אוף אני כבר לא יודעת מה לעשות באלי לבכות ואני חייבת לפרוק ועצות וחוות דעת כנסו

יש לי חבר חצי שנה
הוא באמת כיביכול עושה הכל ביי דה בוק והכל עשה הכל בשבילי, קנה לי פרחים, שילם עליי, כל היום מחמאות כל היום מגילות על כמה שהוא אוהב אותי
והוא התגייס לקרבי חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת
אבל זה כאילו הגיע למצב שהוא פיתח אליי טיפה אובססיה ככה אני מרגישה
שכאילו הוא התרחק מחברים שלו כי הוא כל הסופש שהוא חוזר מעדיף להיות איתי
הוא כן נפגש איתם אבל מעט מאוד פעם הוא היה נפגש איתם כל הזמן
וחברים שלו גם כועסים עליו על זה לפי מה שהבנתי ואפילו המשפחה שלו כעסה עליו שהוא לא נמצא איתם בקושי והוא מעדיף להשקיע את כל הזמן שלו בי
(חמרות שאני בעצמי מנסה כמה שיותר לתת להם זמן ולהגיע אליהם נגיד מאוחר יותר)
וכל השיחות שלנו בזמן האחרון זה רק עליו
אני גם התגייסתי לא מזמן והוא כשהוא בשעת טש וגם אני הוא כל הזמן מתלונן
אומר שהוא לא מרגיש טוב משהו כמו חודש ושהוא מפחד ולא יודע מה יהיה
אין לו חברים בצבא הוא לא מצליח להתחבר לאף אחד מהצוות שלו והוא כל הזמן מספר לי שעושים עליו סתלבט
ואני כאילו מנסה להסביר לו לשנות גישה ושאין מצב שכולם רעים שם ולאף אחד הוא אפילו לא מצליח להתחבר בקצת
וזה הגיע למצב שכל השיחה משהו כמו חצי שעה שיש חנו לדבר מדברים רק עליו, הוא רק מתלונן על הצבא ואומר דברים שליליים וסוג של מתקרבן(כאילו עושה מעצמו קורבן שכל הזמן החברה שם מתעצבנים עליו והמפקדים ושלא טוב לו שם ושהוא מעדיף להיות לבד)
ולמרות שאני גל הזמן מדברת איתו ומנסה להרגיע אותו ושישנה גישה הוא עושה בידיוק ההפך ושוב מתקרבן דקה אחרי ומתלונן שהוא לא מרגיש טוב
שרע לו שם ושהוא שונא את המקום וכולם צוחקים עליו ומפקדים לא אוהבים אותו ושהוא מעדיף להיות לבד מאשר איתם
ואז בסוף השיחה "אוי שחכתי לשאול אותך מה איתך ואיך עבר עלייך היום"
נמאס לי מזה
נמאס לי שכל השיחה עליו בזמן האחרון
ונמאס לי מהגישה הקורבנית הזאת
אני מבינה שקשה ואני הבת זוג הכי מכילה בעולם אבל אני כבר משהו כמו חודש נמצאת בתוך הסוגיה הזאת
וקשה לי
אני לא הבן אדם עם השמות חיים והגישה הכי חיובית בעולם
אבל אני כן מאוד משתדלת ואני כן מנסה לאמץ גישה טובה ולשמוח
וכשאני נמצאת עם בן אדם שלא מפסיק ככה זה אוטומטית מוריד אותי
ואני כבר לא יודעת מה לעשות בבקשה אשמח לעצות וחוות דעת על המצב