מה אתם חושבים על השיחה הזאת? חסמתי אותו

אני: זה ממש פוגע ומעליב שאתה כל הזמן מזלזל בי ולא מאמין לי כשאני מסביר לך אלף פעם שאני *מאובחן* ועובר עוד בדיקות
אני באמת מתוסכל ומיואש
אני לא מבין מה אני צריך לעשות כדי שתאמין לי שאני נכה, באמת
זה לא שאני עם הליכון כי כיף לי
זה לא שהתעלפתי אתמול לבד בבית כי יש לי יכולת קסומה להתעלף
זה לא שאני מבלה במיון כי משעמם לי
יש לי תסמונת אהלרס דנלוס מאובחנת על ידי רופא
אני מתחנן, תפסיק לזלזל בי
זה לא יכול להמשיך ככה
אני מרגיש שאני מדבר עם קיר
הוא: אני חושב שאתה קצת מגזים
הוא: אני פשוט מנסה פאקינג להבין חה לעזעזל
אני: זה משהו שחוזר על עצמו ב90% מהשיחות האחרונות שלנו
הוא: איך בן אדם יכול להיות במצב כזה כל הזמ
הוא: זה לא הגיוני
אני: ואני אמרתי לך שאני מאובחן אז למה לשאול את זה שוב ושוב אלף פעם? אתה מצפה לתשובה אחרת?
אני: כי אני נכנ
אני: נכה
הוא: גם אני
אני: אבל הנכות שלנו שונה
הוא: למה אני אז לא ככה
הוא: איך שונה
אני: כי הנכות שלי פיזית
הוא: ושלי?
הוא: גם לי כואב
הוא: למה זה שונה
אני: סכיזופרניה זה לא נכות פיזית
אני: וגם כל נכות פיזית היא שונה
אני: וגם כל אדם עם אותה נכות חווה את התסמינים בצורה ושנה
הוא: טוב
אני: כי אנשים שונים וההתקדמות והעוצמה של הדברים שהם חווים היא שונה
אני: הרי לך אין תסמונת אהלרס דנלוס
הוא: מתי רופא אמר לךצ שיש לך את
אני: כשהייתי במיון באיכילוב
אני: אמרתי לך את זה כבר אלף פעם
הוא: טוב
אני: אני פשוט עייף מזה שאתה לא מאמין לי
אני: זה פוגע
הוא: לא רק אני
הוא: שתדע
אני: אני נלחם בכאבים האלה כל החיים
אני: מי עוד
הוא: אני לא אומר שמות
הוא: פשוט אני היחיד שיש לו אומץ
אני: אבל זה שאתם לא מאמינים לי לא אומר שאני משקר או ממציא
הוא: מייבי
אני: תקשיב, אני עייף מזה
הוא: אוקי
אני: אין לי כוח לזה יותר
אני: אני מצטער אבל אם אתה ממשיך לחשוב שאני משקר וממציא בזה נגמר כל הסיפור והקשר
הוא: זה בסדר כי אתה חולה
הוא: אתה מאמין בזה שכתה חולה
הוא: אז אני לא מאשים אותך
אני: אני לא ממציא
אני ליטרלי מאובחן
אני: ביי
הוא: איפ הנהאיב