איך התשובה הזאת לבגרות?

השיר להשאיר מאת שלמה טגאי עוסק בין החיצוניות ופנמיות של האדם. על הנסתר והגלוי. שיר זה מדבר על שלא צריך לחשוף הכל עצמנו ואעדיף בלהשאיר דברים חבויים ואישיים לעצמנו. בשיר זה יש אמצעי אומנות כגון: מטאפורה ודימוי שמראים על הגלו והנסתר.

בבית הראשון מדברים בעצם על המתח בין הגלוי לבין הנסתר. בבית הראשון במשפט הראשון הדובר אומר: "לֹא לוֹמַר אֶת הַכֹּל" כלומר, הדובר אומר שאין משהו רע בלשמור דברים לעצמנט. בהמשך הבית הדבר אומר:" גַּם הָעֵץ אוֹמֵר רַק גֶּזַע וְעָלִים ומשאיר שורשים באפלה" כלומר, שלעץ יש הרבה דברים חלקם נסתרים וחלקם לא. במשפט זה יש את הדימוי. הדימוי כאן הוא שהעץ בעצם האדם שבעצם הגזע והעלים הם החלקים הגלויים של האדם לעומת השורשים שהם החלקים הסודיים של האדם כי לא רואים אותם. בנוסף בבית זה יש גם מטאפורה במשפט: "ומשאיר שורשים באפלה" משפט זה אומר בעצם השורשים נמצאים מתחת ולא רויאם אותם רק יש להם חלק מאוד חיוני ועמוק.

בבית השני הדובר מדבר על שלא צריך לדבר על כל מה שיש לנו ויש בכל דבר דברים נסתרים. במשפא הראשון הדובר אומר: "לא לעבור כל גבולות" כלומר, הדובר מדבר שצריל לדעת מה וכמה לספר מבלי להיכנס לדברים היותר מדי אישיים שלנו. בסוף הבית הדובר מציין:" גַּם אֱלֹהִים מְסַפֵּר רַק שֶמֶש, ירח כוכבים ומשאיר יקומים מעבר למכאובי הדעת" כלומר משפט זה אומר שהיקום שלנו עצום ואנחנו רק מכירים חלק מאוד קטן של היקום הזה ואי אפשר לדעת הכל כי זה יכול לכאוב.

בבית השלישי והאחרון יש רק משפא אחד שהדובר מדבר על: שהאדם לא צריך לחשוף את עצמו בצורה מלאה. המשפא הוא: לֹא לִפְרֹשׂ אֶת הָאָדָם עַד תֹּם. כלומר בני האדם צריכים לשמור על עצמנו ושיהיה לנו גבולות.

לסיכום, השיר "להשאיר" מאת שלמה מדבר על שצריך לא לחשוף הכל על עצמנו כי לפעמין זה יכול לשמש כנגנדו וכאב. בנוסף השיר מעביר מספר שאנחנו בני האדם לא יודעת את הכל.