21 תשובות
איזה מתוקה את
המון בהצלחה 3>
המון בהצלחה 3>
היה לי חבר ילדות ששירת בגולני וגם עלה לארץ כמוני מרוסיה, למדנו באותה כיתה באותו בית ספר יהודי בכיתה ג לפני שעלינו לארץ (מרוסיה),
כל אחד בשנה שלו, לא הייתי איתו בקשר אבל הוא היה ממש קרוב לאמא שלי, גיליתי אחרי כמה שנים שאני גר כאן שהוא גם הגיע לישראל, לגמרי לבד בלי הורים, למד עברית הכיר חברים והתגייס לגולני ושירת חצי מהשירות שלו
בדיוק בתחילת המלחמה הוא נפל, אמא שלי לא רצתה להאמין שהיא ראתה אותו בחדשות והיא אפילו התקשרה עליי כדי לשאול האם זה באמת הוא כי היא לא ראתה אותו למשך עשור, אמרתי לה בקול יבש שכן,
מכיוון שלא דיברתי איתו מאז ילדות ורק בטלפון כמה פעמים בודדות ב-2021 ובטלגרם כמה חודשים (שהחלתי לו יום הולדת שמח ביוני) לפני שהוא נפל,
לא בכיתי אבל אמא שלי כן, עדיין בשבילי זה היה יום עצוב, כי לחשוב שחבר ילדות שלך כבר לא בעולם הזה זה עדיין באיזשהו שלב נותן תחושה לא טובה.
אני לא יודע אם זה נחשב לסיפור שאפשר לקחת ממנו השראה, אבל כן, סיפור קצר על המקור ואיך אני קשור לאותו חבר ילדות שנפל בדיוק בתחילת המלחמה, איך שבן אדם שלא נלד כאן נתן מעצמו למדינה שהייתה מאוד קרובה לו כדי להראות כבוד.
שלמה (דמיטרי) רשתניקוב ז'ל.
כל אחד בשנה שלו, לא הייתי איתו בקשר אבל הוא היה ממש קרוב לאמא שלי, גיליתי אחרי כמה שנים שאני גר כאן שהוא גם הגיע לישראל, לגמרי לבד בלי הורים, למד עברית הכיר חברים והתגייס לגולני ושירת חצי מהשירות שלו
בדיוק בתחילת המלחמה הוא נפל, אמא שלי לא רצתה להאמין שהיא ראתה אותו בחדשות והיא אפילו התקשרה עליי כדי לשאול האם זה באמת הוא כי היא לא ראתה אותו למשך עשור, אמרתי לה בקול יבש שכן,
מכיוון שלא דיברתי איתו מאז ילדות ורק בטלפון כמה פעמים בודדות ב-2021 ובטלגרם כמה חודשים (שהחלתי לו יום הולדת שמח ביוני) לפני שהוא נפל,
לא בכיתי אבל אמא שלי כן, עדיין בשבילי זה היה יום עצוב, כי לחשוב שחבר ילדות שלך כבר לא בעולם הזה זה עדיין באיזשהו שלב נותן תחושה לא טובה.
אני לא יודע אם זה נחשב לסיפור שאפשר לקחת ממנו השראה, אבל כן, סיפור קצר על המקור ואיך אני קשור לאותו חבר ילדות שנפל בדיוק בתחילת המלחמה, איך שבן אדם שלא נלד כאן נתן מעצמו למדינה שהייתה מאוד קרובה לו כדי להראות כבוד.
שלמה (דמיטרי) רשתניקוב ז'ל.
היי אם את רוצה אני גרה בעוטף באותו יום לא הייתי שם אבל אני יכולה לספר לך על שכן שלי או לקשר אותך לסיפור שלו ולמשפחה ואם לא יש לי סיפור משל עצמי על הבית שלי או על מה שקרה למשפחה שלי
בן דוד שלי נירצח ב7 בנירים הוא שמר על הדלת של הממד כשמחבלים פרצו לבית וחברה שלו התחבאה בארון ואז כשהם ירו על הדלת הכדורים עברו דרך הדלת עליו והוא נירצח
אנונימית
אחי הגדול היה בנובה.
הגיע למסיבה בשעה חמש בבוקר,היה צבעים ואורות שם.. והתחילו אזעקות. לא הבנתי מה קורה,הייתי עם שוט של בירה ביד וצחקתי, הלכתי למיגונית המוות. השעה 6:45 -7 ,רציתי כבר לצאת,ונזכרתי ! שכחתי את הכיסאות אצל חבר שלי, חיכתי וחיכתי לו, בסוף הוא לא הגיע, הכיסאות נשרפו שם. לקחתי את חבר שלי ועלינו על הגיפ שלי,ראינו את כולם עומדים בפקק בכניסה,ואמרנו להם,"מה אתם עומדים ככה,תברחו " עקפנו את כולם ויצאנו מהשדות,לא קרה לנו כלום ! בדרך לבאר שבע ראינו טנדר כזה מוזר עובר בנתיב שלידנו,הורדנו מהר את הראש תוך כדי נסיעה,והם לא עשו לנו כלום ! הם נסעו בלי לגעת בנו. הגענו לאילת וישבנו שם, וזהו...
יש דבר אחד שהציל אותי,ואלו " הכיסאות " שחיכתי להם,כי מי שיצא מוקדם מהמסיבה הוא הותקל במחבלים,מי שיצא מאוחר מהמסיבה הותקל במחבלים,רק מי שיצא באמצע לא הותקל ! ובזכות זה שחיכתי לכסאות ניצלתי ולא יצאתי מוקדם !
הכיסאות האלו היו כל השבוע בסוכה בבית שלנו,היה כאן נס ענק,וזה אשכרה מכיסאות !
הגיע למסיבה בשעה חמש בבוקר,היה צבעים ואורות שם.. והתחילו אזעקות. לא הבנתי מה קורה,הייתי עם שוט של בירה ביד וצחקתי, הלכתי למיגונית המוות. השעה 6:45 -7 ,רציתי כבר לצאת,ונזכרתי ! שכחתי את הכיסאות אצל חבר שלי, חיכתי וחיכתי לו, בסוף הוא לא הגיע, הכיסאות נשרפו שם. לקחתי את חבר שלי ועלינו על הגיפ שלי,ראינו את כולם עומדים בפקק בכניסה,ואמרנו להם,"מה אתם עומדים ככה,תברחו " עקפנו את כולם ויצאנו מהשדות,לא קרה לנו כלום ! בדרך לבאר שבע ראינו טנדר כזה מוזר עובר בנתיב שלידנו,הורדנו מהר את הראש תוך כדי נסיעה,והם לא עשו לנו כלום ! הם נסעו בלי לגעת בנו. הגענו לאילת וישבנו שם, וזהו...
יש דבר אחד שהציל אותי,ואלו " הכיסאות " שחיכתי להם,כי מי שיצא מוקדם מהמסיבה הוא הותקל במחבלים,מי שיצא מאוחר מהמסיבה הותקל במחבלים,רק מי שיצא באמצע לא הותקל ! ובזכות זה שחיכתי לכסאות ניצלתי ולא יצאתי מוקדם !
הכיסאות האלו היו כל השבוע בסוכה בבית שלנו,היה כאן נס ענק,וזה אשכרה מכיסאות !
השכן שלי ועוד שלושה חברים שלו וחברה שלו היו במסיבה בנובה ועוד כשרק היה צבא אדום הם החליטו שעדיף לחזור הביתה אז הם ארזו הכל והתחילו לנסוע הביתה ואז כבר היו מחבלים מפוזרים בכל מקום, הם לא ידעו את זה וחשבו שהכל כרגיל עד שהם עברו ליד אחד המושבים שהיה באמת שתי דקות מהבית הם היו ממש קרובים לחזור הביתה ותפסו אותם מחבלים ורצחו את כל מי שהיה ברכב
אם הם היו נוסעים קצת יותר מהר או עוברים בדרך אחרת הם יכלו להספיק הביתה הם כולם היו ברכב באזור גיל 23
ועכשיו יש ציור גדול של חמישתם ביחד על מיגונית באחת הצמתות במועצה שלנו
אם הם היו נוסעים קצת יותר מהר או עוברים בדרך אחרת הם יכלו להספיק הביתה הם כולם היו ברכב באזור גיל 23
ועכשיו יש ציור גדול של חמישתם ביחד על מיגונית באחת הצמתות במועצה שלנו
וואו תקשיבו אני קוראת את הסיפורים פה עם דמעות :(
איזה אנשים טובים הלכו לנו
משתתפת בצער של כל מי שחווה אובדן❤
איזה אנשים טובים הלכו לנו
משתתפת בצער של כל מי שחווה אובדן❤
^תודה לך, זה לא מובן מאליו.
ילדה מהשכבה שלי גרה בקיבוץ בארי
ובשביעי היא, אחותה, אמא שלה ואבא שלה היו ביחד בממד ואח שלה הגדול היה בנפרד מהם בבית אחר, באותם דקות בבוקר הילדה מהשכבה שלי דיברה עם חברות שלה והיא סיפרה להן שהיא שומעת יריות ושיש מחבלים בחוץ
היא נפרדה מחברות שלה כשהיא הרגישה גבר שכנראה היא לא תצא מזה בחיים למרות שהמחבלים לא הצליחו להיכנס אל הממד, היה חריץ קטן שהם כן הצליחו לפתוח מהחלון והם פשוט הכניסו את הרובה וירו צרור ארוך של יריות אל תוך הממד מה שהרג את כל המשפחה
חוץ מהבן הגדול שנשאר בחיים ועכשיו נשאר היחיד מכל המשפחה שלהם
למשפחה קוראים משפחת בירה, יש עליהם גם כתבה בערוץ 11 אם אני לא טועה
ובשביעי היא, אחותה, אמא שלה ואבא שלה היו ביחד בממד ואח שלה הגדול היה בנפרד מהם בבית אחר, באותם דקות בבוקר הילדה מהשכבה שלי דיברה עם חברות שלה והיא סיפרה להן שהיא שומעת יריות ושיש מחבלים בחוץ
היא נפרדה מחברות שלה כשהיא הרגישה גבר שכנראה היא לא תצא מזה בחיים למרות שהמחבלים לא הצליחו להיכנס אל הממד, היה חריץ קטן שהם כן הצליחו לפתוח מהחלון והם פשוט הכניסו את הרובה וירו צרור ארוך של יריות אל תוך הממד מה שהרג את כל המשפחה
חוץ מהבן הגדול שנשאר בחיים ועכשיו נשאר היחיד מכל המשפחה שלהם
למשפחה קוראים משפחת בירה, יש עליהם גם כתבה בערוץ 11 אם אני לא טועה
חברה שלי גרה בקיבוץ ניר עוז ובשביעי היא התחילה לשלוח לנו הודעות שיש לה מחבלים מחוץ לבית ושהם לא יכולים לצאת ממנו ואני פחדתי כל כך הרבה עליה בזמן שגם אני הייתי חייבת להישאר בבית כי היו מחבלים מחוץ למושב שלי וכל הבית היה בהיסטריה. כל כמה זמן שלחתי לחברה שלי עוד הודעות רק כדי לוודא שהיא עדיין איתנו
אני פחדתי עליה כלכך במיוחד אחרי שראיתי את הרכבים של המחבלים בחדשות וידעתי שזה באמת אמיתי ובסדר גודל כזה ובאזור הצהריים היא כבר לא ענתה לנו היא לא ענתה לאף אחד מהחברות שלי ובאמת אמרתי לעצמי כאילו זהו זה אבוד
אבל ברוך השם באותו יום בערב היא שלחה לנו הודעה שהיא כבר בדרך לאילת ושהצבא מצא אותם בזמן
אני פחדתי עליה כלכך במיוחד אחרי שראיתי את הרכבים של המחבלים בחדשות וידעתי שזה באמת אמיתי ובסדר גודל כזה ובאזור הצהריים היא כבר לא ענתה לנו היא לא ענתה לאף אחד מהחברות שלי ובאמת אמרתי לעצמי כאילו זהו זה אבוד
אבל ברוך השם באותו יום בערב היא שלחה לנו הודעה שהיא כבר בדרך לאילת ושהצבא מצא אותם בזמן
אני גם זוכרת איך כל פעם שאמרו לי שעוד מישהו שאני מכירה נרצח פשוט התמוטטתי בבכי כל הזמן
זה היו שני ילדים מהשכבה שלי, השכן שלי, עוד ילדים מהבית ספר שלי שהכרתי
וכל פעם מחדש זה היה פשוט הלם אחר, אני עדיין לא מאמינה שהם באמת לא איתנו יותר
זה כל כך מוזר לעבור ליד הקברים שלהם
זה היו שני ילדים מהשכבה שלי, השכן שלי, עוד ילדים מהבית ספר שלי שהכרתי
וכל פעם מחדש זה היה פשוט הלם אחר, אני עדיין לא מאמינה שהם באמת לא איתנו יותר
זה כל כך מוזר לעבור ליד הקברים שלהם
לצערי מוזמנת לכתוב לי בפרטי חחח
אוף הסיפורים פה כואב לי הלב
אנונימית
עדן בן רובי. אריאל ביטון.
היי, אני לגמרי האיש לספר שלך נפצעתי בלחימה במוצב סמוך לחוף הייתי מונשם ומורדם 38 ימים ואני עדיין בשיקום(הכל אמת תשלחי הודעה)
יש לי דוד שנרצח בשומרון ממש 4 חודשים לפני השביעי לעשירי
סיפור ממש עצוב אם את רוצה אני יכול לספר לך
סיפור ממש עצוב אם את רוצה אני יכול לספר לך
מדהימה שאת!
שלומי ושחר מתיאס הי"ד
שלומי מתיאס ואשתו שחר לא נפרדו גם במותם
שלומי מתיאס ואשתו שחר מתיאס טרואן ז"ל נרצחו בקיבוץ חולית כשהגנו בגופם על בנם רותם מפני המחבלים שחדרו לביתם. השבוע הם הובאו למנוחות ביישוב עומר. מוזיקאים, אנשי חינוך ותרבות ובני משפחה נפרדים מהם
עודכן25.10.23, 08:24
בני הזוג שלומי מתיאס ושחר (דבי) מתיאס טרואן ז"ל מקיבוץ חולית נרצחו בהתקפת הטרור הנפשעת על עוטף עזה בשעה שהגנו בחירוף נפש על בנם רותם. הם הותירו אחריהם שלושה ילדים יתומים וקהילה גדולה כואבת ועצובה. בני הזוג, שרבים כל כך הכירו ואהבו, הובאו השבוע למנוחות בבית העלמין בעומר.
שלומי ושחר מתיאס עסקו בתחום החינוך והמוזיקה. שלומי היה מוזיקאי, פסנתרן, מעבד מוזיקלי ומחנך, ושחר הייתה זמרת מוכשרת. שלומי ושחר היו זוג אוהבים שהשלימו זה את זה. בחודש ספטמבר 2020 כתב שלומי לאהובתו: "20 שנה אני קורא לך אשתי, זוגתי, אהובתי. לפני 20 שנה עמדנו צעירים ונרגשים מתחת לחופה, עם תקוות וחששות וגם בידיעה ברורה, אינטואיטיבית, שאנחנו הולכים בדרך הנכונה. 20 שנה אחרי, אנחנו מבוגרים יותר, מנוסים יותר, חכמים יותר, חזקים יותר ועדיין אוהבים. בנינו יחד בית, הבאנו ילדים לעולם וגידלנו אותם".
שלומי סיים את הפוסט המרגש במילים, "את האדם הקרוב אליי ביותר. את מכירה את הטוב שבי ואת הרע שבי. אני מכיר אותך, את הטוב ואת הרע, את החולשות והעוצמות, את האור והחושך, ואני בוחר בך בכל פעם מחדש. אני אוהב אותך".
מורה נערץ
שלומי מתיאס ז"ל היה מורה למוזיקה ולימד בבתי ספר, בהם בבתי הספר בקריית החינוך אשכול. מנהלת בית הספר מרחבי אשכול, דנה פרץ, ספדה לו, "שלומי היה הרבה יותר ממורה למוזיקה. הילדים וההורים העריצו אותו, הוא נגע בנפש פנימה והעשיר את העולם התרבותי של הילדים. היכולת שלו להיות כל כך משמעותי בעבור הקהילה שלנו היא משהו שלא ניתן לתאר".
ההקדשה ששלומי כתב לשחר
ההקדשה ששלומי כתב לשחר(צילום: מתוך פייסבוק)
בבית הספר ע"ש רבין בבאר־שבע, גם שם שימש שלומי מורה למוזיקה, הוא הפיק במשך שנים גם את כל הטקסים ומסיבות הסיום. "שלומי, כשמו כן הוא, היה איש של שלום ואהבה, כישרוני, מצחיק, צנוע ונכנס ללב. שלומי ואשתו שחר דבי ז"ל נרצחו בביתם בקיבוץ חולית בשבת הקשה והאכזרית. אבדה קשה ביותר. יהי זכרם ברוך", ספדו לשלומי ולשחר בבית הספר.
דרך המוזיקה הצליח שלומי מתיאס ז"ל לגעת ברבים ובזכות אישיותו המיוחדת כבש רבים.
הוא למד במגמת פסנתר בקונסרבטוריון למוזיקה בבאר־שבע, בוגר בית הספר מקיף א' וכוכב ב"פופרה".
בשירותו הצבאי היה זמר ופסנתרן בלהקה צבאית, היה בוגר בית הספר רימון וסמינר לווינסקי לחינוך. הוא היה מורה למוזיקה וניצח על מקהלות רבות.
לאורך השנים הפיק גם ערבי שירה בציבור וזמר עברי. גם בקונסרבטוריון למוזיקה בבאר־שבע הביעו את אבלם הכבד על הירצחם של שלומי ושחר מתיאס ז"ל.
"לא נתפס"
שום עין לא נותרה יבשה במסע הלוויה של בני הזוג שלומי ושחר מתיאס. בתם שקד אמרה בהספד קורע הלב שלה, "אמא, הרבה זמן לא גיליתי לך סודות. תשעה ימים שאת לא מתקשרת ושואלת לשלומי, ופתאום אני מרגישה את החוסר. אני יודעת שלא אמרתי מספיק שאני אוהבת אתכם, לקחו אתכם מאיתנו באופן הנורא מכל. הכל מרגיש כמו סיוט אחד גדול".
הבת נפרדה משני הוריה ואמרה, "אני אוהבת אתכם מאוד וחושבת שחלק ממני עדיין מכחיש. אני מקווה שאתם לא עוצרים וממשיכים הלאה למקום טוב, רוצה לחשוב שאתם ממשיכים לחיות איפשהו".
הלוויה של שלומי ושחר
הלוויה של שלומי ושחר(צילום: הרצל יוסף)
גם הרשתות החברתיות התמלאו במילות כאב וצער, ורבים התקשו להיפרד מבני הזוג. "אנשים מוכשרים ואוהבי אדם", "איזה עצוב ולא נתפס", נכתב בין השאר.
המועצה המקומית עומר פרסמה הודעה שבה השתתפה בצערן של משפחות הנרצחים: "המועצה המקומית עומר משתתפת בצערם הכבד של משפחות טרואן מתיאס והילדים: שיר, שקד ורותם, על הירצחם באכזריות של שחר דבורה טרואן מתיאס ושלומי דוד מתיאס ז"ל בידי בני עוולה בשעה שהגנו בחירוף נפש על בנם וביתם אשר בקיבוץ חולית. אנו מחזקים את המשפחה ונלווה אותה בכל שיידרש. יהי זכרם ברוך".
שלומי ושחר מתיאס הי"ד
שלומי מתיאס ואשתו שחר לא נפרדו גם במותם
שלומי מתיאס ואשתו שחר מתיאס טרואן ז"ל נרצחו בקיבוץ חולית כשהגנו בגופם על בנם רותם מפני המחבלים שחדרו לביתם. השבוע הם הובאו למנוחות ביישוב עומר. מוזיקאים, אנשי חינוך ותרבות ובני משפחה נפרדים מהם
עודכן25.10.23, 08:24
בני הזוג שלומי מתיאס ושחר (דבי) מתיאס טרואן ז"ל מקיבוץ חולית נרצחו בהתקפת הטרור הנפשעת על עוטף עזה בשעה שהגנו בחירוף נפש על בנם רותם. הם הותירו אחריהם שלושה ילדים יתומים וקהילה גדולה כואבת ועצובה. בני הזוג, שרבים כל כך הכירו ואהבו, הובאו השבוע למנוחות בבית העלמין בעומר.
שלומי ושחר מתיאס עסקו בתחום החינוך והמוזיקה. שלומי היה מוזיקאי, פסנתרן, מעבד מוזיקלי ומחנך, ושחר הייתה זמרת מוכשרת. שלומי ושחר היו זוג אוהבים שהשלימו זה את זה. בחודש ספטמבר 2020 כתב שלומי לאהובתו: "20 שנה אני קורא לך אשתי, זוגתי, אהובתי. לפני 20 שנה עמדנו צעירים ונרגשים מתחת לחופה, עם תקוות וחששות וגם בידיעה ברורה, אינטואיטיבית, שאנחנו הולכים בדרך הנכונה. 20 שנה אחרי, אנחנו מבוגרים יותר, מנוסים יותר, חכמים יותר, חזקים יותר ועדיין אוהבים. בנינו יחד בית, הבאנו ילדים לעולם וגידלנו אותם".
שלומי סיים את הפוסט המרגש במילים, "את האדם הקרוב אליי ביותר. את מכירה את הטוב שבי ואת הרע שבי. אני מכיר אותך, את הטוב ואת הרע, את החולשות והעוצמות, את האור והחושך, ואני בוחר בך בכל פעם מחדש. אני אוהב אותך".
מורה נערץ
שלומי מתיאס ז"ל היה מורה למוזיקה ולימד בבתי ספר, בהם בבתי הספר בקריית החינוך אשכול. מנהלת בית הספר מרחבי אשכול, דנה פרץ, ספדה לו, "שלומי היה הרבה יותר ממורה למוזיקה. הילדים וההורים העריצו אותו, הוא נגע בנפש פנימה והעשיר את העולם התרבותי של הילדים. היכולת שלו להיות כל כך משמעותי בעבור הקהילה שלנו היא משהו שלא ניתן לתאר".
ההקדשה ששלומי כתב לשחר
ההקדשה ששלומי כתב לשחר(צילום: מתוך פייסבוק)
בבית הספר ע"ש רבין בבאר־שבע, גם שם שימש שלומי מורה למוזיקה, הוא הפיק במשך שנים גם את כל הטקסים ומסיבות הסיום. "שלומי, כשמו כן הוא, היה איש של שלום ואהבה, כישרוני, מצחיק, צנוע ונכנס ללב. שלומי ואשתו שחר דבי ז"ל נרצחו בביתם בקיבוץ חולית בשבת הקשה והאכזרית. אבדה קשה ביותר. יהי זכרם ברוך", ספדו לשלומי ולשחר בבית הספר.
דרך המוזיקה הצליח שלומי מתיאס ז"ל לגעת ברבים ובזכות אישיותו המיוחדת כבש רבים.
הוא למד במגמת פסנתר בקונסרבטוריון למוזיקה בבאר־שבע, בוגר בית הספר מקיף א' וכוכב ב"פופרה".
בשירותו הצבאי היה זמר ופסנתרן בלהקה צבאית, היה בוגר בית הספר רימון וסמינר לווינסקי לחינוך. הוא היה מורה למוזיקה וניצח על מקהלות רבות.
לאורך השנים הפיק גם ערבי שירה בציבור וזמר עברי. גם בקונסרבטוריון למוזיקה בבאר־שבע הביעו את אבלם הכבד על הירצחם של שלומי ושחר מתיאס ז"ל.
"לא נתפס"
שום עין לא נותרה יבשה במסע הלוויה של בני הזוג שלומי ושחר מתיאס. בתם שקד אמרה בהספד קורע הלב שלה, "אמא, הרבה זמן לא גיליתי לך סודות. תשעה ימים שאת לא מתקשרת ושואלת לשלומי, ופתאום אני מרגישה את החוסר. אני יודעת שלא אמרתי מספיק שאני אוהבת אתכם, לקחו אתכם מאיתנו באופן הנורא מכל. הכל מרגיש כמו סיוט אחד גדול".
הבת נפרדה משני הוריה ואמרה, "אני אוהבת אתכם מאוד וחושבת שחלק ממני עדיין מכחיש. אני מקווה שאתם לא עוצרים וממשיכים הלאה למקום טוב, רוצה לחשוב שאתם ממשיכים לחיות איפשהו".
הלוויה של שלומי ושחר
הלוויה של שלומי ושחר(צילום: הרצל יוסף)
גם הרשתות החברתיות התמלאו במילות כאב וצער, ורבים התקשו להיפרד מבני הזוג. "אנשים מוכשרים ואוהבי אדם", "איזה עצוב ולא נתפס", נכתב בין השאר.
המועצה המקומית עומר פרסמה הודעה שבה השתתפה בצערן של משפחות הנרצחים: "המועצה המקומית עומר משתתפת בצערם הכבד של משפחות טרואן מתיאס והילדים: שיר, שקד ורותם, על הירצחם באכזריות של שחר דבורה טרואן מתיאס ושלומי דוד מתיאס ז"ל בידי בני עוולה בשעה שהגנו בחירוף נפש על בנם וביתם אשר בקיבוץ חולית. אנו מחזקים את המשפחה ונלווה אותה בכל שיידרש. יהי זכרם ברוך".
טל קרן נדב טייב ואור תעסה ילדים בני 17 שהלכו לדוג בחוף זיקים ומחבלים רצחו אותם בשירותים
ילדים מדהימים ואבא של אור גם נרצח כשהוא קפץ על רימון כדי להציל את הבנים שלו בממד בנתיב העשרה
ילדים מדהימים ואבא של אור גם נרצח כשהוא קפץ על רימון כדי להציל את הבנים שלו בממד בנתיב העשרה
אנונימית
בן דוד שלי שגר בשדרות יצא מוקדם בבוקר לטיול עם חברים שלו ונרצח על ידי המחבלים
אנונימית
היי אשמח לדבר איתך תוכלי לפנות אלי בפרטי זה פשוט אישי.
אני ממש גאה בך אלופה,בהצלחה!