זה מתסכל כי (פריקה מה אתם חושבים?)

אני לא יכולה לספר לך על הספר שקראתי,
כי אני עלולה בטעות לפלוט שהיא אהבה אותה.
אני לא יכולה לספר לך על הסדרה שאני כעת אליה מכורה,
כי אם יהיה לך מספיק אכפת לגלות את שם התוכנית
מייד יתברר הז'אנר הקווירי שקו העלילה הראשי (ולעיתים גם המשני) מכיל.
אני לא יכולה להראות לך את כל מה שכתבתי,
וגם לא לחשוף את השם של הקראש.
לא, את גם לא רשאית לשאול לאיזה שיר אני מאזינה,
כי לרוב אלו זמרות שכותבות בדיוק על אותה תחושה.
התחושה של לחיות כמרגל מסתתר, תמיד להיזהר מהמילים שיוצאות לך מהפה.
ואם כמעט נחשפת, תציג את הסיפור כיסוי הכי טוב שיש לך לשלוף מהכיס.
תהפכי עצמך לשונאת הכי גדולה ופרימיטיבית של עצם קיומך.
תתני את הופעת חייך, כשחקנית המגלמת את תפקידה, עם אותו תסריט שכתבו עבורה.
אלו הם חיי,
בלי אוסקר, בלי אהדה.
אך לפחות בלי גועל, בלי אכזבה.
אבל כך לנצח - גם ללא אהבה, ללא איש לשיחה כנה.