על שאר ההשפעות, אבל אני לא חושב שזה מוכח ברמה כזאת גם אם יש מחקרים שתומכים בקורלציה מסוימת.
כמובן שגם יכול להיות שיש קורלציה מובהקת שבאורח קסם גוברת על שאר ההשפעות, אבל אני לא חושב שזה מוכח ברמה כזאת גם אם יש מחקרים שתומכים בקורלציה מסוימת.
שואל השאלה:
^נכון שחינוך ביתי או חברתי יכול להשפיע על צורת הדיבור.
אבל לדעתי לא כאשר יש שני אופציות לומר אותם.
כי כשהמוח רוצה לתאר משהו, הוא מנסה לתאר אותו בדיוק האפשרי מבחינתו מהאופציות שיש לו.
אבל אולי באמת כמו שאתה אומר זה משפיע גם על זה. ואז אי אפשר לדעת כלום מצורת המילים של האדם. מעניין באמת, תודה על התשובה.
אגב ההשפעה החברתית והסדרות ייתכן שהשפיעו עליהם גם בצורת החשיבה, וזה גם גרם להם לדבר ככה.
והם בודאות משפיעים. חינוך ביתי גם משפיע בתחום החשיבה עצמו מה שגורר שינויי סגנון בשפה.
^נכון שחינוך ביתי או חברתי יכול להשפיע על צורת הדיבור.
אבל לדעתי לא כאשר יש שני אופציות לומר אותם.
כי כשהמוח רוצה לתאר משהו, הוא מנסה לתאר אותו בדיוק האפשרי מבחינתו מהאופציות שיש לו.
אבל אולי באמת כמו שאתה אומר זה משפיע גם על זה. ואז אי אפשר לדעת כלום מצורת המילים של האדם. מעניין באמת, תודה על התשובה.
אגב ההשפעה החברתית והסדרות ייתכן שהשפיעו עליהם גם בצורת החשיבה, וזה גם גרם להם לדבר ככה.
והם בודאות משפיעים. חינוך ביתי גם משפיע בתחום החשיבה עצמו מה שגורר שינויי סגנון בשפה.
^מי אמר שתי אופציות? אני בטוח שיש תרחישים שאפשר לתאר אותם ביותר משתי אופציות.
גם אם המוח שואף לדיוק מקסימלי זה לא אומר שהוא ישאף לניסוח רציונלי/אמוציונלי (תלוי בעמדת הדובר) שהרי אין ביניהן סתירה מבחינת דיוק. אם היה למישהו כיף, אז ייתכן בהחלט שיהיה מדויק להגיד "היה כיף" בזמן שלא פחות מדויק להגיד "נהניתי מאוד". למעשה זה מאוד סביר. הרי אם היה כיף הוא מן הסתם נהנה.
אז לפי מה המוח יקבע? לא ברור.
אני גם מטיל בספק את המחשבה שהמוח שואף לדיוק מקסימלי, כי שוב, יש השפעות משמעותיות של סטרס משתנה בכל רגע נתון. ברגעי לחץ המוח זורק את הניסוח לפח, לפחות אצלי.
לגבי ההשפעה הסביבתית, זה ייתכן בהחלט, אתה צודק.
אבל זה דווקא פחות סביר כשהאדם רציונלי. הרי אם הוא רציונלי הוא יהיה פחות מושפע סביבתית (אף אדם רציונלי לא ישנה את דעתו הפוליטית בגלל הסביבה שלו, רק מתוך טיעונים ענייניים ומוכחים). בנוסף, יכול להיות שאדם רציונלי יתן חשיבות פחותה לניסוח מטבעו, ולכן לא יהיה מושפע בכלל מהסביבה מבחינת ניסוח (או לחלופין יהיה מושפע ממנה מאוד כי זה לא משנה כלום מבחינתו, אבל גם זה לא תומך בהיפותזה כי אם הוא מושפע מאוד מהסביבה בגלל שמבחינתו ניסוח זה לא משהו רלוונטי - הניסוח בטח לא יעיד על זה שהוא רציונלי/אמוציונלי).
מקווה שכל הנקודות שלי ברורות.
גם אם המוח שואף לדיוק מקסימלי זה לא אומר שהוא ישאף לניסוח רציונלי/אמוציונלי (תלוי בעמדת הדובר) שהרי אין ביניהן סתירה מבחינת דיוק. אם היה למישהו כיף, אז ייתכן בהחלט שיהיה מדויק להגיד "היה כיף" בזמן שלא פחות מדויק להגיד "נהניתי מאוד". למעשה זה מאוד סביר. הרי אם היה כיף הוא מן הסתם נהנה.
אז לפי מה המוח יקבע? לא ברור.
אני גם מטיל בספק את המחשבה שהמוח שואף לדיוק מקסימלי, כי שוב, יש השפעות משמעותיות של סטרס משתנה בכל רגע נתון. ברגעי לחץ המוח זורק את הניסוח לפח, לפחות אצלי.
לגבי ההשפעה הסביבתית, זה ייתכן בהחלט, אתה צודק.
אבל זה דווקא פחות סביר כשהאדם רציונלי. הרי אם הוא רציונלי הוא יהיה פחות מושפע סביבתית (אף אדם רציונלי לא ישנה את דעתו הפוליטית בגלל הסביבה שלו, רק מתוך טיעונים ענייניים ומוכחים). בנוסף, יכול להיות שאדם רציונלי יתן חשיבות פחותה לניסוח מטבעו, ולכן לא יהיה מושפע בכלל מהסביבה מבחינת ניסוח (או לחלופין יהיה מושפע ממנה מאוד כי זה לא משנה כלום מבחינתו, אבל גם זה לא תומך בהיפותזה כי אם הוא מושפע מאוד מהסביבה בגלל שמבחינתו ניסוח זה לא משהו רלוונטי - הניסוח בטח לא יעיד על זה שהוא רציונלי/אמוציונלי).
מקווה שכל הנקודות שלי ברורות.
שואל השאלה:
תודה על התשובה.
ייתכן באמת כמה תרחישים.
פחות מסכים עם הקטע הראשון. לדעתי מילים (לא מודעות) זה ניסיון לתרגם את מחשבות המוח הנוכחי בצורה המיטבית ביותר, והסגנון זה גם הצורה.
לגבי סטרס-
אני מסכים שאז המוח פשוט זורק את הניסוח לפח
אצלי זה קורה כשהעמסתי על המוח הרבה מאוד כל היום.
כי אז אני משער שהמוח בעצמו לא ברור לחלוטין, אז המילים כנ"ל.
לפחות אם הבנתי נכון את דברך.
לגבי החלק השני, מעניין מאוד מה שכתבת. באמת רציונלי כפי שתארת קשה יותר לשינוי.
תודה על התשובה.
ייתכן באמת כמה תרחישים.
פחות מסכים עם הקטע הראשון. לדעתי מילים (לא מודעות) זה ניסיון לתרגם את מחשבות המוח הנוכחי בצורה המיטבית ביותר, והסגנון זה גם הצורה.
לגבי סטרס-
אני מסכים שאז המוח פשוט זורק את הניסוח לפח
אצלי זה קורה כשהעמסתי על המוח הרבה מאוד כל היום.
כי אז אני משער שהמוח בעצמו לא ברור לחלוטין, אז המילים כנ"ל.
לפחות אם הבנתי נכון את דברך.
לגבי החלק השני, מעניין מאוד מה שכתבת. באמת רציונלי כפי שתארת קשה יותר לשינוי.
^הרעיון בקטע עם הסטרס זה לערער על המחשבה שהמוח תמיד שואף לדיוק מילולי כשמבטא את המחשבות שלנו. בפועל הוא מושפע מאוד מסטרס ומדברים נוספים, נתת דוגמה טובה לאחד נוסף - עומס. אם המוח עמוס הוא עלול לזנוח את הקישור בין המחשבות להתבטאות מילולית קפדנית לטובת דברים אחרים. אז אולי באופן כללי המוח שואף לדיוק אבל הוא בוודאי לא מצליח הרבה פעמים, ולכן ישנה בעייתיות בשיטת המדידה שהוצעה בשאלה.
שואל השאלה:
אני מסכים עם מה שאמרת שבאמת יש מקרים שהמוח לא פועל מספיק טוב בגלל סיבות כלשהן ולכן הדיבור לא מוכיח לגמרי.
אבל אני לא מסכים עם הרעיון שרצית להעביר- ההכללה, שייתכן שתמיד כמו בסטרס המוח לא מדויק ולא מתאר את עצמו לגמרי.
לדעתי רוב הזמן הוא כן פועל טוב, כי המוח מנסה ככל שהוא יכול- לפי היכולות שלו, וכאשר יש לו מצבי קיצון או מצבי סטרס אז באמת הוא פועל פחות טוב ולכן לא מצליח לתאר את עצמו נכון. אבל בדרך כלל כן.
אבל מעניין באמת
אני מסכים עם מה שאמרת שבאמת יש מקרים שהמוח לא פועל מספיק טוב בגלל סיבות כלשהן ולכן הדיבור לא מוכיח לגמרי.
אבל אני לא מסכים עם הרעיון שרצית להעביר- ההכללה, שייתכן שתמיד כמו בסטרס המוח לא מדויק ולא מתאר את עצמו לגמרי.
לדעתי רוב הזמן הוא כן פועל טוב, כי המוח מנסה ככל שהוא יכול- לפי היכולות שלו, וכאשר יש לו מצבי קיצון או מצבי סטרס אז באמת הוא פועל פחות טוב ולכן לא מצליח לתאר את עצמו נכון. אבל בדרך כלל כן.
אבל מעניין באמת
(למרבה הצער) יש אנשים שמבלים את רוב זמנם בדיכאון ו/או בסטרס. אז זה תקף לפחות עליהם, ועדיין משבש את הבדיקה עם אנשים רגילים כי לך תדע איך הם הרגישו באותו רגע או כמה עמוסים הם היו.
אישית אני אומר הרבה פעמים "אני מרגיש" וזה בגלל שאני שם דגש על איך שאני מרגיש לגבי דברים. לפעמים אני אפילו אומר בטעות "אני מרגיש" על דברים שחשבתי עליהם, למרות שזה לא המשפט הנכון לתאר את זה
אנונימי
שואל השאלה:
^^אתה צודק שאנשים באמת מוציאים מילים כמו חרא; אבל מאחורי הכל אני חושב שאולי יש דפוסים.
הוא לא סתם מדבר בדפוס הזה או הזה.
נכון שיש פה תערובת של חינוך ביתי וחינוך חברתי.
אבל כשיש שני אופציות לומר את זה ואת זה בחינוך אז אני חושב שזה אולי כן משקף.
^^אתה צודק שאנשים באמת מוציאים מילים כמו חרא; אבל מאחורי הכל אני חושב שאולי יש דפוסים.
הוא לא סתם מדבר בדפוס הזה או הזה.
נכון שיש פה תערובת של חינוך ביתי וחינוך חברתי.
אבל כשיש שני אופציות לומר את זה ואת זה בחינוך אז אני חושב שזה אולי כן משקף.
רק מי אמר שזה נכון ושיש קשר בין ההתנסחות לקו המחשבה?
צירופים בסיסיים כמו נהנתי מאוד או היה כיף מאוד נאמרים כל הזמן והמוח מאוד נזיל, משמע אם פעם אחת דיברתי עם מישהו על המסיבה ואמרתי "שהיה כיף", יכול להיות שאחרי 5 דקות אדבר עם מישהו אחר ואגיד ש"נהנתי מאוד" כי זו המילה שבמקרה צצה במוח באותו הרגע.
מדד מדויק יותר לרציונליות יהיה לבדוק את שיטת הניתוח של אנשים, את המתודולוגיה שלהם. זה אכן בלתי אפשרי בשיחת חולין ובמהירות (וזו היעילות בשיטה שהצעת), אבל כל עוד אין עירובין לכך שהשיטה שהצעת עובדת אין ממש ברירה.
צירופים בסיסיים כמו נהנתי מאוד או היה כיף מאוד נאמרים כל הזמן והמוח מאוד נזיל, משמע אם פעם אחת דיברתי עם מישהו על המסיבה ואמרתי "שהיה כיף", יכול להיות שאחרי 5 דקות אדבר עם מישהו אחר ואגיד ש"נהנתי מאוד" כי זו המילה שבמקרה צצה במוח באותו הרגע.
מדד מדויק יותר לרציונליות יהיה לבדוק את שיטת הניתוח של אנשים, את המתודולוגיה שלהם. זה אכן בלתי אפשרי בשיחת חולין ובמהירות (וזו היעילות בשיטה שהצעת), אבל כל עוד אין עירובין לכך שהשיטה שהצעת עובדת אין ממש ברירה.
הטענה שנתת פשוט חסרת פואנטה, אתה לא יכול לקשר משפט ולומר אם הבנאדם רציונלי או אמוציונלי תחבירית, זה לא מתיישב. אנשים מוציאים מילים מהפה כמו חרא מבלי שהם בכלל שומעים את עצמם, לעומת זאת בקונטקסט של המשפט יכול לאפיין לא רצף התחביר שלו