לעלות לקלוז את הקטע כתיבה הזה או שלא ושזה יותר מדי?

את יכולה ללכת.
באמת.
את יכולה להמשיך הלאה כאילו זה היה עוד משהו שעבר לך בחיים.
את יכולה להגיד לעצמך שזה לא היה כזה רציני,
שזה לא נגע בך,
שבשבילך זה היה כמעט כלום.
ואני?
אני נשארתי עם כל מה שלא אמרנו.
עם כל הרגעים הקטנים שחשבתי שהם משמעותיים לשתינו,
ועכשיו אני מבינה שאולי רק לי.
זה כואב לא כי נפרדנו,
אלא כי את מתנהגת כאילו לא היה מה להפסיד.
כאילו אני לא הייתי מישהי שבחרת,
כאילו הלב שלי לא היה שם באמת.
ואולי זה החלק הכי קשה.
לא שהלכת,
אלא שהלכת בלי להסתכל אחורה.
כאילו לא השארת כלום מאחור.