אני בפנימייה ואני נוחרת מסתבר וחטפתי השפלה של החיים. מה עושים עם זה?

אני נוחרת ובמקום לבוא להגיד לי הילדה שלידי התחילה לצרוח על זה. היא לא אמרה שזה אני אבל היא אמרה 'משמאלי נוחרת לי באוזן ואני לא יכולה לישון ככה יותר זאת בעיה רפואית שתטפל בזה ומהר זאת מחלה לכל דבר שתסתכל בגוגל! תקח כדורים וזהו. מצידי אני אגיש תלונה לכל המפקדות כי כבר נמאס לי ואתן כולכן צוחקות מזה ומתלוננות בשושו גם אתן אבל אני לא. אם היא לא תטפל בזה שתעוף. אז דיי להגיד שאני משפילה כי אני לא אני ארבעה לילות לא ישנה בגלל אחת שלא מסוגלת לסתום את הפה ונוחרת לי באוזן! שתעוף מפה!' ועכשיו הבנות עושות חיקויים של הנחירות. למה לא פשוט להעיר אותי ולהגיד לי שאני אדפוק עוד שני כדורים כאילו שמונה ביום זה לא מספיק. אני אלרגית לאבק ולא חסר פה באמת. אני גם ככה בקושי נושמת. זה משפיל זה מביך זה נורא ואין לי מה לעשות. חשבתי שהבנות פה סבבה ושאני סוף סוף מצליחה להסתדר. זה לא פייר.