אני מוצאת את עצמי מבקשת מאמא שלי כל הזמן לצאת מוקדם

מבינה אותך ממש
הייתי אומרת תשני קצת בהפסקות או תהיי בטלפון

אני מצטער ממש לשמוע
ומה שאני חושב זה שקודם כל לדבר על זה עם ההורים/הצוות
נשמע שאת מרגישה פשוט בחוץ מבחינה חברתית לא שאין לך חברות
וזה דבר שאפשר לטפל בו וככה תרגישי בפנים ותהיי מאושרת ולא כל רגע בלימודים ירגיש לך קשה ומייאש
אני ממליץ לך אולי לנסות לפתח שיחות מעניינות עם חברות שלך על כל מיני נושאים אולי לעשות דברים ביחד שאת תיזמי אותם ככה תרגישי יותר בפנים
אבל חשוב גם לעלות על מקור הסיבה שאת מרגישה ככה ולכן אני מאד ממליץ לטובתך שתדברי עם מישהו שמבין בזה
בהצלחה רבה ואם תרצי לשתף את מוזמנת

שואל השאלה:
כיאלו גם לא כזה כיף לי עם חברות שלי כי הן רעות בטירוף כיאלו בהתחלה זה היה סבבה ואז זה נהיה סתם מורשע וכבר מבאס להסתובב איתן ולמרות שדיברנו על זה וכל אחת אמרה מה מפריע לה והכל אחריי שבוע הן שחכו הכל

יקרה,

שומעת ממך שאת חווה תחושות של בדידות ומועקה, שאת לא מרגישה שייכת או קשורה לחברות שלך בלימודים, שאת מעדיפה לא להיות בסביבה שלהם, אבל הלבד גם כן כואב ומכביד.. נשמע שאת מרגישה לבד איתם ובלעדיהם.. אולי זה מרגיש כמו להסתובב במדינה זרה ותמיד להרגיש שונה, להרגיש שאתם לא מדברים אותה שפה.. מטלטל..

יקרה, לא ברור מעליו שהצלחת לכתוב ולפרוק פה, ואולי עוד פריקה של הרגשות תעזור לך. האם יש מישהו אחר, כמו משפחה או איש מקצוע, שאת סומכת עליו ויכולה לשתף אותו ברגשות?
אם תרצי, אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית, אישית וללא שיפוטיות. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע. יכול להיות שפריקה עם מישהו אנונימי בלייב יעזור להוריד ממך אפילו קצת את הכובד שנמצא על ליבך. ניתן לפנות בצ'אט האנונימי בקישור המצורף לתגובה.

שלך,
מתנדבת סה"ר