ביקשו לומר דבר תורה לשבת יש לכם רעיון לתת לי?

כמובן! (:

בפרשת תולדות כתוב "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" כלומר יצחק מרגיש שהוא כבר מזדקן והוא לא יודע עוד כמה זמן נשאר לו למות והוא מבקש שעשיו יביא לו אוכל כדי שיצחק יברך את עשיו לפני שהוא מת
הדבר הזה הוא מאוד מוזר... הרי עשיו הוא רשע אז למה שיצחק יברך אותו? למה לא לברך את יעקב הצדיק?
הזוהר מביא שתי דעות למה יצחק רצה לברך דווקא את עשיו
הדעה הראשונה היא בגלל שיצחק לא ראה את הרשעות של עשיו כי הקדוש ברוך הוא בחר להסתיר את זה ממנו והדעה השנייה היא שיצחק כן ידע שעשיו רשע ולמרות זה הוא רצה לברך דווקא אותו
לפי השיטה הראשונה זה מאוד הגיוני כי מה לעשות הוא באמת לא ידע שעשיו רשע אבל לפי הדעה השנייה? זה מאוד תמוה הרי הוא רשע! למה שיצחק יברך אותו?!
הרב קוק זצ"ל מסביר בספרו "מדבר שור" (דרוש כט) שלעם ישראל יש תפקיד גדול מאוד בכל העולם כולו ואנחנו לא באנו לעולם רק כדי להיות צדיקים לעצמנו אלא באנו כדי להשפיע טוב על כל העולם כולו והתפקיד הזה מחייב את עם ישראל להתמודד עם הרבה מאוד עמים וממלכות שלא ירצו את כל הטוב הזה כי מה לעשות יש רשעה בעולם אבל אנחנו בכל זאת לא מתעלמים ונותנים לרע שבעולם להמשיך להיות ככה כאילו כלום ושאנחנו נהיה בצד אלא אנחנו באים למרכז העולם שזה ארץ ישראל כדי לתקן את העולם
כשזאת האידאולוגיה שלנו - בהכרח שיהיו לנו אויבים כי הם מיצגים את הרשעה מה שאומר שלעם ישראל יש תפקיד לא רק רוחני של ללמוד תורה אלא גם לדעת להלחם בעמים שיש בהם רשעה משמע שצריך עם חזק שיודע איך להלחם טוב כדי למחוק את הרע בעולם
יצחק יודע את זה שעם ישראל צריך להיות חזק והוא מסתכל על יעקב אבינו ועל עשיו... הוא רואה את יעקב אבינו שהוא צדיק וטהור אבל הוא "איש תם יושב אוהלים" ולכאורה חסר לו את הכוחות הפיזיים האלה של המלחמה
לעומת זאת יצחק אבינו הוא רואה את עשיו ונכון עשיו הוא רשע אבל יש לו גם כוחות פיזיים חזקים מאוד ועכשיו יצחק עושה את השיכול והוא כביכול אומר לעצמו ככה:
יעקב - נכון שהוא צדיק אבל אין לו את כשרון המלחמה והוא לא יכול להמציא את הכוחות האלה סתם ככה פתאום
עשיו - נכון שהוא רשע אבל רשעה תמיד אפשר לתקן ואז הוא יקח את כל הכח שיש לו בשביל לתקן את העולם וממנו יהיה עם ישראל ומעבר לזה שיש לו את הכוחות הפיזיים - הוא גם הבכור אז מגיע לו את הברכות
רבקה מבינה מה קורה פה והיא יודעת שיש ליעקב את הכישורים של המלחמה לא פחות מעשיו והוא פשוט לא מראה אותם לעיני כולם כמו עשיו אבל כשצריך - הוא יודע להלחם לא פחות מעשיו והוא אפילו יותר חזק ממנו ורבקה אומרת לו יעקב שהיא יודעת שהוא צדיק וטהור אבל היא גם יודעת שהוא יכול להיות לו "הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" כלומר להיות חזק כמו עשיו ורבקה אומרת ליעקב שבדיוק עכשיו זה הזמן ללבוש את הידיים של עשיו ולקחת את הברכה
בדבר הזה אנחנו רואים דבר מאוד עמוק ויש כאן חידוש עצום! "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" מאותו קול יעקב של "איש תם יושב אוהלים" מאותה הטהרה מאותה עדינות יוצאות הידיים של עשיו והוא מכה באויב והוא עדיין קול יעקב בלי שיש כאן השחתה של הנפש! וזה ממש פלא איך זה שהוא לא הופך להיות מושחת עם הזמן? איך זה שהוא לא הופך להיות יותר ויותר כמו עשיו? והתשובה לדבר היא שכשיעקב מבין מבחינה מוסרית למה הוא נלחם - אז הוא נלחם מהמקום הכי טהור שלו והמלחמה שלו היא לא סתם מלחמה של נקמה חסרת משמעות אלא מלחמה של ביעור הרע מהעולם
שנזכה להתחזק בעבודת השם ולהתקרב לאבא שבשמיים ושנבער את הרע מהעולם במהרה אמן ואמן שבת שלום וחודש טוב ומבורך! (:

מדוע דוקא שחור? (מתוך תורת אמת)
בעת מפגש עם בעל חזות חרדית, מטרידה לא אחת את החילוני המצוי השאלה: לשם מה הלבוש השחור הזה? מדוע לא לבוש קליל יותר? מה פשר ההתבדלות הזו? אגב, זהו אחד הנושאים אשר גורמים בעקיפין, מחוסר הבנה, להעמקת תחושת הפער בין יהודים ליהודים.
ובאמת, מדוע? מדוע דוקא כהה ושחור?


ובכן, על הכל מקובל הצורך בלבוש אחיד לחיילי צבא כל מדינה. הלבוש השווה מאחד את כולם, מזכיר למגוייס את עובדת היותו חייל על כל המשתמע והמתבקש מכך, ומסייע לו להתרכז ולהתמקד יותר בתפקידו, ופחות במה שמסביב.
לא יפלא מעתה, ששומרי מצוות תורת הבורא אשר מטרתם המשותפת היא העמידה באתגרי הרוח מול החומר על פי הדרכת תורה נפלאה זו, ומטרה זו היא תכלית ומרכז חייהם - מייחסים חשיבות ללבוש אחיד, אשר יאחד את כולם, יזכיר להם בתמידות את המטרה אליה הם שואפים, ויסייעם להתרכז ולהתמקד יותר בתפקיד הרוחני המרומם בחיים, ופחות בעפריות החומר ותאוות העולם הגשמי.
ועדיין, מדוע דוקא כהה ושחור?
בתלמוד (שבת קנו, ב) מוזכרת המימרא: "כסה ראשך, כדי שתהא עליך יראת אדונך (הקדוש ברוך הוא)". כלומר, קיימות הנהגות ופעולות, אשר אע"פ שלכאורה הן פעולות חיצוניות בלבד ואינן כרוכות בהתבוננות שכלית, טיבען הוא שהן גורמות לתוצאה נפשית, ומשפיעות על תחושתינו והתיחסותינו לנושאים שונים, באותה שעה.
כך הטביע הבורא בטבע הבריאה, וכך אנו מופעלים ופועלים. דוגמא לכך היא פעולת כיסוי הראש המביאה מעצם טבעה ליראת שמים, וממילא מסייעת לשמירת המצוות ולהתיחסות הנכונה למכלול אתגרי החיים.
דוגמא נוספת היא העובדה הידועה ומפורסמת כי בכוחו של כל צבע להעניק תחושה מסויימת. הירוק משרה אוירה נינוחה ורגועה (משום כך רבים מבתי החולים עברו כידוע מן הלבן אל הירוק). התכלת מסמלת זוך וטוהר. האדום מגרה ומרגיז את העצבים. ואילו השחור והכהה משרים אוירה של אחריות וכובד ראש (לפיכך מקבלי החלטות חשובות כגון מנהיגי מדינות ואנשי שררה מכל סוג לבושים בדרך כלל בחליפה כהה. כמו כן עורכי הדין והשופטים עוטים גלימה שחורה).
ומי זקוק לתחושת אחריות בחיי היום יום יותר ממי שזכה לגלות כי תכלית חיי האדם היא לחיות על פי ערכי הרוח, העומדים במאבק מתמיד כנגד פיתויי יצרי החומר?? (יודגש כי אוירת אחריות וכובד ראש איננה סותרת או נוגדת את תחושת השמחה, הסיפוק והאושר. אלא אדרבה היא מדריכה ומובילה אותן לנבוע מתוך נקודת האמת, ובכך מרוממת היא אותן לגבהים שאין להם אח ורע בכל סולם ההנאות הגשמיות. וזה דבר שהנסיון יעיד עליו.
לצערנו, התרבות המערבית גרמה לערבוב מושגים ולבלבול בין רצינות לעצב, ובין הוללות - לשמחה. וכך, רבים מבני הנוער הגדל על ברכי תרבות זו סבורים שהצחוק הקולני מהווה אישור לשמחה, והרצינות - לתחושת עצבות. בעוד שלאמיתו של דבר הצחוק הקולני משמש בדרך כלל חיפוי לצימאון הפנימי, והרצינות הנובעת מתוך מבט בוחן ומתבונן בחיים, היא היא המפתח לשמחת אושר מרוממת. וזה סוד הקסם של החיוך המאושר שעל פני שומר המצוות בשלמותם).
לפיכך, אף על פי שאין כל חיוב הלכתי ללבוש בגד אחיד וכהה, נוהג רוב ציבור עובדי ה' ללבוש לבוש מכובד זה, העוזר ומסייע רבות לעמידה בנסיונות ובאתגרים אשר הציב הבורא בעולם.


וכשמדברים על לבוש אי אפשר שלא להזכיר את דברי חז"ל כי בזכות שלשה דברים נגאלו אבותינו מעבדותם במצרים. והאחד מהם הוא בזכות שלא שינו את לבושם. אלא הפגינו בגלוי את יהדותם ואת עובדת היותם שונים ונבדלים מן הגויים. (ראה פסיקתא זוטרתי שמות ו, ו) "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט)

בפרשת 'תולדות' ישנו דגש על האמונה, על הקשרים המשפחתיים, על הבחירות האישיות של כל אחד ואחד ועל הדרך בה הן משפיעות על העתיד.

לגבי קוראן, ישנם קווים דומים שניתן למצוא. בקוראן, האחים ישמעאל ויצחק מוזכרים, ובסיפורם יש גם התמקדות במשפחה ובברכות אללה. במיוחד בפרק 37, סיפורו של אברהם ובניו מצוי בתשומת לב רבה.

אחת הדימויים המעניינים בקוראן היא הדגש על החשיבות של כיבוד אללה ובחירה בדרך הנכונה. בסיפור אברהם ויצחק, אללה מציב את המבחן של האמונה והמסירות, כאשר אברהם עובר את עקדת בנו.

שני הסיפורים, גם בתנ"ך וגם בקוראן, מדברים על תהליך של מבחני האל, סבל, והחלטות שמשפיעות על הדורות הבאים. יש פה לקח חשוב על הכוח של אמונה והקשר עם אללה, ועל הדרך בה אנחנו בוחרים לפעול.

אם נרצה להוציא לקח רוחני מהסיפור הזה, ניתן ללמוד מהסיפור שבחירה בדרך טובה, צייתנות לערכים חשובים, ועשייה מתוך כוונה טהורה הם ערכים שבני אדם בכל הדתות שואפים אליהם.

הפרשה תולדות :

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט): בתחילת הפרשה מסופר על יצחק אשר התפלל לה' להפקד בבנים, ואע"פ שיצחק ורבקה היו צדיקים גמורים, עשה ה' שלא יוולדו להם ילדים מכמה סיבות. בהמשך מסופר כי ה' נעתר לתפילותיו, ורבקה יולדת שני בנים: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב..." (בראשית כה, כה-כו). התורה מספרת כי עשיו מוכר את הבכורה ליעקב, תמורת נזיד עדשים.

בעקבות הרעב בארץ, יצחק הולך לאבימלך, מלך גרר, אשר בארץ פלישתים. כשהגיע לאזור, אנשי המקום החלו לשאול על רבקה, אך אבימלך אשר ידע כי רבקה היא אשתו של יצחק, ציווה לעמו שלא לפגוע בה: "וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת" (בראשית כו, יא). הפרשה מספרת כי יצחק מתעשר, וזוכה לברכה מאת ה', וכשאבימלך ועמו רואים זאת, הם מתחילים לקנא בו: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" (בראשית כו, טז). בעקבות זאת, יצחק עוזב את המקום, אך לאחר מכן אבימלך הולך אליו ומבקש לכרות עימו ברית.

לקראת סופה של הפרשה, מסופר כי יצחק מבקש מבנו עשיו להכין עבורו מטעמים, בכדי לברכו. רבקה שומעת את הדבר, ומבקשת מיעקב שיביא לה גדיים שמהם תכין מטעמים, אותם יגיש ליצחק אביו:"וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ" (בראשית כז, י). וכך היה, יעקב מגיע ליצחק עם המטעמים והוא זוכה לברכה: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם..." (בראשית כז, כח). עשיו גם הוא מגיע לאביו עם מטעמיו, ומגלה כי יעקב הקדים אותו: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא).

בסופה של הפרשה, מסופר כי יצחק מצווה ליעקב ללכת ללבן: "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (בראשית כח, ז), ועשיו נושא אישה רשעה, נוסף על הנשים שהיו לו: "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל

בדבר מלכות פרשת תולדות מלמד הרבי מלך המשיח שהעבודה המרכזית של הדור שלנו היא להמשיך קדושה בתוך העולם בדרך טבעית. למרות שאצל אברהם ויצחק היו גילויים ניסיים גדולים, אצל יעקב העבודה עוברת להתמודדות בתוך המציאות הגשמית, כדי להראות שמטרת הבריאה היא שהקדושה תחדור דווקא אל תוך העולם ולא רק תרד מלמעלה. לכן מודגש בפרשה הקשר בין יעקב לעשיו, שמייצגים שתי שיטות: עשיו מראה את העולם כפי שהוא נראה בחומריותו ובפשטותו, ויעקב מייצג את הקדושה. אך הכוונה העליונה היא שיעקב יברר את עשיו וירומם אותו, ויהפוך את הכוחות הגשמיים שלו לכוחות של קדושה. בגלל זה יצחק נותן לעשיו ברכות של גשמיות, כי התכלית היא שיעקב ישתמש בכוח הזה ויגלה בו את המטרה האלוקית.

גם עניין הבכורה והברכות מלמד שהשגחת ה' מסדרת שהברכות יגיעו ליעקב, כי רק הוא מסוגל להשתמש בהן באמת כדי למלא את שליחות עם ישראל: להפוך את העולם לדירה לו יתברך. מה שנראה כסיפור מורכב או כערמה הוא בעצם הדרך האלוקית להביא את הכוחות הגשמיים ליעקב, שהוא זה שמברר את העולם ומעלה אותו. מתוך כל זה יוצא שהגאולה מתקרבת ומתגשמת דווקא דרך העבודה בתוך חיי היום־יום, בבירור המציאות, במעשים טובים, במצוות ובגישה של שליחות. כל פעולה קטנה של יהודי מעשה חסד, תפילה, לימוד תורה או דיבור חיובי מאירה חלק נוסף בעולם ומקרבת את הגילוי השלם של הגאולה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד