איך מגיעים למצב שמכירים מישהו, מצליחים לשמור איתו על קשר ועוד מתאהבים בו?

שואל השאלה:
^^^
זה מרגיש מוזר להתחיל שיחה רנדומלית עם אנשים ברחוב, גם מה כבר יש לי להגיד להם?

^^
לא חושבת שאי פעם יהיה לי אומץ להתחיל עם מישהו ולדבר איתו מלא בטלפון בלי שאני מכירה אותו, אני יותר אחת כזאת שתרגיש בנוח לדבר עם אנשים בטלפון רק אם הם כבר ממש קרובים אליי

שמעי מכירים מישהו בדרך כלל זה רנדומלי ואז פתאום מתחילים לדבר כל יום ומפה לשם מתאהבים

תגידי יש מצב פרצת למוח שלי כי זה *בול מה שאני שואל.

1. אני לא מנסה למצוא בכוח. הבחורה ה"נכונה" תבוא. ואין דבר כזה "נכונה". אין "נכון" אובייקטיבי מושלם. אני אקח את הבחורה ואני אעשה מה שאפשר ביכולתי.
התהליך יקרה כשאני לא חושב עליו יותר מדי. זה פדוט יזרום לבג, יצוץ לי רעיון, נעשה אותו, וזהו.
ואהיה קשוב אליה וכל הדברים. ו.. כמו כל דבר אחר - לא לחשב יותר מדי. ברגע שאני חושב יותר מדי זה סתם מתפקשש.
ו.. 2. נדע איך להתנהג ומה לעשות. עם ניסיון, עם הזמן. כמו שכל אחד לומד.
ולא יעסור להגיד "אני לא יודע ולא לנסות" - זה סתם מעכב את הזמן שבו יכולנו ללמוד.
אלה הדברים שאני הבנתי.

עשיו מה שאת כתבת:
1. איל את הופכת את זה מ"בחור זר ברחוב" לבן זוג?
קודם כל בוא נתחיל שרוב הסיכויים שזה לא יהיה מהרחוב אלא מאיזשהי מסגרת.
דבר שני, תחשבי על זה כמו שהיו לך חברות. את לא חשבת על זה יותר יותר מדי אלא פשוט זרם. (ונניח שכן חשבת מלא לפני - היום זה כבר לא רלוונטי כל כך).
2. את מתרחקת ונלחצת בגלל שאת תקועה במצב של "אני חא יודעת אני לא יודעת". תגידי לעצמל ש"אני לא יודעת וזה בסדר. אני אסתדר." בלי לחץ על התוצאה!
3. יכול להיות שהוא יהיה סבבה עם מהירות נמוכה בלהכיר. שיהיה קצב נמוך ויהיה לך זמן לעכל.

מבינה אותך ברמות במציאות נגיד אני בקושי מתחברת לבנים או שפשוט רואה אותם כידידים
ואם מתחילים איתי באינסטגרם הם ישר רצים ולא באמת מנסים להכיר קיצור מסובך , נערים בגילי לרוב עם אקסית אחת שתיים ואני בלי אקסים ובלי נעליים ווואלה לפעמים מלחיץ שאני לא אמצא או משהו

בבית ספר או סתם לצאת לקניון ולמצוא מישהו שחשקה בוא נפשך ולשאול אותו ולבקש מספר