מה זה אומר אני מודע שאני מודע שאני מודע?

המוח שלי לא עובד בשעות האלה ובלי רטלין לא הבנתי מילה

שואל השאלה:
חחחח

טיפה איבדתי אותך
אבל אני אניח את זה על השולחן
מודעות היא ההבנה שאנחנו מודעים, אם יש לנו מודעות אנחנו מודעים לעובדה שאנחנו מודעים
מפה והלאה לא הבנתי מילה

אין לי כוח לחשוב על זה אבל אתה מחכים כאן את סטיפס

לפי דעתי כן אבל לא נראלי יש משהו שיכול להוכיח אם זה באמת כן או לא

לדעתי האפשרות השניה נשמעת הגיונית יותר

זה אומר שאתה בטוח בכך שאתה מודע לזה שאתה מודע למודעות המודעת למודעות עצמית.

אני חושב שתשובה השנייה

נכון

אני חושבת שאין אפשרות מדויקת אבל הכי קרובה לזה היא כנראה אפשרות ב
בהתאם אני לא חושבת שיש ניסוי שיכול להוכיח את זה

מודעות אינה זיכרון... מודעות היא תחושה תמידית שאתה חש ואם אתה מודע לזה שאתה מודע זו תחושה על תחושה (כמו שאתה כועס על זה שנעלבת) ואתה יכול להמשיך האלה עד אין סוף שאתה מודע לזה שאתה מודע לזה שאתה מודע לזה שאתה מודע וכו...

השניה

לדעתי האפשרות השנייה יותר נכונה

' אני חושב משמע אני קיים '
וכל זה

מה

אני מאמינה באופציה השנייה
ברגע שמשהו קורה- אנחנו מודעים אליו. המודעות השנייה היא לתת יחוס מעמיק ואולי בהקשר אחר, ואז יש לך מודעות חדשה שהיא לא מודעות שנייה, אלא שהמודעות של ההקשר היא מודעות בשל עצמה

דיי

"מודעות" הוא בעצם זיכרון של מה שקרה לפני רגע.
אנחנו לעולם לא חווים את ה"עכשיו" בזמן אמת, אלא תמיד "נזכרים" בו חלקיק שנייה אחרי שהוא קרה.

יש גבול למודעות שלנו גם ככה

אתה מודע למודעות שלך.
זה הקי הקטע של מודעות.

אבל מודע x3 אני לא יודע

האמת שיש לי כמה דברים להגיד על זה, אבל אני חושבת שיתאים לכאן המשפט של רנה דקארט - "אני חושב משמע אני קיים". מה שהוא בעצם אומר כאן זה שהיכולת לחשוב ולהיות מודע למחשבות שלך היא ההוכחה היחידה לקיומך. המודעות לא רק שמה את המחשבות שלך במרכז, היא גם מאפשרת לך להבין שאתה מודע למחשבותיך בעצמך, לא ניתן להכחיש את המודעות של המחשבה שלך, משום שהיא האישור הוודאי ביותר לקיומך. המודעות כאן היא בעצם "מודעות לרמת מודעות" אם אתה מודע לכך שאתה חושב, אתה מודע גם לכך שאתה מודע.
זה אולי קצת מבלבל אבל גם השאלה הייתה ככה.

תקשיב עלם הייתי צריכה לקרוא את השאלה 5 פעמים מאז שהעלת אותה ולפרק אותה כדי להבין אותה המשפט אני מודע שאני מודע שאני מודע נשמע לי חזק מידי אבל גם קצת חשוד כאילו אנחנו מייחסים לעצמנו עומק אינסופי (כמו מה שקורה בדרך כלל בפילוסופיה) מבלי לעצור ולשאול אם זה באמת קורה או שזה פשוט האופן שבו המוח מספר את עצמו אני לא בטוחה שיש באמת שכבות של מודעות שיושבות אחת מעל השנייה יותר סביר בעיניי שיש מודעות אחת בכל רגע ומה שמרגיש כמו מודעות למודעות הוא בעצם תנועה בין מודעות לזיכרון הרגע שבו הייתי מודעת נגמר למשל שאני אוכלת סושי במסעדה הוא נשמר ואז אני מודעת לזיכרון שלו וכל פעם שאני באותה מסעדה אוכלת סושי זה יוצר תחושה של התבוננות עצמית אבל בפועל זו כבר חוויה אחרת אולי בגלל זה זה מרגיש אינסופי כי כל פעם אפשר לעצור ולחשוב על מה שהיה קודם ושוב להרגיש כאילו עלינו עוד קומה אבל זה לא אומר שיש באמת מישהו למעלה שמסתכל על הכל יכול להיות שזה פשוט רצף מאוד מהיר של חוויה זיכרון ומה שהרגשנו באותה רגע סוג של פירוש שלו לגבי הנסיוי אני לא בטוחה שאפשר באמת להוכיח דבר כזה כל ניסיון לבדוק מודעות כבר משתמש במודעות אז הוא תמיד קצת סגור בתוך עצמו אפשר לדבר על זה לנתח להשוות חוויות אבל הוכחה חד־משמעית כנראה לא תהיה בקיצור בעיניי זה פחות עניין של מודעות שמודעת לעצמה ויותר עניין של איך אנחנו זוכרים מפרשים ומעמיסים משמעות על חוויה שכבר עברה למשל אצל אדם וחווה אחרי שהם אכלו עץ הדעת הם נהיו מודעים לעצמם ולאיל שהם נראים ועל זה שהם ערומים ומכן הם זכרו כל פעם שהם ערומים וכל פעם ללבוש את הדבר הזה של העלים עכשיו אתה מבין? מודעות זה עניין של זיכרון אישי שלך ושל הסביבה שלך

שואל השאלה:
^
תודה רבה, תשובה יפה.

תודה רבה על כל התשובות, למדתי