אין לי אף אחד שישמע אותי אז מקווה שתעזרו (פריקה)

אימא שלי הלכה היום לפגישה והשאירה אותי עם כולם בבית. אני עשיצי עבודה בחדר ואח שלי היה צריך את המחשב ולא הבאתי לו כי העבודה שלי יוצר חשובה מהמשחקים האלה שלו.
הוא ואחי הקטן עשו לי הצגה כאילו שנם רבים באתי לראות מה קרה והוא ניסה להיכנס תוך כדי שהוא מרביץ לי.
זה לא פעם ראשונה אבל זה כלכך כואב ובלתי נסבל ועד שאימא שלי באה היא אפילו לא שאלה אוצי מה קרה.
לקחצי אצ זה מאוד מאוד קשה הפעם כי זה ר פעם ראשונה הוא עושה אצ זה וה לא פעם ראשונה שהיא עוברת על זה כאילו שזה כבר רגיל.
כל הערב הייתי בחדר שלי בוכה בוכה בוכה ומדברת עם סבתא שלי שהיא היחידה שמקשיבה לי, עכשיו כל מה שאני אומרת לה היא אומרת לאימט שלי (לא חשבתי על זה אז ובגלל זה אני כותבת עכשיו כאן ולא מדברת איתה) עכשיו אימט שלי יצאה לקניוצ עם בעלה (שאני שונאצ מאוד) ולא אמרה לי שהיט הולכת וזו הפעם השלישית שהיא עושה את זה. אחרי איזה שעתיים היא שלחה לי כמה הודעות ולא עניתי כי למה מגיע לה שהיא לא הסתכלה עלי כל היום הזה? כל הערב אני בוכה קומה מעלייך, חדר ליידך ולט אכפת לך? רק הילדים של בעלך מעניינים אותך?
אני באמת כלכך פגועה ממנה לא זכור לי מצי רהתי איצה ככה.
עכשיו היא חזרה ובעלה כעס עלי כי אכלתי בסלון והיא כועסת כי לא עניתי לה והיא התחילה לנזוף בי שאני כפויית טובה ושאני סתם בכיינית לא אכפת לה מהדמעות שלי ועוד כמה דברים בסגנון.
לבסוף היא הייתה חייבת להוסיף שאני לא אדבר או אפנה אליה יותר, ברצינות.
למה אני צריכה לעבור את זה?
בא לי לחתוך לעצמי תפרצוף.
בא לי להרוג את כל הילדים המגיעילים האלה שמסתובבים לי "בבית" שאפילו לא מרגיש ךי כמו בית אני כל כך מתגעגעת לבית הקודם לתקופה שהינו רק 4 במשפחה ולא 11 תודה אם הקשבתם לי. תודה שיש אתכם.