איזה מתסכל זה שאני כבר לא מרגישה בנוח לשתף אף בן אדם

אני ככ מבינה אותך ואני יוגעת שזה לא עוזר להגיד שאני מבינה אבל ככ הייתי במקום שלך

את תמיד מוזצנת לכתןב לי גם אם זנ באנונימי עפ מה שאת מרגישה

וואי כן

היי יקירה,

אני מבין שקשה לך וכל הכבוד שאת משתפת!

אולי קשה לך להאמין כרגע שיהיה בסדר , אך שימי לב שכל תחושה קשה מגיעה בסופו של דבר לסיומה וכל מצב חירום מתפוגג.

אם לא נוח לשתף חברים או משפחה וכו', את יכולה לפנות באופן אנונימי לאחת מעמותות הסיוע:

לער"ן באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, במייל: tps://sahar.org.il/email-assistance/
לעלם באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-9424062, במייל: [email protected]

בהצלחה!

יקירה,
קוראת את הפוסט שלך אחרי כמה ימים מאז שכתבת, ורוצה לקוות ששלומך טוב. בין המילים המועטות שכתבת אפשר להניח שאת מסתובבת עם מטען גדול של צער ועצב.. קצת כמו משקולות על כתפייך.. יכולה לתאר לעצמי כמה ריקנות ועייפות נפשית את סוחבת בליבך, עד כדי כך שאין כבר כוח לנסות להביע את מה שקורה בלב..

לפעמים, ההרגשה שהלב מכווץ עד שלא נשאר בו מקום לתנועה, יכולה לעורר תחושת מחנק פנימית שכואבת במעמקי הבטן, ומלווה בהיסוס להיפתח למה שנמצא מסביב..
יקרה, היכולת לשים את הכאב במילים, יכולה להוביל לפתח של אור בלב.. ייתכן שיש מישהו בסביבתך שאפשר לגשת אליו וקצת לדבר..

מזמינה אותך בחום לצ'אט תמיכה אנונימי שלנו, של עמותת סה"ר, זהו מרחב נקי ושקט שבו אולי תרגישי בנוח לפרוק מעט את המשא..
מצרפת לך לינק לצ'אט.
בחיזוק :)
מתנדבת סה"ר.