התעייצות לגבי הקראש שלי

אני אתחיל בזה- אני בת והקראש שלי היא בת. הומופובים- זה לא בשבילכם
אז ככה, יש לי קראש עלייה כבר (אני מעריכה) בערך שנה וחצי, אבל רק בתחילת שנת הלימודים הזו הכרנו יותר טוב. בחופש הגדול הצטרפתי לקבוצת החברים שהחברה הכי טובה שלה נמצאת בה, היא עצמה לא בקבוצת החברים הזו, אבל התקרבתי לחברה הכי טובה שלה מאוד, אז מן הסתם שיצא שנכיר יותר גם. אני בכמה קבוצות חברים ובבית הספר יש לנו מקום קבוע שרק אנחנו נמצאים בו, ומדי פעם גם היא והחברה הטובה שלה מקבוצת החברים באות. בתחילת השנה הצעתי לה לבוא לאירוע פתיחה של מועדון הנוער שאני בצוות שלו כי ראיתי שהיא התעניינה בו ביום שהציגו אותו, היא היתה עסוקה אבל עדיין הודתה לי מאוד על ההזמנה וסירבה יפה והסבירה למה היא לא יכולה. ומדי פעם כשמתבטלים לי שיעורים אני מציעה לה לחזור איתי הביתה כי היא בדרך חזור שלי (זה קרה המון, כבר חזרנו יחד כמה פעמים, אבל אף פעם לא לבד, כי השכנה שלי איתה באותה הכיתה, אז היא מצטרפת). אני די שרירית ויצא ש"עשיתי שריר" לידה, אז היא החמיאה לי ושאלה אותי כמה זמן אני מתאמנת, ואני עניתי לה שאני לא מתאמנת אבל שאני צריכה להתחיל ואם לא אכפת לה אני אשמח שנתאמן ביחד כמה פעמים. לפני כמה זמן נפגשנו לאימון ודיברנו הרבה ולפני שהתפצלנו היתה לנו שיחה קצרה עם הסיכות שיש לנו על התיק ואני אמרתי לה שאחת הסיכות ממש מזכירה לי את דגל הגאווה של הבי והיא מהר אמרה לי שזה לא הדגל שאני חושבת כי היא לסבית. מאז הצעתי לה פעמיים לחזור איתי כי בוטלו לי שיעורים בבית הספר אבל בפעמיים האלה היא בסוף לא יכלה. יום ההולדת שלה היה לא משמן וכתבתי לה בדיוק ב00:00 מגילת מזל טוב. אני גם ניסיתי לרמוז לה שאני בעניין שלה לא מעט. אני יודעת בוודאות שהיא נמשכת לנשים, היא יודעת שאני לא סטרייטית והיא מגיבה לי לא מעט לב אדום, ספרתי חמישה עשר. אני צריכה אישור שאני לא מדמיינת, כי אני משתגעת מהדאגה אם היא לא מרגישה כמוני.
מי שקרא על הסוף- אני מצדיעה לכם, באמת תודה שקראתם הכל, כמו שאפשר להבין היא חשובה לי מאוד...