6 תשובות
לצפות בסרטונים של שמאלנים וליברליים קיצונים לקבל מהם הלם תרבות וזה יאזן אותך, גם אני הרגשתי כמוך עד שהבנתי שהצד הליברלי עוד יותר הזוי
אנונימית
מה הבעיה זה בסדר לשנוא שמרנים,תאמין לי שאני מבין אותך
כל הבסיס של שמרנות זה שנאה
כל הבסיס של שמרנות זה שנאה
אנונימי
שואל השאלה:
זה האמת גורם לי לשנוא שמרנים יותר הסרטונים האלה
זה האמת גורם לי לשנוא שמרנים יותר הסרטונים האלה
אנונימי
מה גורם לך לשנוא אותם מלכתחילה?
אנונימי
תנסה לנתח את נושא השמרנות, שלא יהיה רק בטווח של החוויה האישית שלך משמרנים, אלא החל מהגדרת השמרנות, ועד הצורה שבה היא יוצאת לפועל במציאות, ותראה שהם לא בהכרח כ"כ גרועים כמו שאתה הכרת. יש גרועים, אבל יש גרועים משני הצדדים. שני הצדדים סובלים מאנשים רדיקלים שלא מכירים בעיקרון הפלורליזם (ואפילו שזה עיקרון שאוהבים לייחס אותו לליברלים, בפועל הוא הומצא ע"י הוגים שמרנים וגם בכל מקום של דיונים ודיאלקטיה שהיו לפני מהפכת הליבלריזם, זה היה מקום של שמרנות ופלורליזם).
הבעיה היא לא האידיאלוגיה של אנשים, אלא שאנשים לא רוצים לשמוע את דעת האחר, הם אוהבים להציב לעצמם חלקים מהאידיאלוגיה שלהם כאילו הם עובדות או דברים מוכחים, וזה עצמו דבר מגוחך מצידם, מחמת שזה מראה על חוסר ידע במושג של 'עובדה' או 'הוכחה'.
גם בפיזיקה אין דבר כזה 'מוכח', רמת הוודאות הכי גבוהה במדע היא 'תיאוריה' בגלל ש'הוכחה' היא דבר שלא קיים, מלבד במערכות שתלויות בהגדרות שהמציאו בני האדם כמו לוגיקה או מתמטיקה, אז הם המציאו את 'עולם הדיון' ולכן הם יכולים להוכיח בו דבר מה.
אבל בפיזיקה, כימיה וכו', להוכיח משהו שתלוי בכללים שלא יצרו בני האדם, אין להם יכולת, ולכן גם במדע הוודאות הכי גבוהה אינה נקראת אלא 'תיאוריה' בלבד.
וגם במתמטיקה או לוגיקה וכו', המושג 'הוכחה' לא 'מוכח' אלא הוא קיים לפי 'תיאוריית ההוכחה', כלומר שיש תיאוריה שיש בכלל דבר כזה 'הוכחה' לפחות במערכות התלויות בבני אדם (לעומת פיזיקה כימיה אסטרופיזיקה וכו', שהם תלויים במציאות ולא בהבנת בני האדם בהם), אך התיאוריה הזו לא ניתנת להוכחה, כי ההוכחה לא יכולה להוכיח את עצמה.
אין דבר כזה עובדה, ואין דבר כזה הוכחה. גם לא הקיום העצמי של האדם (וגם מה שאמר דקארט שאנשים מאוד אוהבים כיום, ש'אני חושב משמע אני קיים', מלבד שזה ציטוט קצת מעוות שלו, גם הציטוט הזה וגם דבריו המקוריים נופלים לאחר שאין לך הוכחה לשום דבר, מה שנקרא 'ספקנות אפסטימולוגית', אלא אם תאמר שזה ברובד הסובייקטיבי ולא האובייקטיבי, אך לטעון אובייקטיות על משהו מסויים, זה אינו.
לאחר שהובן שאין דבר שהוא אובייקטיבי כלל, ממילא יובן שאין דבר שהוא לא סובייקטיבי, ולאחר שהובן שהכל סובייקטיבי, יובן עיקרון הפלורליזם, שאין לאף אחד שום ראיה לשום טענה, ומה שהוא ראיה ומופת שכלי לאדם אחד, אינו כן לאדם אחר.
לאחר שהובן זה הדבר, ממילא אין לנו לשנוא שום אדם, גם לא אדם שרצח ואנס ופגע וביזה את האדם, ולקח את כל אשר הכי יקר לליבו, כי אפשר שברמה הסובייקטיבית הוא רואה את זה כרע, אך האדם האחר רואה את זה כטוב, ועל כן עד שלא יסכימו השניים שהדבר רע והאדם עשה כן מרוע לב וגם לדעתו מעשיו היו רעים, אזי אין לשנוא אותו, כי לדעתו הוא הטוב ואתה הרע, על שאתה חי ולא נרצחת.
אני מביא את זה כמובן כדוגמה קיצונית, תמיד במתמטיקה ותכנות לימדו אותי לגשת למקרי קיצון ולדון דווקא בהם, לראות אם הם לא נחרגים מהמקרה הכללי.
אך כוונתי לומר באמת, שהרעיון של לשנוא אדם בגלל האידיאלוגיה שלו, או אפילו לצחוק ולזלזל באידיאלוגיה שלו, היא פגיעה ביסוד הפלורליזם, שמלבד שהוא יסוד גדול בליברליזם, לפיו מותר לכל אדם לחשוב מה שהוא רוצה, באמת הוא גם דבר שאינו זר לשמרנות.
אלא שכמו שיש ליברלים שנטשו עיקרון זה, כי הוא לא היה להם נוח בשביל האג' דה שלהם, כשהאידיאלוגיה נהפכה לאג'נדה, גם השמרנים כן, כי אצל הרבה אנשים האידיאלוגיה נהפכת לנרטיב ולאג'נדה, שמרנים או ליברלים, ובשלב הזה, כל ההבדל הוא מי שיכול להקטין את האחר יותר, אם בנשק חם, אם בנשק גרעיני והשמדה המונית, אם בביזיון ברשתות חברתיות ובמדיה בכללי בנסיון לגרום לצד השני להתייאש מהעמדה שלו, ובין בכל אופן אחר.
וכשהאידיאלוגיה מתה לשני הצדדים, ולא נותר אלא האג'נדות והנרטיבים, לא נותר אלא מלחמת חורמה ביניהם, כאשר שני הצדדים מבוססים על שנאה והתנגדות לצד השני בעיוורון כמעט מוחלט אם לא בעיוורון מוחלט.
ובשלב שכל מטרת האדם להתנגד לצד השני, הוא כבר לא עצמו, הוא לא שמרן, הוא לא ליברל, הוא סתם מתנגד לליברליזם, או מתנגד לשמרנות. הוא ריק, חסר כל עמוד שדרה וחסר כל אידיאולוגיה עצמית, הוא למעשה נהפל להיות כלום בשלב בזה, רק עוד אחד שנסחף בזרם הנרטיבים לאיזשהו אחד מהצדדים, והוא חסר משמעות, הוא רק רעש חסר חיים.
לאחר שיובן זה, יובן שאין הבדל בזה בין שמרנים וליברלים, צריך להפריד בין ארבעה סוגי אנשים-
1. ריקים הנסחפים אחרי הסיסמאות של האג'נדה הליברלית.
2. ריקים הנסחפים אלרי האג'נדה השמרנית.
3. ליברלים באידיאלוגיה.
4. שמרנים באידיאלוגיה.
תנסה לחשוב אם אותם שמרנים שהכרת, היו שמרנים, או שהם היו נרטיביסטים שסתם עניינתם לדחוף מה שהוא מנוגד לליברליזם.
הבעיה היא לא האידיאלוגיה של אנשים, אלא שאנשים לא רוצים לשמוע את דעת האחר, הם אוהבים להציב לעצמם חלקים מהאידיאלוגיה שלהם כאילו הם עובדות או דברים מוכחים, וזה עצמו דבר מגוחך מצידם, מחמת שזה מראה על חוסר ידע במושג של 'עובדה' או 'הוכחה'.
גם בפיזיקה אין דבר כזה 'מוכח', רמת הוודאות הכי גבוהה במדע היא 'תיאוריה' בגלל ש'הוכחה' היא דבר שלא קיים, מלבד במערכות שתלויות בהגדרות שהמציאו בני האדם כמו לוגיקה או מתמטיקה, אז הם המציאו את 'עולם הדיון' ולכן הם יכולים להוכיח בו דבר מה.
אבל בפיזיקה, כימיה וכו', להוכיח משהו שתלוי בכללים שלא יצרו בני האדם, אין להם יכולת, ולכן גם במדע הוודאות הכי גבוהה אינה נקראת אלא 'תיאוריה' בלבד.
וגם במתמטיקה או לוגיקה וכו', המושג 'הוכחה' לא 'מוכח' אלא הוא קיים לפי 'תיאוריית ההוכחה', כלומר שיש תיאוריה שיש בכלל דבר כזה 'הוכחה' לפחות במערכות התלויות בבני אדם (לעומת פיזיקה כימיה אסטרופיזיקה וכו', שהם תלויים במציאות ולא בהבנת בני האדם בהם), אך התיאוריה הזו לא ניתנת להוכחה, כי ההוכחה לא יכולה להוכיח את עצמה.
אין דבר כזה עובדה, ואין דבר כזה הוכחה. גם לא הקיום העצמי של האדם (וגם מה שאמר דקארט שאנשים מאוד אוהבים כיום, ש'אני חושב משמע אני קיים', מלבד שזה ציטוט קצת מעוות שלו, גם הציטוט הזה וגם דבריו המקוריים נופלים לאחר שאין לך הוכחה לשום דבר, מה שנקרא 'ספקנות אפסטימולוגית', אלא אם תאמר שזה ברובד הסובייקטיבי ולא האובייקטיבי, אך לטעון אובייקטיות על משהו מסויים, זה אינו.
לאחר שהובן שאין דבר שהוא אובייקטיבי כלל, ממילא יובן שאין דבר שהוא לא סובייקטיבי, ולאחר שהובן שהכל סובייקטיבי, יובן עיקרון הפלורליזם, שאין לאף אחד שום ראיה לשום טענה, ומה שהוא ראיה ומופת שכלי לאדם אחד, אינו כן לאדם אחר.
לאחר שהובן זה הדבר, ממילא אין לנו לשנוא שום אדם, גם לא אדם שרצח ואנס ופגע וביזה את האדם, ולקח את כל אשר הכי יקר לליבו, כי אפשר שברמה הסובייקטיבית הוא רואה את זה כרע, אך האדם האחר רואה את זה כטוב, ועל כן עד שלא יסכימו השניים שהדבר רע והאדם עשה כן מרוע לב וגם לדעתו מעשיו היו רעים, אזי אין לשנוא אותו, כי לדעתו הוא הטוב ואתה הרע, על שאתה חי ולא נרצחת.
אני מביא את זה כמובן כדוגמה קיצונית, תמיד במתמטיקה ותכנות לימדו אותי לגשת למקרי קיצון ולדון דווקא בהם, לראות אם הם לא נחרגים מהמקרה הכללי.
אך כוונתי לומר באמת, שהרעיון של לשנוא אדם בגלל האידיאלוגיה שלו, או אפילו לצחוק ולזלזל באידיאלוגיה שלו, היא פגיעה ביסוד הפלורליזם, שמלבד שהוא יסוד גדול בליברליזם, לפיו מותר לכל אדם לחשוב מה שהוא רוצה, באמת הוא גם דבר שאינו זר לשמרנות.
אלא שכמו שיש ליברלים שנטשו עיקרון זה, כי הוא לא היה להם נוח בשביל האג' דה שלהם, כשהאידיאלוגיה נהפכה לאג'נדה, גם השמרנים כן, כי אצל הרבה אנשים האידיאלוגיה נהפכת לנרטיב ולאג'נדה, שמרנים או ליברלים, ובשלב הזה, כל ההבדל הוא מי שיכול להקטין את האחר יותר, אם בנשק חם, אם בנשק גרעיני והשמדה המונית, אם בביזיון ברשתות חברתיות ובמדיה בכללי בנסיון לגרום לצד השני להתייאש מהעמדה שלו, ובין בכל אופן אחר.
וכשהאידיאלוגיה מתה לשני הצדדים, ולא נותר אלא האג'נדות והנרטיבים, לא נותר אלא מלחמת חורמה ביניהם, כאשר שני הצדדים מבוססים על שנאה והתנגדות לצד השני בעיוורון כמעט מוחלט אם לא בעיוורון מוחלט.
ובשלב שכל מטרת האדם להתנגד לצד השני, הוא כבר לא עצמו, הוא לא שמרן, הוא לא ליברל, הוא סתם מתנגד לליברליזם, או מתנגד לשמרנות. הוא ריק, חסר כל עמוד שדרה וחסר כל אידיאולוגיה עצמית, הוא למעשה נהפל להיות כלום בשלב בזה, רק עוד אחד שנסחף בזרם הנרטיבים לאיזשהו אחד מהצדדים, והוא חסר משמעות, הוא רק רעש חסר חיים.
לאחר שיובן זה, יובן שאין הבדל בזה בין שמרנים וליברלים, צריך להפריד בין ארבעה סוגי אנשים-
1. ריקים הנסחפים אחרי הסיסמאות של האג'נדה הליברלית.
2. ריקים הנסחפים אלרי האג'נדה השמרנית.
3. ליברלים באידיאלוגיה.
4. שמרנים באידיאלוגיה.
תנסה לחשוב אם אותם שמרנים שהכרת, היו שמרנים, או שהם היו נרטיביסטים שסתם עניינתם לדחוף מה שהוא מנוגד לליברליזם.
שמרנים שונאים אותך, מותר לך לשנוא אותם.