6 תשובות
נראלי להדיח
משתתפת בצערך על הזעזוע הזה
שואל השאלה:
^ תודה
^ תודה
לְהַצִּית - חפיצ השאר חפנ
אנונימי
שואל השאלה:
תודהההה
תודהההה
הנה הסבר מורחב ומפורט מדוע לְהַכִּיר הוא הפועל היוצא דופן מבחינת הגזרה:
הסבר
הפעלים בעברית מחולקים לקבוצות שונות הנקראות "גזרות", בהתאם לאותיות השורש שלהם והשינויים שהן עוברות. חמשת הפעלים הנתונים נראים דומים במבנה שלהם (הפעיל), אך שייכים לשתי גזרות שונות:
גזרת חפ"נ (חסרי פ' הפועל נו"ן)
הפעלים לְהַסִּיעַ, לְהַשִּׁיל, לְהַדִּיחַ ולְהַצִּית שייכים כולם לגזרת חפ"נ.
מאפיין מרכזי: האות הראשונה של השורש היא נו"ן (נ), אך היא "נבלעת" (נֶעֶלֶמֶת) בזמן הנטייה בהפעיל (ובבניינים אחרים כמו נפעל והפעל). במקומה מופיע דגש חזק באות השנייה של השורש.
פירוט לפי פועל:
לְהַסִּיעַ: השורש הוא נ-ס-ע. הנו"ן נעלמת, והסמ"ך מקבלת דגש (הססיע).
לְהַשִּׁיל: השורש הוא נ-ש-ל. הנו"ן נעלמת, והשי"ן מקבלת דגש (הששיל).
לְהַדִּיחַ: השורש הוא נ-ד-ח. הנו"ן נעלמת, והדל"ת מקבלת דגש (הדדיח).
לְהַצִּית: השורש הוא נ-צ-ת. הנו"ן נעלמת, והצד"י מקבלת דגש (הצצית).
גזרת חפי"צ (חסרי פ' הפועל יו"ד/וי"ו/צד"י)
הפועל לְהַכִּיר שייך לקבוצה מצומצמת של פעלים הנקראת גזרת חפי"צ (יש הרואים בה תת-קבוצה של גזרת חפ"נ, אך מבחינת הכללים היא שונה).
מאפיין מרכזי: למרות שהשורש של להכיר הוא נ-כ-ר, הפועל נוהג לפי כללים אחרים. בעבר היה נהוג לומר שהשורש הוא י-כ-ר (ומכאן חפי"צ - פ' הפועל יו"ד), ובעברית המודרנית הוא פשוט חריג.
ההבדל הדקדוקי העיקרי הוא שבעוד שבשאר הפעלים הנו"ן נבלעת תמיד בבניין הפעיל, ב"להכיר" ישנם זמנים שבהם הנו"ן חוזרת (למשל, בציווי: הַכֵּר; ובמקור הנטוי: לְהַכִּיר, בניגוד ל"לְהַסִּיעַ").
הוא מתנהג באופן דומה לפעלים אחרים בגזרה זו כגון: לְהַצִּיג (שורש י-צ-ג), לְהַצִּיב (שורש י-צ-ב).
סיכום
ארבעת הפעלים הראשונים הם דוגמאות מובהקות לכלל הבסיסי בגזרת חפ"נ: היעלמות הנו"ן ודגש באות הבאה. הפועל "להכיר" הוא יוצא דופן ופועל לפי כללים אחרים (חפי"צ), ולכן הוא החריג בקבוצה זו.
הסבר
הפעלים בעברית מחולקים לקבוצות שונות הנקראות "גזרות", בהתאם לאותיות השורש שלהם והשינויים שהן עוברות. חמשת הפעלים הנתונים נראים דומים במבנה שלהם (הפעיל), אך שייכים לשתי גזרות שונות:
גזרת חפ"נ (חסרי פ' הפועל נו"ן)
הפעלים לְהַסִּיעַ, לְהַשִּׁיל, לְהַדִּיחַ ולְהַצִּית שייכים כולם לגזרת חפ"נ.
מאפיין מרכזי: האות הראשונה של השורש היא נו"ן (נ), אך היא "נבלעת" (נֶעֶלֶמֶת) בזמן הנטייה בהפעיל (ובבניינים אחרים כמו נפעל והפעל). במקומה מופיע דגש חזק באות השנייה של השורש.
פירוט לפי פועל:
לְהַסִּיעַ: השורש הוא נ-ס-ע. הנו"ן נעלמת, והסמ"ך מקבלת דגש (הססיע).
לְהַשִּׁיל: השורש הוא נ-ש-ל. הנו"ן נעלמת, והשי"ן מקבלת דגש (הששיל).
לְהַדִּיחַ: השורש הוא נ-ד-ח. הנו"ן נעלמת, והדל"ת מקבלת דגש (הדדיח).
לְהַצִּית: השורש הוא נ-צ-ת. הנו"ן נעלמת, והצד"י מקבלת דגש (הצצית).
גזרת חפי"צ (חסרי פ' הפועל יו"ד/וי"ו/צד"י)
הפועל לְהַכִּיר שייך לקבוצה מצומצמת של פעלים הנקראת גזרת חפי"צ (יש הרואים בה תת-קבוצה של גזרת חפ"נ, אך מבחינת הכללים היא שונה).
מאפיין מרכזי: למרות שהשורש של להכיר הוא נ-כ-ר, הפועל נוהג לפי כללים אחרים. בעבר היה נהוג לומר שהשורש הוא י-כ-ר (ומכאן חפי"צ - פ' הפועל יו"ד), ובעברית המודרנית הוא פשוט חריג.
ההבדל הדקדוקי העיקרי הוא שבעוד שבשאר הפעלים הנו"ן נבלעת תמיד בבניין הפעיל, ב"להכיר" ישנם זמנים שבהם הנו"ן חוזרת (למשל, בציווי: הַכֵּר; ובמקור הנטוי: לְהַכִּיר, בניגוד ל"לְהַסִּיעַ").
הוא מתנהג באופן דומה לפעלים אחרים בגזרה זו כגון: לְהַצִּיג (שורש י-צ-ג), לְהַצִּיב (שורש י-צ-ב).
סיכום
ארבעת הפעלים הראשונים הם דוגמאות מובהקות לכלל הבסיסי בגזרת חפ"נ: היעלמות הנו"ן ודגש באות הבאה. הפועל "להכיר" הוא יוצא דופן ופועל לפי כללים אחרים (חפי"צ), ולכן הוא החריג בקבוצה זו.
באותו הנושא: