למה ההורים מדברים על כבוד אבל הם בעצמם לא מכבדים?

באופן כללי בחיים הרבה פעמים אנשים מצפים לדברים שהם עצמם לא מביאים
לפעמים זה בלי לשים לב וזה אנושי אז עדיף לשבת ולדבר על זה ברצינות ברגע ניטרלי של היומיום

ומינוס בדיוק על מה? צריך לכבד את ההורים שלך, כמו שכתוב:"כבד את אמך ואביך"

דיי הם גם בני אדם.
אוף זה שהם הורים לא אומר שהם לא טועים!
התפקיד שלהם זה לעטוף אתכם באהבה ולעזור לכם לא לטעות.
אז דיי להוציא אותם אגואיסטים

כי הורים רוצים שהילדים שלהם יהיו יותר טובים מהם (ילמדו, יעריכו, יקשיבו, יצליחו) אבל לא רוצים להודות בטעויות שלהם מתוך אגו ומעמד (שהם הורים). זה לפחות מה שלמדתי עם ההורים שלי.

בן אדם סחב אותך 9 חודשים קם שנה שלמה בשבילך בלילות האכיל אותך דאג לך מכל הלב נתן את כל הנשמה שלו ומה שבסוף הוא מקבל שהבת שלו תגיד שיש לו אגו בשמיים וככה לרדת עליהם רק בגלל שאוי אוי אוי נכנסו לך לחדר או לפאלפוו

כי בלעדיהם לא היית בעולם הזה, חיים

שואל השאלה:
יא מה קשור, אז בחרתי אני לגור עם אנשים שלא גורמים לי להרגיש בטוחה וטוב בבית? מה עם מה שהילדים שכל כך אכפת לכם מרגישים עם איך שאתם מגיבים אליהם, הם לא תמיד חושבים איזה טראומות או חוסר ביטחון זה יכול לגרום ? מאז שהתחלתי להיות נערה הם התחילו לזלזל. לא גרנו באותו בית את לא יכולה לשפוט ולהגיד אוי אוי

זה שנכנסו לחדר או שכעסו עליך כשעשית משהו לא במקום, זה לא משהו רע וזה הגיוני

יאללה לא מכבדת הורים, זה נקרא כפיות טובה

^^ אנונימית את ממש מדברת כמו מתבגרת חח
חכי שתיהי אמא

את מדבר אליי?^^

כי המצוה של הכבוד היא על הבנים על ההורים ולא להפך לכן השאלה לא ברורה

אני לא מזלזלת אבל כשהיית קטנה הם היו לצידך וזה שהם נכנסו לחדר או כעסו עלייך, זה לגיטימי ויש לכם הגיון מוזר ובמקום להודות שיש לכם אמא ואבא בריאים ושלמים זה מה שאתם אומרים. יש כאלה שאין להם הורים, אין להם אף אחד. וכשהורים שלכם ימותו בוא נראה אם תגידו שיש להם אגו בשמיים

לא שאלתי אותך^^^

הם גם יצרו אותכם

אני מסכימה עם מכורה ליומני הערפד
חייאתי זה שנכנסו לך לחדר בזמן שלא רצית או צעקו עלייך והתעצבנו זאת ממש לא סיבה לכפיות טובה כזאת
תגידי תודה ותהיי בשקט
היית מעדיפה לחיות בלי אמא? יופי.

שואל השאלה:
וואי תקשיבי אף אחד לא מדבר על כניסה לחדר או שכעסו עלינו, עברנו את גיל 9 אנחנו ממזמן לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על דברים מעבר לזה- אני לא צריכה בגלל בעיות בבית עם ההורים להרגיש שכל החיים שלי מחוץ לבית מושפעים לרעה בגלל הבית שלי.

ומישהו דיבר על להיכנס לחדר? עוד פעם "חייאתי" שבי בשקט את היית בבית מושלם אז לכי ותהיי בו ואל תתערבי לי אם את חושבת שזה בגלל צעקות או כניסה לחדר

שאמרתי גבולות זה גבולות, לא קשור לכניסה לחדר.

מה גירושים? התעללות זה כבר משהו אחר, שואלת השאלה את חוות אלימות חמורה מצד ההורים?

הייתם מעדיפים לגדול בלי הורים? זה היה משפיע עליכם קצת יותר חזק

"משמעותי וקשה מזה"
אני מניחה שכשהיא אמרה ש"היא לא מכבדת גבולות" זה לא אומר שהיא מתעללת בה או מרביצה לו או כל דבר כזה
אז כן זה יכול להיות רק חלק מהדברים האלה
וזה פשוט להתבכיין ולהתמסכן באמת סליחה

מסכימה ומחזקת

לאן, איך ולמה השאלה זלגה לכיוון הזה? מה זה קשור שהם ההורים שלי והם דאגו לי? גבולות וכבוד זה משהו שצריך כבני אדם לא משנה מה הגבולות או מה הקרבה בנינו. בלי לצאת אגואיסטית, אבל המינימום של הורים זה לדאוג, להאכיל, לגדל וללמד את הילדים שלהם. לא הבנתי למה זה טיעון נגד זה שצריך גבולות וכבוד מינימלי. ברור שכולם אנשים וכולם עושים טעויות, האם זה אומר להחליק ולסלוח על כל דבר ודבר שההורים עושים כי הם ההורים שלי? "כבד את אמיך ואביך", מהמם. חלק מכבוד זה גם כנות ורוגע. לשקר ולהמשיך לשחק משחק שלא מתאים לנו ולא מרגיש לנו בנוח זה לא לכבד לא אותם ולא את עצמנו. תנשמו עמוק. כמו שיש כאלה שאין להם הורים, יש כאלה עם הורים שמתעללים בהם פיזית או מנטלית. ילדים צריכים להרגיש בטוחים בבית שלהם בכל בחינה וזווית וזה ממש ממש בייסיק.

כן מה הם עשו לך? לא מזלזלת ויודעת שיש הורים שמגזימים ובגלל זה שאלתי את שואלת השאלה אם היא חוותה משהו כזה והיא לא ענתה לי! מנסה לאהוב אותם? גם אם הם קשוחים^^

שאלה לכולם* "הייתם מעדיפים לגדול ולחיות בלי הורים בכלל?"

שואל השאלה:
^^^ כן זה מה שאני מנסה להגיד

למה את חושבת שלי זה חיים של תותים?

להיות הורים זה ממש קשה(אומרת בתור בת 15) באמת שאני עושה חיים לא קלים בכלל, אבל גם כשהם כועסים הם אוהבים אותך מכל הלב. הם מכבדים ועד גיל 18 אתה צריך להקשיב להם

יש לזה כל מני סיבות מחורטטות
אבל ברצינות שהסיבה האמיתית היא שיש להם אגו בשמיים

אתם יודעים מה זה בכלל לגדול בלי הורים? או לחוות בגיל צעיר כאב כשהורה מת?!?!? אתם לא יודעים ואני לא יודעת אבל זה קשה ממש ולא משנה כמה שאתם אוהבים או לא אוהבים אותם או מתעצבנים איתם כשיקרה להם משהו(חס וחלילה) או שהם נעלמו לא תוכלו להתמודד לבד. כמו שאומרים:"החיים לא באים עם הוראות הם באים עם אמא"

אני לא הולכת לקיצון! אתם התחלתם ומתלוננים מאחורי הגב על ההורים שלכם על כלום כשיש דברים גרועים יותר

שואל השאלה:
חמודה זה שלא הסברתי פרטי פרטים לא אומר שזה לא הדברים הגרועים יותר. אני ממש לא הסביר בסטיפס

סבבה "חמודה"^^

^7 מהמם, היית מעדיפה לחיות עם אימא מכה ומתעללת שתעשה לך פוסט טראומה ואו תשים את החיים שלך בסכנה בגלל חוסר שפיות או פסיכופטיות? די נו. תמיד אפשר ללכת לקיצון. השאלה בכלל לא מדברת על אהבת הורים או לא. היא מדברת על כבוד. והוא? תמיד אמור לבוא ראשון. אם את לא שמה את הכבוד העצמי שלך במקום הראשון, את תהיי עיוורת לרגש. תתני לדברים בדיוק כאלה להיעלם בין קרבה לסערת רגשות למחשבות יתר. ואיך תשמרי על עצמך בעולם? עוד כמה שנים טובות? אם גדלת עם שני הורים מניפולטיבים או כאלה שמזלזלים או מנהלים ריבים עם זעם? איך תמצאי פרטנר טוב? זה לא קשור לשאלה בשום צורה, אבל גבולות תמיד צריך שיהיו. בין אם זה לא להיכנס לחדר, ובין אם זה לא לצרוח כשיש ויכוחים. נפילות וטעויות תמיד יהיו, אבל יש הבדל בין לסלוח לבין לוותר ולחזק רעילות.

יודעת ומבינה אבל עכשיו היא שאלה משהו אחר ואתם מתלוננים סתם , חכו שתיהיו הורים

לגבי צעקות וכניסה לחדר זה לגיטימי אתם הילדים שלהם ולכעוס זה גם לגיטימי כי אתם גם צריכים גבולות(גם אני) לא רק הם אז בואי מתוקה

שואל השאלה:
וואי לחזור בפעם ה200? אף אחד פה לא מדבר על כניסה לחדר, החיים שלך באמת תותים אם הכי רע שלך היה כניסה לחדר

^4 קראת את השאלה בכלל? כי היא ממש מדברת על האירוניה שההורים מבקשים לכבד גבולות ולכבד אותם, אבל לא נותנים דוגמה אישית. זה כל העניין במהות של השאלה כאן. כולם צריכים לשים גבולות וכולם צריכים ליישם... זה כל הקטע.

לא איך שבא לי, אבל החינוך בא מהורים, נכון שלא לכולם יש הורים מושלמים ויש הורים באמת גרועים(במובן הממש רע) אבל זה המצב אצלך? ממש גרוע? הורים מתעללים?

הכי רע שלי לא הייתה כניסה לחדר והחיים שלי לא ממש תותים, ההורים שלי גם לא מושלמים וגם היו הרבה ריבים שחשבתי שלא מוצדקים ושכעסו עלי כביכול בלי סיבה אבל אני יודעת שהם אוהבים אותי ואני אוהבת אותם

שואל השאלה:
תקשיבי אני אומר לך עוד פעם, זה אתר סטיפס, אני לא יכולה לספר פה דברים בלי שיבוא אליי איזה פסיכולוג שחושב שהוא יעזור לי

גם הילדים צריכים גבולות ולכעוס זה לגיטימי וגם את לא יכולה לעשות כל מה שבראש שלך

^4 שוב פעם. *אין קשר לאהבה. זה כבוד, וגבולות*. זה הכל. ההורים יכולים לאהוב הכי בעולם ועדיין להיות רעילים לפעמים. זה לא אומר שצריך להסתיר טעויות שלהם ולהעיף אותן מתחת לשטיח רק בגלל אמפתיה.

אני יודעת שיש אלימות, התעללויות ברור שיש

ריבים של כמה ימים כשלא מדברים איתי בכלל בשבילי זה עינוי אבל יש גרוע יותר בגלל זה אני לא מתלוננת

ואומרת תודה על הורים כאלה

שואל השאלה:
אז אחריי הכל את עדיין תנסי להצדיק את עצמך?^^^^

מה אני צריכה להצדיק? אני אומרת דעה שלי ואני לא מזלזלת

^6 זה כמו להגיד "יש אנשים שיותר טוב להם בחיים אז אין לי למה לחייך". להיות מודעת לדברים רעילים שלא אמורים לקרות, ולעמוד על שלך, זה לא לזלזל, או להתלונן, או לצאת בכיינית. כן, צריך לדעת להיות בפרופורציות. **אבל רעילות היא עדיין רעילות.** בין אם היא מכוונת, בין אם לא, בין אם זה עם אהבה או בלי, בין אם זה בן זוג, הורה, מישהו זר, *מעשה רעיל זה מעשה פוגע* ואם יש לך גבול (!) צריך לעצור בו (כל עוד הוא שפוי ולא פוגע באף אחד אחר כן?). אלוהים זה כל כך בייסיק, איזו שטיפת מוח.

זה שאת לא מאמינה זה לא אומר שזה שטיפת מוח

סבבה לילה טוב

שואל השאלה:
(מחקתי כי זה סטיפס-)

סבבה

כי הם חושבים שזה שהם הביאו אותנו לקיום ולא זרקנו אותנו לפח או לאימוץ כשנולדנו והביאו לנו אוכל, מים, בגדים, בית, מיטה, מקלחת , בית ספר
זה הדברים הכי בסיסיים שקיימים אם אתם מביאים ילד ואין לכם יכולת לספר את כל הדברים האלו אתם נכשלתם כהורים .
ואין פה סימן שאלה
זה אומר שאנחנו חייבים להם את החיים שלנו
מה שכל כך הפוך
הם חייבים לנו את החיים שלהם כי הם יצרו אותנו וחלק נכבד מהם שכח שילדים גדולים להיות אנשים בוגרים
וכל אדם בוגר נוצר מילד קטן

קיצר כי טיפשות
לנצח לא אבין את זה כי אין מה להבין זה פשוט נרקיסיזם וחוסר היכולת שלהם להתמודד עם המציאות שהם פתטיים ומתנהגים אלינו כאילו שהם הבריונים מכיתה ב

ככה חינכו אותם והאישיות שלהם התייצבה לכזו
בגלל זה הורים צעירים כיום מתנהגים אחרת ביחס שלהם לילדים