אמא שלי מקללת, מרביצה, ומעליבה אותי וככה גם כול המשפחה שלי. התקווה היחידה שהייתה לי זה אבא, אבל הוא סתם שפוט של אמא. הבטחתי לעצמי שאני אמשיך לחיות, שיש לי עוד קצת זמן ואני אעוף מהבית. זהו אני לא מסוגלת, נמאס לי מהחיים המגעילים האלה אני רוצה למות!, מה אני עושה?

שואל השאלה:
13

אל תתאבדי בגללה, אל תתני להם לפגוע בך, תחשבי חיובי ותפני לרווחה או לאגגודה להגנת הילד

שואל השאלה:
אי אפשר לסמוך על חברות שלי, הן לא נקראות חברות!
שונאת את החיים שלי!

אוקי! קודם תנשמי עמוק...
תקשיבי המחשבה שלך עכשיו היא מתיסקול!
בת כמה את?

בואי לפרטי!

שואל השאלה:
13, זה לא מתיסכול.. כול החיים הם התנהגו אליי כך!
נמאס לי! אני לא יכולה לחיות ככה, ניסיתי להתאבד ולא עזר לי!

לא, אל תתאבדי, בבקשה, תפני לעמותת ערן או סהר, אפילו לדלת פתחוה, אל תתאבדי, תהיי חזקה, אני עוזרת לך, אל תעשי את זה בשום מחיר, המשפחה שלך לא שווה שתתאבדי בגללה. את יכולה לעבור את זה, ספרי לאבא שלך מבלי שאמא שלך תדע, תפני לרווחה. תראי להם שאת לא נשברת

שואל השאלה:
אולי תעזרו לי!
ואל תענו, סתם בשביל פרח...
חיים חרא~

למה את לא באה לפרטי?!

שואל השאלה:
אני מעדיפה להישאר חסויה!
תעזרו לי, אני לא יכולה!
אני כותבת לכם את זה, וכולי דמעות!

לא נעים לי להגיד לך אבל אני שומעת רק צד אחד בסיפור, את הצד שלך.
לא שמענו את הצד של אמא שלך בסיפור,
הרי לא יתכן שאמא סתם מקללת מתעצבנת עליך בלי סיבה, יכול להיות שאת לא מספרת תאמת מה את עשית לה?
אולי את לא עוזרת לה בבית, בניקיונות בכביסות בקניות
אולי את עונה לה בחוצפה ולא מכבדת אותה
אולי את חוזרת בשעות מאוחרות בלילה
אני לא מאמינה שהיא תקום עליך סתם,
למרות שזה לא דרך להתנהג עם ילדים בגילך, יש הורים שלא יודעים להתמודד לא הלכו להדרכת הורים, במיוחד בגיל טיפש עשרה
אם את באמת ילדה טובה ירושלים ואמא שלך סתם יש לה התקפות של זעם או בעיות נפשיות זה משהו אחר, תנסי לקבל עזרה מרווחה, פני ליועצת סוציאלית של בית ספר
והיא תתן לך כלים להתמודד ותעשה סדר ואפילו היא יכולה להוציא אותך מהבית למשפחה אומנת, זה תלוי בך
שיהיה לך בהצלחה, והזמן באמת עובר מהר את תלכי לצבא תכירי משהו תשכירי איתו בית
תעבדי זה לא סוף העולם

דיי אל תבכי בבקשה..
תקשיבי את צודקת- את צריכה להמשיך לחיות!
כשאתתהייה גדולה את תראי שהחיים יפים!

שואל השאלה:
המון אנשים עדים לכך, שעזרתי לה בתקופות הכי קשות שהיו לה!
יש לי אחים שיותר גדולים ממני, והם לא מזיזים את עצמם!
ורק אני ילדה בת 13 דואגת למשפחה החרא הזאת, שלא עוזרת לי בכלום!
חוץ מלהכות אותי, לקלל, להעליב אותי, ולכנות אותי בשמות מגעילים.
וכהיא עצבנית היא מוציאה את הכול עלי!
מזה החיים האלו!

אני באמת יכולה לעזור לך אם תבואי לפרטי!

נ. ב
את חייבת ללמוד להתמודד עם החיים היום זה אמא שלך מחר בעלך מה תעשי?
אני מציעה לך שמצד אחד תתגונני על עצמך, כי אסור היום להרביץ בשום גיל
מצד שני - להיות חזקה ולנסות לשוחח עם אמא שתיהיה יותר רגועה אחד על אחד אולי זה יעזור
או דודה שתסביר לה סבתא משהיא שהיא קרובה לאמא שתנסה להסביר לה שלא מתנהגים ופוגעים בילדים

אצלי זה בדיוק אותו דבר
אנחנו באותה בעיה

שואל השאלה:
היו כמה פעמים שנשברתי, ואמרתי לעצמי שאין מה לעשות זו רק אני!
אז המשכתי לחיות את החיים שלי!
הפעם אני כבר לא יכולה, אני שבורה נפשית!
אין לי למי לפנות, אני אפנה למישהו אחד! כול העולם ידע על זה.
למרות שאני שונאת אותם, אני לא רוצה שיצא להם שם רע.
אבל למה אני צריכה לסבול?!
מה עשיתי שזה מגיע לי? למה אני לא יכולה לקבל חיים רגילים כמו כול ילד?!

איזה סתומה את " סופגניה"!
אם הבעל שלה לעשה לה ככה היא צריכה להתגרש ממנו...

גם אניי כל הזמן רבה עם אימא שלי עם האחים שלי אבא שלי נפטר שהייתי בת 9 מאז החיים שלי השתנו אין לי חברות וכבר הרבה פעמים שניסיתי להתאבד אבל יום אחד הבנתי שאני רוצה לחיות כי כל החיים לפניי ואני רוצה להגשים חלומות להקים משפחה אני לא אתן למשפחה שלי להרוס לי את זה אני מקווה שגם את תביני את זה יום אחד בהצלחה תחזיקי מעמד=)

מסכימה איתך

שואל השאלה:
דיברתן על בעל!
אני לא בטוחה שאני ארצה משפחה.
אני לעולם לא אחשוב על היום בו, הילדים שלי ירביצו לאחותם ויתעללו בה כמו שמתעללים בי!
ואני לא רוצה להפוך לאמא משוגעת שמכה את הילדים שלה!
אתן יודעות מה, אולי עדיף לגמור את החיים..
הם לא שווים כלום!

יש פה יותר מדי חלוקת דעות, מספיק לקלל אף אחד לא צריך לשנות את דעתו..!
ולא חושבת ככה זה בטוח.. נסי להימנע מדברים שמרגיזים את אימא שלך.. לדוגמא אימא שלי שאני אוהבת אותה נהנית פשוט לעצבן.. מיד שמתי אוזניות שיר מרים שמחה והתנתקתי ממנה עד שהיא הלכה.. נסי גם את לחשוב על דברים טובים, בקיצור על העיקר..! הנה אחד.. עצם העובדה שאת אוהבת את אבא שלך.. דבר שני אין סוף לתקווה רק לחדש אותה, בהצלחה..!

לא לא, אל תעשי את זה, את תחיי את החיים, ותהיה לך משפחה חדשה, בעל אוהב, לדים שאוהבים אותך, קירירה או עבודה שחלמת עליה, חברים, אל תגמרי את החיים שלך בגללה. תחזיקי מעמד, היא ממש לא שווה שתתאבדי בגללה, מי שעושה לך את זה היא לא אמא אמיתית, אמא אמיתית לא מקללת או מרביצה לבת שלה.

תיהיה חזקה ואל תשברי ההפך את צריכה להראות למשפחה שלך שאת לא כמוהם ואת חזקה ולא נשברת ובעזרת ה' את תראי להם איזה בית את תקימי כשתיהיה גדולה בית מקסים והחיים עוד ארוכים לפניך ואת צריכה ליראות את החיים בצורה היפה ואת לא צריכה להישבר יש תקופות קשות בחיים אבל הם עוברות ואת תצליחי לעבור אותם! אם את רוצה את יכולה לבוא לפרטי

יש לך עכשיו 1 יותר:)
בואי לפרטי

להתאבד זה לא פתרון-זה להפסיד במלחמה.
אני מבין עד כמה המצב קשה ובלתי נסבל אבל מעבר לאמא שלך ולמשפחה שלך יש חיים אחרים, יש חיים נפלאים-זאת את, הנשמה שלך, האהבות שלך (לא חברים, דברים שאת אוהבת לעשות, לאכול, לחוש, לחוות), החוויות שלך, כל העולם ומלואו שאצור בתוכך

כרגע את סובלת כי את חיה וחווה את החיים של המשפחה שלך, את הרגשות והכעס שלהם-את חווה אותם ולא את עצמך.

יבוא יום ואת תגדלי, תתבגרי, תינשאי לאהוב ליבך ותחיי אתו ותקימי איתו משפחה ויהיו לך ילדים חמודים ומקסימים-למה להתאבד ולהפסיד הכל ולהעניש את עצמך בגלל שטויות של אחרים?
לא מספיק הם מענישים אותך את צריכה גם את להעניש את עצמך?

את יכולה לפנות למבוגר שאת סומכת עליו-דודים ודודות, בני דודים מבוגרים מימך בכמה שנים, יועצת ומנהלת ביה"ס, שכנים.

אם את רוצה עזרה בפרטי אני פה בשבילך.

אל תשברי, תתעודדי ותתמלאי תקווה לימים יפים יותר שעוד יבואו בעזרת ה' בקרוב מאוד.

למות למה? כל תקופה רעה סופה להיגמר; זכרי את המשפט הזה.
כרגע את צעירה, אבל תקופה חדשה תגיע לה כשאת תעזבי את הבית. לא לכל אחד יש מזל כשזה מגיע למשפחה. ואז יודעת מה? משפחה לא בוחרים; אז מזל שאנחנו יכולים לבחור את החברים שלנו בעצמנו. גם את המשפט הזה את צריכה לזכור. תאחזי בחברים שלך, וגם אם אין את תכירי את אלה שיגרמו לך לחייך תמיד. בקרוב צבא, תהיי בבסיס סגור ותוכלי לבקש גם לא להגיע הרבה הביתה. אחרי זה את לומדת, עובדת ואפילו תגורי לבד. כשתצאי מהבית של ההורים את תראי שהתקופה הזאת תיגמר. להתאבד זה ממש לא הפתרון, כי חיים שלמים ונפלאים מחכים לך. אם את רוצה לפרוק ולדבר אני כאן:)

בואי לפרטי, אני באמת באמת באמת יודע מה צריכה לעשות.

שואל השאלה:
התגובות שלכם ממש ריגשו אותי.
אני אחת שלא נשברת בקלות, אבל כשאתה מכיל את כול הכאב, וסוחב הכול בבטן.
אתה לא מסוגל, ובדיוק ככה החיים שלי התנהלו, ומתנהלים.
לא מגיע לי לחיות, אני רק סובלת! יש עוד המון אנשים שישמחו לקבל חיים.
אז אני אתן להם אותם! התגובות שלכם, גרמו לי לחשוב על כמה דברים.
דברים רעים!
הזמן, בחיים לא זז מהר, עד גיל 18 יש לי עוד זמן! ובנתיים אני אמורה לסבול אותם!
ניסיתי לעשות הכול, תאמינו לי. ניסיתי גם לדבר איתם.. אבל כלום!
ניסיתי לברוח מהבית, בגיל 10. ניסיתי להתאבד בערך לפני כמה חודשים!
עצם העובדה, שאף אחד אינו יודע שזה מה שעובר עלי, בעצם מקל עלי.
אבל לחיות בשקר זה לא טוב.

נעזרת בחברות תקשיבי לאתאבד זה אפעם לא הפתרון!

בואי לפרטי

בת כמה את?

זה ממש סיטואציה דומה אליי אל תוותרי תמיד יש תקווה תמיד צריך לנסות להאמין ולנסות לשפר את החיים ואסור לך לוותר תוכיחי לעצמך שאת טובה מזה תלמדי וככה תוכלי להצליח בחיים ואף פעם לא תצטרכי לקבל מאמא שלך עזרה וגם אם זה עד כדי כך גרוע תעברי לפנימיה

תתארו? היי, בנאדם. את לא מכירה אותי, אין לך מושג כמה חרא אני ספגתי בחיים. ובסופו של דבר, גם החרא הזה עבר. זה כואב, באמת שאני יכול להבין את הכאב שלך. זה לא מגיע לך בשום צורה שהיא, ואני מצטער על זה כל כך. אבל יש חיים אחרים מלבד המשפחה! יש את החברים, יש את העיסוקים שלך. אם את רואה שאמא שלך לא באמת מתנהגת כמו אמא; למה את נותנת לה יותר מידי תשומת לב? למה את נותנת לה את החיים שלך? בגללה את צריכה למות? בגללה? זה כל כך לא מגיע לך! לא שווה למות בשביל שום חרא שבעולם. כן! את צריכה להמשיך לחיות. יש לך בשביל המון מה לחיות, תפסיקי לחיות בבועה, המשפחה הזאת לא תישאר צמודה לך לעורף כל החיים שלך, גם עכשיו זה לא כך. את יכולה להתרחק. את יכולה להתקרב לחברים יותר. את יכולה לצאת כשאת מרגישה רע. לפרוק. את יכולה, אבל בנוסף לגיל ההתבגרות שמלווה בדיכאונות-את מכניסה את עצמך לעוד יותר דכאונות. צאי מזה בנאדם, את שווה הרבה יותר מזה. החיים שלך שווים הרבה יותר מזה! את בעצמך אמרת, את לא זקוקה להם. גם בעתיד את לא תהיי זקוקה להם. כרגע הם קורת גג, מזון. אך אני מבין שלא יותר מזה: אז מספיק לתת לעצמך לסבול. תחליטי שזהו, מעכשיו את לא סובלת מהם. את אדישה לגביהם ואת מנהלת את החיים שלך בעצמך, מחכה ליום בו תעזבי את הבית ותוכלי גם להגיד להם כל מה שתרצי בפנים. הכל ישתנה, כמו שאמרתי את יכולה לשנות הכל גם עכשיו, אם תפני לעזרה. ליועצת. וכמו שאמרתי (שוב) את יכולה לפרוק בפניי. כמובן שזה קשה לפרוק בפני חברים, זה לא קל. אבל את יכולה להתחיל מקטן, אם זה לספר לאדם באינטרנט, כזה שאת לא מכירה-זה הרבה פחות מפחיד. ומשם לאט לאט.. לפרוק בפניי חברה. את צריכה את הפריקה הזאת, את התמיכה והחיבוק הזה. אבל את לא צריכה להעלם. אף פעם. את שייכת לעולם הזה, ואני מתכוון לזה כל כך. אל תוותרי ככה סתם, זה הדבר הכי מיותר שיש. החיים נפלאים, ולפעמים חלקנו לא זוכים לראות את זה. אבל בסופו של דבר, הכל מתבהר ואנחנו נוכל לראות הכל אפילו פי מליון.. יהיה בסדר, באמת..

שואל השאלה:
תודה לך! היית עושה הכול כדי לשלוח לך הודעה ולספר לך הכול!
אבל, אומץ אין לי.
אולי גם זו הסיבה שאף פעם, לא הבעתי את הדעה שלי בבית, ולא התווכחתי איתם, כדי לשמור על המעט שנשאר לי.
מצד שני, כול התאבדות נובעת מחוסר ייאוש, אני יודעת שאני בחיים לא אתאבד, כי אין לי אומץ.
אני בן-אדם פחדן!
אני תמיד מדברת, ולא עושה!
תמיד אמרתי לעצמי שאני אעוף מהבית, ואני לא אתקרב אליהם בחיים!
את זה תמיד נהגתי להגיד לעצמי, וזה כמובן לא עוזר, ככול שגדלתי זה נהיה קשה יותר.
כי הם מדברים איתך בגובה העיניים, כמו אל איש מבוגר.
כשאתה גדל יותר, אתה מבין שהחיים שקיבלת לא כאלה מושלמים.
תראה מזה, אני בת 13 הצלחתי לעבור כמעט הכול בחיים, אפשר להגיד שכמעט הכול.
ילדים בגילי, לא יודעים מזה לחיות עם אנשים שלא מעריכים את הנתינה שלך, ואת הבן-אדם הטוב שבך. ומנצלים אותו אך ורק לרעה.
ואולי מה שרשמתם יתגשם ואני אזכה לקבל פעם ראשונה בחיים שלי.
חיים טובים יותר.
סליחה, על כול החפירות האלה, רק שתדע שאתה בן אדם טוב, תודה!

לא צריך אומץ בשביל זה, אני לא מכיר אותך-לא יהיה לי מה לעשות עם המידע הזה מלבד לייעץ לך: בדיוק כמו שאני עושה עכשיו, רק באופן פרטי. שתוכלי לפרוק יותר. אוכל לספר לך עלי, ועל מה שאני עברתי אם זה ייקל עליך. ואם את מעדיפה לדבר עם אישה את יכולה למצוא פה בנות נפלאות.

בכל מקרה, לפחות את פחדנית כשזה מגיע להתאבדות. זה דווקא שימח אותי, זה אומר שכן תוכלי לגדול ולצחוק על עצמך, לצחוק על כמה טיפשה היית שרצית להתאבד, כי החיים שלך דווקא יפים. זה יקרה את יודעת.. כמו שאמרתי עוד קודם, המשפחה שלך הם לא החיים שלך, הם ממש לא החיים שלך. ככה שאם את מתאבדת את מונעת מעצמך להבין את זה. להבין שיש חיים אחרים נפלאים שלא קשורים להורים שלך. יש אנשים נפלאים אחרים שיישמחו לתת לך אהבה. זוכרת את המשפט? משפחה לא בוחרים, אז מזל שאנחנו יכולים לבחור את החברים שלנו. תזכרי את זה, באמת תזכרי את זה. את לא יכולת לבחור את המשפחה שלך, והמזל הרע איתך כשזה מגיע לזה. אבל יש אנשים אחרים מלבדהם את יודעת, אמנם את חיה איתם, אז זה קשה אפילו יותר: אבל יש חיים אחרים. אנשים אחרים. עולם אחר. נסי לפרוק את הכל גם דרך דברים אחרים. אצלי זה בכתיבה, אצל אחרים זה במוזיקה, ציור, שירה, ריקוד וכו'.. את יודעת למה אני מתכוון. להסיח את דעתך מהדיכאון הזה, מהבית שלך. זה רק בית. אני אחזור על זה גם פי אלף. זה בית. את לא תהיי בבית לנצח וכבר עכשיו את לא בבית 24 שעות. החיים שלך יהיו טובים יותר אם תקדמי אותם ולא תחשבי כל הזמן על איך בא לך להתפוגג מהעולם הזה. תתרכזי בלימודים, בחברים, בכיף, בחיוך שלך. אני בטוח שיש לך חיוך מקסים, ושאת עצמך בנאדם מקסים. תראי את זה לעולם: והפעם שלא יהיה מזוייף.

אני חופר ככה בעיקר בגלל שאני כן יכול להבין אותך, בתור בנאדם ש*ניסה* להתאבד בכיתה ה', ומאושר שלא הצליח. בחיי איך אני מאושר שלא הצלחתי, שהקאתי מיד את הכדורים האלה. כי התקופה הזאת הסתיימה. וגם שלך תסתיים.

שואל השאלה:
מקווה שאתה באמת בסדר:)
אתה מאושר מזה שלא הצלחת, וגם אני מאושרת שלא הצלחת!
זה אומר שאתה אוהב את החיים שלך לפחות.
אומרים שזו זכות להיות בחיים, אצלי זה לא! אני לא נהנת!
ישנם אנשים שאומרים שהם מעריכים כול דקה בחיים שלהם, אני ההפך!
אני לא מעריכה אפילו שנייה.
עזוב את החיים, ההורים שלי.. לפעמים הם מתנהגים אליי בצורה מאוד אכזרית.
ואני מיד חושבת שהם ההורים הכי גרועים, שאני שונאת אותם ועוד..
ואז, פתאום הם מתהפכים, ומתנהגים כאנשים נורמלים.
ומיד זה משנה את המחשבות שלי עליהם, אני חושבת שהם ההורים הכי טובים, ושאולי קצת הגזמתי.
ואז.. הם בשנייה מתהפכים שוב, וחוזרים להיות ההורים האכזרים.
אתה מבין מזה? איך אני אמורה לשרוד את זה? יש להם פיצול אישיות!
הם כול הזמן עוטים על עצמם מסיכות, ליד אנשים הם האנשים הכי טובים!
בבית, זה כבר אחרת.

אל תכנעי, תקשיבי למה שאומרים לך פה, את יכולה לעבור את זה, אל תתני למשפחה שלך את העונג לראות אותך נשברת, תדברי עם מישהו, תפני לעמותה כלשהי, יועצת או מורה, בחיים אל תכנעי לעולם, אז תשני את החיים שלך, אל תתאבדי בגלל ההורים שלך, אולי יש להם איזו בעיה? לא יודעת איזה, תראי איזו תגובות תומכות וחמות את קבלת מאנשים פה, ההורים שלך לא שווים, יום יבוא ותהיי בת 18 ותעזבי את הבית, ותהיי בצבא או שתהיי בדירה משלך, תראי להם שאת חזקה יותר מהם, תפני לרווחה שיתנו לך משפחה אחרת אם זה ככה. תראי לעולם שאת לא נשברת, את עולם ומלואו, יום יבוא ואת תראי להם שאת חזקה, את תצליחי יותר מהם ותהיי חכמה מהם יותר, את תכירי חבר, דייטים, עבודה, שירות לאומי, צבא, דירה משלך, כסף, אונבסטירה או מכללה, ציונים טובים, נישואים, חתונה, ירח דבש, ילדים, נכדים, נינים וכל זה. תגורי בבית קטן או גדול עם כלב או חתול או ארנב, בקיבוץ או מושב או עיר, ליד חוף ים או גינה, שלושה או חמישה ילדים. תעבדי בעבודה שרצית להיות בה, שוטרת, חוקרת, בלשית, אופה וכלזה. שווה לך להשאר בחיים בשביל כל זה, אל תתני להם את העונג לראות אותך נשברת ונכנעת.

את מאושרת שלא הצלחתי, אבל את לא מבינה שכשרציתי להתאבד שנאתי את החיים? לא הרגשתי מאושר? סבלתי? לא נהנתי? בדיוק מה שאת מרגישה עכשיו, לא הרגשתי שזו זכות לחיות, הרגשתי שבכלל לא מגיע לי לחיות. אז איך את אומרת שאת שמחה שלא עשיתי את זה? תחשבי על זה שוב, אני לא שונה ממך. יבוא היום בוא תעריכי כל דקה כל שנייה בחיים שלך. בדיוק כמו שאני מעריך היום ובעבר לא חשבתי שאי פעם אעריך את החיים שלי. את מבינה למה אני מתכוון כשאני אומר כל תקופה רעה סופה להיגמר? התקופה הרעה שלך תסתיים גם אם זה לא נראה ככה.

ואני לא אעזוב את החיים. נסי להקשיב לי, אני אומר לך פה לשים לב יותר לחיים, ופחות להורים. ככל שאת שמה לב יותר להורים שלך את הורסת לעצמך את החיים יותר ויותר. למה שלא תקלי על עצמך? אני לא רוצה לחזור על עצמי מליון ואחד פעמים את יודעת- ההורים שלך הם כאלה. אין מה לעשות, לא תוכלי לשנות את זה ובטח ובטח שהתאבדות לא תעזור בשום צורה שהיא. את צריכה לתת לזה פחות חשיבות. להנות מדברים אחרים בחיים. חברים, תחביבים, לימודים, חוץ, הכל! אז אל תגידי לי עזוב את החיים.

ואני חושב שהמצב הזה עדיף מאשר מצב בו ההורים תמיד אכזריים, לא ככה? בכל מקרה, אני מתאר לעצמי כמה קשה לשרוד את זה, אבל את יכולה. כשהם אכזריים אל תתווכחי, אל תתני לזה אפילו חשיבות. תגידי לעצמך בראש 'זה יעבור' ולכי לעיסוקים שלך. תהיי אדישה לזה. עם כמה שקשה תזכירי לעצמך שאת יכולה לעבור את הבוץ הזה, ואת לא תשקעי בו. תדרבני את עצמך, אל תשכנעי את עצמך שבחיים לא תצליחי לעבור את זה-כי את תצליחי

מצטער על החפירות והחזרות
-אגב, אני צריך ללכת. אני מקווה שנמשיך אתזה מחר. אל תוותרי, בחיים!-

שואל השאלה:
אי אפשר שלא להתייחס.
הם כמו המלאך והשטן שבראש,, רק שהפעם יש שטן, ושטן.
אם אני אצליח בדרך כולשהי, לשנות אותם למרות שזה הדבר הכי קשה שאפשר לעשות, או להחזיר אותם להורים הנורמלים שהיו לי בכיתה א'.
זה יפתור לי את כול הבעיות, כול הבעיות שלי מתחילות מהם. רק מהם!
ברגע שאסלק אותם מהחיים שלי, או שאצליח לחולל שינוי.
אני אקבל חיים הרבה יותר נורמליים, אולי זה דבלי מה שאני אומרת.
אתה אומר שפחות לחשוב על ההורים, תאמין לי שבמצב שלי הם הגורמים העיקריים לסבל שנוצר בחיי.
כול דבר קטן, שיעזור לי להעיף אותם מהחיים שלי, ישמח אותי.
כמובן שמוות אני לא מאחלת להם, רק מרחק מסוים, שיגרום להם להבין שמה שהם עושים זה לא בסדר.
אני מבינה אותם, עבודה, ילדים על הראש. כשאהיה גדולה אני אחווה את אותם הדברים.
אני, מנסה לעזור להם כמה שאפשר, אבל מה עשיתי? למה אני צריכה לספוג את האמירות הפוגעניות שנפלטות מהפה שלהם? למה אני הקורבן האומלל היחיד?!
ככול שאני מוסיפה יותר פרטים, אני מבינה עד כמה המצב שלי מסובך.
כנראה שפשוט אצטרך לסבול אותם, ולחיות את החיים שלי.
אין לי ברירה, אם אני אהיה לבד זה בסדר מבחינתי, אני רק רוצה לקבל חופש.
שיעזבו אותי, שיניחו לי.
אל תדאג, אתה לא חופר, אתה עוזר! ^^

שואל השאלה:
אופס, לא קראתי את מה שכתבת.
לילה טוב, ושוב תודה.

הם ממש לא שווים את זה, את לא צריכה לתת להם לפגוע בך. את צודקת בדבר אחד, לא בהתאבדות אלא משהו אחר, את לא צריכה לסבול את זה, מגיע לך יותר, כנראה יש להם רגשות אשם על זה והם מוצאים את זה עליך או משהו כזה, קשה להסביר את זה, לאף ילד לא מגיעים הורים כאלה, את יכולה לשנות את זה לטובה ולא לתת להם את העונג לראות אותך פגועה, קשה לא להתייס אליהם וזה ממש לא קל אבל את צריכה לעמוד על שלך ולהראות להם שאת לא נשברת, האחד שלך מחכה לך אי שם מעבר לאופק..

קודם כל, זה שאת תמותי לא ייתן לאף אחד חיים. זה שאת תמותי את תגרמי עוול רק לעצמך כי מחכים לך חיים נפלאים, באמת. אני מצטער שגרמתי לך לחשוב דברים רעים, אבל זו לא הייתה הכוונה. תראי, זה בית. זה לא שאת צריכה להיות בבית 24 שעות, במיוחד לא כשעכשיו חופש. הייתה לי תקופה נורא קשה עם אבא שלי, והיה לי קשה להיות לידו בתקופה הזו. הייתי הולך פשוט למקום שלי (כי זה גם בתקופת היסודי, כשהמזל לא האיר לי פנים והיו מתעללים בי) המקום שלי בעצם היה בין עצים מאחורי הבית. שמתי שם כיסא ופשוט הייתי הולך לשם למשך כל היום. הייתי מנמנם, או כותב, או סתם מדמיין. זה היה מעביר לי את הזמן ברמות מטורפות וגם לא הייתי צריך להיות בבית. הייתי חוזר בערב, הולך למיטה וחוזר לישון. סתם דוגמא, שתביני שמבית אמנם אי אפשר לברוח לתמיד; אבל אפשר לברוח לכמה שעות. שלא נדבר על זה שהשנים יעברו לך מהר כל כך, לצבא את תגיעי בלי שתשימי לב, באמת שהזמן טס.

אם המצב באמת רע את יכולה גם להתלונן, או אפילו לדבר על כך עם היועצת. יכולים לעזור לך, המצב יכול להשתנה אם תתני למישהו יד, מישהו שיעזור לך שלא קשור למשפחה.
באמת שלהתאבד זה הדבר האחרון שאת צריכה לחשוב עליו.. אם כבר תחשבי על מה שיקרה אחרי. את תתגייסי, תכירי עוד המון חברים שיילוו אותך. את תתחילי ללמוד ולהיות עצמאית, תכירי משהו. תתחתנו, וכמה ילדים קטנים בין רגע יצוצו להם. החיים שלך יכולים להיות נפלאים, תני להם סיכוי. אם את בנאדם חזק תמשיכי להיות כזה, אל תוותרי. אני מצטער על מה שעובר עליך, תאמיני לי אין לך מושג כמה פעמים הרגשתי בדיוק ככה. שיהיה לך המון המון בהצלחה, ובאמת שאת מוזמנת לשיחה, אני לא נושך. לפרוק זה טוב, את צריכה להבין את זה.

קראתי את מה שכתבת ואני חייב להדגיש משהו שכתבתי לך-את עצמך עולם ומלואו-בתוכך אצורים רגשות, חוויות, רצונות, אהבות, תקוות שאם הם יפרצו החוצה את לא תביני איך חשבת למות.

החיים שלך זה את, המהות שלך ומה שבתוכך-הסבל שאת עוברת זה מעטפת שעוטפת את החיים שלך ואם תצליחי להסיר אותה מימך את תתחילי לחיות-חיים מאושרים.

תדמייני לעצמך שאת הולכת בשדה פתוח, הכל ירוק, עצים, דשא פרות רועות באחו, מלפנים מתנשאים הרים גדולים עטופים בירוק, את בשדה של פרחים, את שומעת את קולות הציפורים, את נושמת את האוויר הנקי ומרגישה איך הוא נכנס לנשמה שלך, לגוף שלך, את מתחילה להרגיש את התקווה חודרת לליבך ואיתו פרץ של שמחה והבנה שעוד מעט תתחילי פרק חדש וטוב בחיים והפרק הלא טוב יסתיים ויחלוף לו לעולמי עולמים... יופי... אחרי שדמיינת תיסעי עם חברות לצפון ליומיים-שלוש ותעשי את זה-אני מבטיח לך שזה יעזור לך וייתן לך עוד כוחות עצומים להתמודד עם הצרות שלך...

... ואת יכולה להתפלל לבורא עולם הכל יכול הרחום והחנון שיושיע אותך... ואני מבטיח לך שהוא כבר מחכה לשמוע את התפילה שלך ולמחות את הדמעות שלך מעל לחייך... עכשיו חודש הרחמים והסליחות, תנצלי את זה לתפילה ולבקשת רחמים... מקווה שעזרתי ותצאי מאפלה לאורה בקרוב אמן.

שואל השאלה:
אני עדיין נדהמת מכמות הטוב שיש בכם.
תארו לכם שכול בוקר את קמים, מורחים על הפנים של חיוך מזיוף.
ומתנהגים כאילו שהחיים שלכם הם דבש, ובעצם הם לא.
אני ליד "החברות" שלי מתהגת כאילו שיש לי את החיים המושלמים.
לשמוע אותן אומרות אני אוהבת את אמא שלי, גורם לי לבכות, כי אני לא יכולה להגיד את זה על אמא שלי.
וככה כול יום, לעבור את הכאב, את הצער שתוקפים אותי כול יום!...
אתם יודעים מה הכי עצוב בכול הסיפור הזה, שאין לי את מי לשתף.. האנשים הקרובים לא יודעים עלי כלום, ואני מניחה שהם לא רוצים לדעת.
אולי כשיום אחד אחליט לדבר ולשתף, הם ישפטו אותי.. אלה הן החברות שלי.
הן כמובן יתקשו להאמין, שלחברה שלהו יש חיים רעים.
מין הסתם הן אף לא עזרו לי, שנקלעתי לצרה.
עכשיו, אחרי כול הסבל, והאימה שעוברים עלי כול יום!
אני צריכה להמשיך לחיות? לא!
אני מודה לאמא שלי, שילדה אותי והביאה אותי לחיים, הנה אני רואה שהם לא מתאימים לי, אז אני אחזיר אותם.
אני לא זקוקה להם, כול יום זה יותר גרוע מהיום השני!

בגלל זה אני אומר: הבעיות שלך מתחילות מהם! זה כל העניין, ר-ק מהם. אולי לא תצליחי לשנות אותם אבל תוכלי לשנות את המצב, את חייבת להפסיק לתת יותר מידי תשומת לב לבעיה הזאת. כי אם את תנסי לשנות, לא אותם אלא את עצמך ואת חיי היום יום שלך איתם הכל ייפתר. ככה שאל תגידי שאין תקווה, שאת צריכה למות ושטויות כאלו. ואת יודעת למה אני מתכוון כשאני אומר לשנות את המצב. אם זה לפנות ליועצת. לשנות את עצמך-להבין שהם לא בסדר ושאסור לך לתת להם למרר לך את החיים. עוד שינוי מצב: לצאת כמה שיותר מהבית. עוד שינוי עצמי: להפסיק לסבול בגללם!
הם גורמים לך לסבול, אבל את גורמת לעצמך לסבול פי אלף כשאת מכניסה את עצמך לדיכאון כזה.
המצב שלך לא מסובך, המצב שלך לא 'בלתי פתיר'. כשהם מוציאים מילים פוגעניות מהפה תהנהני ותחזרי לחדר, תחזרי לעיסוקים שלך. אם את תמשיכי לבכות על המצב שלך בלי לנסות אפילו לשנות אותו אז מה את מצפה שיקרה?

ואת לא תהיי לבד, להפך. כשאת תפרדי מההורים שלך את תרגישי הכי אהובה שיש, כי הם לא נותנים לך את ההרגש ההזו-וכשתגורי לבד הנטל הזה ייפול לך מהכתפיים ותהיי יותר חופשיה. יותר חופשיה עם חברים, עם עצמך. את לא הקורבן בכל הסיפור הזה, אל תשכנעי את עצמך שאת קורבן. את לא ציפור חסרת יישע שנתקלה במבט של נחש. את ממש ממש לא כזאת, תדאגי לעצמך. תתחילי לפעול: לשנות את צורת המחשבה שלך כלפיהם ואת אורח החיים שלך בפרט.

את יכולה להתרחק מהם כבר עכשיו, את יכולה לעשות משהו. רק לא לשבת בחיבוק ידיים ולקוות למות. כי זה באמת מיותר. בנאדם, יהיה בסדר. תפרקי קצת, זה טוב. אני שמח שאת מספרת את זה, אבל תפרקי עוד. כל חרא קטן שיש לך בראש ובלב תוציאי. בגלל זה אמרתי לך לבוא לפרטי: ואני עוד לא מבין למה את לא עושה את זה. הרי אנחנו יכולים לנהל את השיחה הזו גם שם. בכל מקרה, את בנאדם חזק: ותמשיכי להיות כזאת. גם אם מדובר בזמן מסויים אל תשכחי לעולם שהתקופה הנוראית הזאת תסתיים.