מה אתם חושבים יכולה להיות הסיבה לזה שאף אחד לא זכר את היום הולדת שלי?

מסיבת הפתעה

אולי מכינים לך מסיבה

אולי הם מתכננים לך מסיבת הפתעה אז הם מעמידים פנים שהם שכחו כדי שזה יהיה הפתעה יותר גדולה

שואל השאלה:
לא הם לא...

יש לך משפחה גדולה?

שואל השאלה:
אנחנו חמש אחים

אז מה קורה עכשיו.?

שואל השאלה:
אמרתי לאמא שלי למה המזכירה הביאה לי את החטיפים- "כי היום היה ח בטבת" ואז נפל לה האסימון והיא אמרה מה היום ח בטבת? את בטוחה? חשבתי זה עוד חודש איזה פאדיחות
אחרי זה הלכתי למיטה ללמוד ואחרי כמה זמן המשפחה נכנסו לי לחדר והביאו לי שש בלוני הליום ועוגה שהם קנו המאפיה ליד
תאמת אני עדיין בדיכאון וזה לא עשה לי כלום, אפילו אבא שלי לא טרח להתלבש

לפחות היא הודתה בטעות שלה..למרות שזה בכל זאת לא אומר שזה בסדר מצידה
יש לך יום והלדת גם שנה הבאה אני מאחלת לך שתחגגי אותו עם הרגשה טובה יותר מהשנה
ומזל טוב 3>

היי לך,
המילים שלך מגיעות ישר ללב. יום הולדת, עבור חלקנו, הוא רגע לצפות לו. אנחנו נוטים להנות מההרגשה שאנחנו נראים, זכורים, אהובים... וכשזה לא קורה, זה יכול להכאיב. שומעת שזה העיר אצלך תחושת בדידות, אכזבה, אולי אפילו פגיעה מזה, שכמו שאת כותבת, גם הקרובים ביותר לא זכרו. יכולה רק לדמיין כמה זה יכול לצבוט מבפנים.
נדמה שהיום הזה היה משמעותי עבורך, ושהיית זקוקה למשהו קטן שיראה שאת חשובה. וזה אולי מעיד על צורך אנושי שקיים אצל רבים מאיתנו... שיזכרו בנו, שיחשבו עלינו, שיראו אותנו.
יחד עם זה, מהמילים שלך עולה כי הקשרים חשובים לך - המשפחה, אימא. לפעמים, דווקא בתוך קשרים משמעותיים, יש מקום לשיחה כנה. שיחה כדי לשתף איך זה הרגיש לך, מה היה חסר לך, מה היית צריכה באותו יום. לפעמים שיחה כזו יכולה לפתוח פתח להבנה ולקרבה.

ובינתיים, אם הלב עוד כבד ורוצה לפרוק עוד, אנחנו כאן.
מתנדבות ומתנדבי סה"ר מחכים לך בצ'אט. מקום בטוח ואנונימי לדבר בו על מה שעובר עלייך.
מצרפת לך לינק.

איתך,
מתנדבת סה"ר