מה דעתכם על פרדוקס תסאוס

שתף אותנו את מהותו?

שואל השאלה:
מעלה תהיות בנוגע לזהות של דברים וגם לזהות של בני אדם

הפרסיסטנטיות של דבר לאורך זמן תלויה בצורה, וכל עוד הצורה לא משתנה אז הספינה היא אותה הספינה, אולי בדוגמה כמו ספינה זה נשמע פחות סביר, אבל זה בוודאי נכון בנוגע ליצור חי שהוא בעל נפש שהיא צורתו.

שואל השאלה:
מה הכוונה שהצורה לא משתנה?
אם אדם עושה ניתוחים פלסטיים או שינוי מין אז הזהות היא אחרת?

צורה היא לא תבנית או מתאר של גוף, היא מהות, הדבר העושה את הדבר למה שהוא. לכן כשאני גדל ומשתנה ומחליף חומרים אני נשאר אותו האדם, מפני שאני שומר על צורתי. אם משה חלילה ימות, זה לא יהיה דומה לזה שהוא יגלח את זקנו, מפני שהוא יאבד את צורת האדם החי שבו שהיא הנפש וייעשה לגוויה, למרות שמבחינה חיצונית הוא ישמור על אותה הצורה החיצונית במובן של מתאר (shape) - ואילו בגילוח הזקן היא תשתנה. דימוי לנהר שדרכו זורמים מים ומתחלפים יכול להבהיר את הרעיון, ואכן אריסטו משתמש בו בהקשר אחר כשהוא דן בגדילה ובהצטמצמות בספר "ההוָיה וההפסד" (ספר i פרק 5; ליתר דיוק הוא מדבר שם על מידה של מים). כלומר, אתה יכול לעבור באותו הנהר פעמיים.

השיוּם לא יכול לחול על הספינה כאיזשהו "הזה מסוים" עליו מורים עם האצבע, שכן את המקום הזה תופס המושג: "ספינה". כדי לשיים את הספינה הזו (!) צריך לפרוט את מושגה לאיכויות פרטיוּת: הספינה שנסעה פה ושם, הספינה שמלחיה הם פלונים, הספינה שעציה הם כך וכך וכו'. במקרה כזה השיּוּם של הספינה: "ספינת תסאוס" חל על הספינה כמימוש של הפונקציה הפרטנית: "הספינה (כמושג) שמשמשת את תסאוס". במקרה זה השם נשמר גם כאשר עציה הוחלפו כולם, שכן הפונקציה נשארה רציפה.