למה עצב וכאב מרגישים לי כמו הרגש היחיד שיש בו עומק? רגשות שמחים או אפילו כעס זה רגש רדוד, ואני לא יודעת להרגיש אותם

אני גם חושבת על זה תמיד. גם כשאני שמחה מאוד העומק שאני מוצאת בזה זה בעיקר הנוסטלגיה והגעגוע לרגעים האלו שזה יותר בצד המעציב מאשר שמח.
זו גם נראה לי סוג של הסכמה כוללת על בני אדם כי אם תסתכלי למשל על רוב האומנות המוערכת בכל מיני תחומים, רוב מה שאנשים הכי מתחברים ומתרשמים ממנו זה יצירות שמראות עצב וכאב וסבל. די מעניין האמת אני אולי אלך לבדוק קצת על זה

היי,
קוראת את מה שכתבת ומרגישה צורך להתייחס.. נשמע שבאיזשהו מקום רגשות שמחים מרגישים לך לא עמוקים.. אולי הם לא כל כך מצליחים לגעת בך או להיכנס לתוכך.. אולי הרגשות האלה הם כמו הד רחוק שמגיע מעבר לאוקיינוס..
אני משערת שהעצב והכאב גורמים לך להרגיש שאת חיה באמת, אולי זה מרגיש שאת חווה את החיים במלוא העוצמה. אולי כמו לעלות על מתקן מפחיד בלונה פארק שנלווה לו תחושות נוספות כמו התרגשות..
אני לא בטוחה אם כתבת את השאלה כי את רוצה שינוי או שאת רוצה לדבר על מה שאת חווה.... אם יש לך צורך לשתף ולדבר על מה מרגישה.. את מוזמנת בחום לספר ולפרוק במרחב אנונימי ורגיש.. מוזמנת לשתף במה שתרצי.. מתנדבת או מתנדב יקשיבו, יתמכו ויהיו איתך במה שתבחרי להביא...
מצרפת קישור לצ'אט ומוזמנת להיכנס בכל שעה...
שלך,
מתנדבת סה"ר