במחזה המודרני "בית הבובות מאת הנריק איבסן עולה השאלה האם המשפחה והקהילה הן מקור לכוח ולהגנה עבור האדם או שמא הן גורם מחליש ואף הרסני. איבסן בוחן שאלה זו דרך דמותה של נורה הלמר ומציג משפחה שנראית כלפי חוץ יציבה ומסודרת, אך בפועל פוגעת בזהות האישית של הפרט. דרך חייה של נורה ניתן לראות כיצד מסגרות משפחתיות וחברתיות עלולות לדכא ולא לחזק.
בתחילת המחזה נדמה כי משפחת הלמר מספקת לנורה ביטחון. טורוולד דואג לפרנסה והם חיים בבית נוח בהתאם לערכי החברה הבורגנית, מה שיוצר רושם של משפחה מגוננת ונורמטיבית. גם הקהילה רואה בהם משפחה למופת. אולם ככל שהמחזה מתקדם מתברר כי הביטחון הזה הוא חיצוני בלבד. טורוולד אינו מתייחס לנורה כאל אדם בוגר ועצמאי, אלא כאל ילדה או חפץ. הוא פונה אליה בכינויים מקטינים, מחליט בשבילה כיצד להתנהג ואינו מאפשר לה להביע דעה אמיתית. כך הבית, שאמור להיות מקום של הגנה, הופך לכלוב רגשי, ונורה מוצבת בתוכו כבובה יפה אך חסרת חופש. למעשה, זהו בית בובות לא רק בשם המחזה אלא גם במהותו.
שיא ההרס של המשפחה והקהילה מתגלה כאשר מתברר שטורוולד עומד לגלות על זיוף החתימה של נורה. למרות שמעשיה נעשו מתוך רצון להציל את חייו, תגובתו הראשונה אינה דאגה לה או הכרה בהקרבה שלה, אלא פחד מהפגיעה במעמדו החברתי. הדבר מדגיש כי בעיניו, דעת הקהילה והנורמות החברתיות חשובות יותר מהקשר הזוגי ומהאמת המוסרית. גם החברה עצמה מחזקת את המצב הזה, משום שהיא אינה מאפשרת לאישה לפעול באופן עצמאי ומצפה ממנה לציית ולשתוק. כך המשפחה והקהילה פועלות יחד כגורמים מחלישים ואף הרסניים עבור נורה.
לסיכום, במחזה בית הבובות המשפחה והקהילה אינן משמשות מקור לכוח ולהגנה, אלא להפך הן כולאות את נורה בתפקידים נוקשים, פוגעות בזהותה ומובילות אותה למשבר עמוק. החלטתה לעזוב את הבית בסיום המחזה מבטאת את הבנתה שרק בהתרחקות מן המסגרות המדכאות תוכל להתחיל לבנות את עצמה כאדם עצמאי וחופשי.