14 תשובות
היה לי דכאון וחרדות כמה שנים.
אני ניסיתי לקחת טיפול תרופתי אחרי שטיפול פסיכולוגי לא עזר לי כל כך, הטיפול התרופתי גם לא עזר כי לקח לי זמן להבין שזה נבע בעיקר מהנסיבות שחייתי בהן.
וזה הרגשה כזאת כאילו אין טעם לחיים, כמו השאלה של מה הפואנטה, אבל בכל דבר שעשיתי. שום דבר לא ממש שימח או ריגש אותי
אני ניסיתי לקחת טיפול תרופתי אחרי שטיפול פסיכולוגי לא עזר לי כל כך, הטיפול התרופתי גם לא עזר כי לקח לי זמן להבין שזה נבע בעיקר מהנסיבות שחייתי בהן.
וזה הרגשה כזאת כאילו אין טעם לחיים, כמו השאלה של מה הפואנטה, אבל בכל דבר שעשיתי. שום דבר לא ממש שימח או ריגש אותי
שואל השאלה:
^ ואיך את עכשיו את בסדר ?
^ ואיך את עכשיו את בסדר ?
אנונימי
כן, שיניתי את צורת החיים שלי.
אני אישית סובלת מדכאון אפיזודי, אז עדיין יש לי תקופות שקשה לי בהם, אבל זה לא כמו פעם
אני אישית סובלת מדכאון אפיזודי, אז עדיין יש לי תקופות שקשה לי בהם, אבל זה לא כמו פעם
אני בדיכאון (לא קשה) ויש לי חרדה חברתית (לא קשה)
היה לי דיכאון במשך 3 חודשים לפני שנה ואז הוא חזר לאט לאט בחודשים האחרונים, והוא הפך ליחסית הארד קור בחודשיים-שלושה האחרונים.
זה כולל חוסר ריכוז (ובגלל זה אני מתקשה מאוד בלימודים), ריקנות, עייפות פיזית ונפשית, אדישות לכל, חוסר הנאה וסיפו מהכל, חושים חדים מהרגיל (אור חזק ורעש חזק יותר), פעם היו לי נדודי שינה, שיעמום עמוק.
חרדה חברתית- כרגע מוגברת בגלל כדורים שהתחלתי לקחת. זה כולל רעידות של הידיים והרגליים, הזעה, לפעמים דופק מוגבר כשאנשים פונים אלי. היו לי גם שני התקפי חרדה בחודש האחרון. ובכללי זה גם התבודדות, הימנעות מתקשורת עם אנשים, תחושה שכל הזמן מסתכלים עלי.. וחיטוט בעור (שזאת נחשבת להפרעה בפני עצמה), אז זה בעצם פציעה ותלישה של העור, יצירת פצעים חדשים והפרעה בתהליך של החלמה של פצעים קודמים. זה גם מוגבר עכשיו וגם לפעמים יש מחשבות על זה.
בשביל דיכאון וחרדה אני מטופלת בפריזמה. בינתיים אין שיפור גדול
היה לי דיכאון במשך 3 חודשים לפני שנה ואז הוא חזר לאט לאט בחודשים האחרונים, והוא הפך ליחסית הארד קור בחודשיים-שלושה האחרונים.
זה כולל חוסר ריכוז (ובגלל זה אני מתקשה מאוד בלימודים), ריקנות, עייפות פיזית ונפשית, אדישות לכל, חוסר הנאה וסיפו מהכל, חושים חדים מהרגיל (אור חזק ורעש חזק יותר), פעם היו לי נדודי שינה, שיעמום עמוק.
חרדה חברתית- כרגע מוגברת בגלל כדורים שהתחלתי לקחת. זה כולל רעידות של הידיים והרגליים, הזעה, לפעמים דופק מוגבר כשאנשים פונים אלי. היו לי גם שני התקפי חרדה בחודש האחרון. ובכללי זה גם התבודדות, הימנעות מתקשורת עם אנשים, תחושה שכל הזמן מסתכלים עלי.. וחיטוט בעור (שזאת נחשבת להפרעה בפני עצמה), אז זה בעצם פציעה ותלישה של העור, יצירת פצעים חדשים והפרעה בתהליך של החלמה של פצעים קודמים. זה גם מוגבר עכשיו וגם לפעמים יש מחשבות על זה.
בשביל דיכאון וחרדה אני מטופלת בפריזמה. בינתיים אין שיפור גדול
כולם
אובחנתי לאחרונה עם ביפולר וחרדה והפרעות קשב, התחלתי לקחת חומצה ולפרואית ואני הרבה יותר יציבה ויש לי פחות חרדה.
בקורונה התחלתי להכנס לדיכאון והרגשתי כל הזמן כאילו מחוץ לגוף שלי ומרחפת ודי מנותקת מהעולם. בגיל 16 התחילו להיות לי גם mood episodes ובהתחלה זה הרגיש כאילו משום מקום נבראתי והדיכאון נעלם. ואז הוא חזר ואז הוא נעלם שוב.
אמרתי להורים שלי והם אמרו שזה גיל ההתבגרות ואני סתם דרמטית. באפריל נכנסתי לפסיכוזה ואפיזודה מעורבבת (מאניה ודיפרסיה במקביל (זה די טריפ בפני עצמו)).
אחרי שזה נגמר אמרתי להורים שלי והם קבעו לי פסיכיאטר אבל אבא שלי ביטל את התור כשהוא ראה שאני לא הוזה יותר. אחרי חודש שוב נכנסתי לפסיכוזה, אחרי שזה הסתיים הייתה לי חופשת קיץ די טובה אבל יכולתי להרגיש פיזית שנגרם לי נזק מוחי. כאילו מחקרית מאניה ופסיכוזה הורגות תאים אפורים במוח.
בכל מקרים בכל י"ב הייתי בדיכאון מטורף ודי הפסקתי להגיע ללימודים ברמה שפספסתי בגרויות. הייתי בחדר כל היום ואם יצאתי מהבית הלכתי לפארק וציירתי רק כל השנה (גם עליתי איזה 20 קילו ועכשיו שאני בריאה יותר ירדתי כבר 5). ואחרי שנגמר הבצפר הפסקתי לצאת מהחדר... כאילו מלא שקיות פח על הרצפה, ערימות של כלים מלוכלכים הכל זרוק על הכל.
ומתישהו זה פשוט הפסיק? סתם ככה. אני מרגישה שאין לי שליטה על כלום, כאילו אני עלה שצף בנהר. ואני לא יודעת לאן הוא יקח אותי.. אני שומעת על כל האנשים האחרים שהורסים את החיים שלהם בזמן מאניה, כשאין להם כמעט הכרה, רובוט סכיזו-אוטומטי עם אימפולס להשמדה עצמית.
אני מרגישה עכשיו יותר טוב אבל פעם קודמת שהרגשתי ככה נכנסתי לשנה של דיכאון. אני מקווה שהתרופות יעזרו לי
בקורונה התחלתי להכנס לדיכאון והרגשתי כל הזמן כאילו מחוץ לגוף שלי ומרחפת ודי מנותקת מהעולם. בגיל 16 התחילו להיות לי גם mood episodes ובהתחלה זה הרגיש כאילו משום מקום נבראתי והדיכאון נעלם. ואז הוא חזר ואז הוא נעלם שוב.
אמרתי להורים שלי והם אמרו שזה גיל ההתבגרות ואני סתם דרמטית. באפריל נכנסתי לפסיכוזה ואפיזודה מעורבבת (מאניה ודיפרסיה במקביל (זה די טריפ בפני עצמו)).
אחרי שזה נגמר אמרתי להורים שלי והם קבעו לי פסיכיאטר אבל אבא שלי ביטל את התור כשהוא ראה שאני לא הוזה יותר. אחרי חודש שוב נכנסתי לפסיכוזה, אחרי שזה הסתיים הייתה לי חופשת קיץ די טובה אבל יכולתי להרגיש פיזית שנגרם לי נזק מוחי. כאילו מחקרית מאניה ופסיכוזה הורגות תאים אפורים במוח.
בכל מקרים בכל י"ב הייתי בדיכאון מטורף ודי הפסקתי להגיע ללימודים ברמה שפספסתי בגרויות. הייתי בחדר כל היום ואם יצאתי מהבית הלכתי לפארק וציירתי רק כל השנה (גם עליתי איזה 20 קילו ועכשיו שאני בריאה יותר ירדתי כבר 5). ואחרי שנגמר הבצפר הפסקתי לצאת מהחדר... כאילו מלא שקיות פח על הרצפה, ערימות של כלים מלוכלכים הכל זרוק על הכל.
ומתישהו זה פשוט הפסיק? סתם ככה. אני מרגישה שאין לי שליטה על כלום, כאילו אני עלה שצף בנהר. ואני לא יודעת לאן הוא יקח אותי.. אני שומעת על כל האנשים האחרים שהורסים את החיים שלהם בזמן מאניה, כשאין להם כמעט הכרה, רובוט סכיזו-אוטומטי עם אימפולס להשמדה עצמית.
אני מרגישה עכשיו יותר טוב אבל פעם קודמת שהרגשתי ככה נכנסתי לשנה של דיכאון. אני מקווה שהתרופות יעזרו לי
היי. מעולם לא חוויתי חרדות, אבל כן חוויתי דיכאון של כמעט שנה, וכמה אפיזודות של ocd לאורך החיים שלי.
הייתי (ואני עדיין) מטופלת גם בטיפול פסיכולוגי וגם עם כדורים פסיכיאטריים. הכדורים עזרו מאוד, והטיפול הפסיכולוגי עזר בעיקר כשהמצב שלי התחיל להתייצב (הטיפול יותר חשוב עבורי לא בנקודות הכי נמוכות, אלא כשאני מנסה להשתקם מהן).
מבחינת הדיכאון:
איבדתי עניין בדברים שהיה לי אכפת מהם. שנאתי את עצמי כל כך, שנאה שמעולם לא הרגשתי משהו כמוה. הייתי עייפה כל הזמן - גם פיזית (ישנתי המון) וגם מנטלית, לא היה לי כוח לכלום. הכל הרגיש כמו מטלה, גם תחביבים או לדבר עם חברים. התנתקתי מאנשים, התבודדתי, הפסקתי לענות להודעות. הרגשתי ריקנות ועצב שלא הרפו ממני, והייתי יכולה פשוט לשבת ולבהות באוויר ולהרגיש ריקה ומנותקת מהגוף שלי, או פתאום להתפרק בבכי, בלי שקרה שום דבר. הייתי כל כך מיואשת, לא האמנתי שאי פעם יכול להיות לי טוב יותר. התחלתי לחשוב על מוות, ועשיתי דברים מסוכנים כדי לטשטש את הגבול בין החיים שלי למוות, ולהכין את עצמי למקרה שאחליט לעשות משהו. הרגשתי שעם כל יום שעובר אני מאבדת חלק מעצמי, מתפוררת.
התחושות הכי חזקות היו שנאה עצמית וייאוש. אלו היו חודשים ממש קשים.
עכשיו אני ממש לא במקום הזה - מצב הרוח שלי הרבה יותר טוב, האנרגיות שלי הרבה יותר בריאות, אני מתפקדת, אני נהנית מדברים, אני מתקדמת בחיים שלי, אני לא רוצה למות, ודברים מרגישים אפשריים. יש כל מיני שרידים מהתקופה הזו שאני צריכה להתמודד איתם, אבל מה שחשוב לי להגיד הוא שזה יכול להשתפר.
הייתי (ואני עדיין) מטופלת גם בטיפול פסיכולוגי וגם עם כדורים פסיכיאטריים. הכדורים עזרו מאוד, והטיפול הפסיכולוגי עזר בעיקר כשהמצב שלי התחיל להתייצב (הטיפול יותר חשוב עבורי לא בנקודות הכי נמוכות, אלא כשאני מנסה להשתקם מהן).
מבחינת הדיכאון:
איבדתי עניין בדברים שהיה לי אכפת מהם. שנאתי את עצמי כל כך, שנאה שמעולם לא הרגשתי משהו כמוה. הייתי עייפה כל הזמן - גם פיזית (ישנתי המון) וגם מנטלית, לא היה לי כוח לכלום. הכל הרגיש כמו מטלה, גם תחביבים או לדבר עם חברים. התנתקתי מאנשים, התבודדתי, הפסקתי לענות להודעות. הרגשתי ריקנות ועצב שלא הרפו ממני, והייתי יכולה פשוט לשבת ולבהות באוויר ולהרגיש ריקה ומנותקת מהגוף שלי, או פתאום להתפרק בבכי, בלי שקרה שום דבר. הייתי כל כך מיואשת, לא האמנתי שאי פעם יכול להיות לי טוב יותר. התחלתי לחשוב על מוות, ועשיתי דברים מסוכנים כדי לטשטש את הגבול בין החיים שלי למוות, ולהכין את עצמי למקרה שאחליט לעשות משהו. הרגשתי שעם כל יום שעובר אני מאבדת חלק מעצמי, מתפוררת.
התחושות הכי חזקות היו שנאה עצמית וייאוש. אלו היו חודשים ממש קשים.
עכשיו אני ממש לא במקום הזה - מצב הרוח שלי הרבה יותר טוב, האנרגיות שלי הרבה יותר בריאות, אני מתפקדת, אני נהנית מדברים, אני מתקדמת בחיים שלי, אני לא רוצה למות, ודברים מרגישים אפשריים. יש כל מיני שרידים מהתקופה הזו שאני צריכה להתמודד איתם, אבל מה שחשוב לי להגיד הוא שזה יכול להשתפר.
אנונימית
שואל השאלה:
^ וואו אני מה זה מזדהה איתך אחותי את מדהימה יש לי בערך את אותן תחושות שאת חווה ועובר עליי בערך גם את אותו דבר אני שמח שאת במקום בריא ואחר כרגע יש לי עוד שאלה מה עשית כדי שזה ייעבור לך ?
^ וואו אני מה זה מזדהה איתך אחותי את מדהימה יש לי בערך את אותן תחושות שאת חווה ועובר עליי בערך גם את אותו דבר אני שמח שאת במקום בריא ואחר כרגע יש לי עוד שאלה מה עשית כדי שזה ייעבור לך ?
אנונימי
תודה :)
אני מקווה שגם אתה תוכל להרגיש טוב יותר.
הדברים שהכי עזרו לי הם:
1. כדורים פסיכיאטריים.
2. אשפוז. עזר גם פשוט מבחינה טכנית, אבל גם כי הכרתי שם אנשים שהבינו אותי, וכבר לא הייתי לבד בתוך זה.
3. הגעתי לנקודה שבה לא יכולתי לסבול את זה יותר, והחלטתי שאני חייבת לצאת מזה.
אני מקווה שגם אתה תוכל להרגיש טוב יותר.
הדברים שהכי עזרו לי הם:
1. כדורים פסיכיאטריים.
2. אשפוז. עזר גם פשוט מבחינה טכנית, אבל גם כי הכרתי שם אנשים שהבינו אותי, וכבר לא הייתי לבד בתוך זה.
3. הגעתי לנקודה שבה לא יכולתי לסבול את זה יותר, והחלטתי שאני חייבת לצאת מזה.
אנונימית
ולגבי האשפוז, חשוב להבהיר: זה היה אשפוז במחלקה פתוחה, לא סגורה.
ממה שהבנתי מאנשים שאני מכירה, מחלקות סגורות יכולות להיות מאוד טראומטיות לפעמים.
ממה שהבנתי מאנשים שאני מכירה, מחלקות סגורות יכולות להיות מאוד טראומטיות לפעמים.
אנונימית
הפרטי פתןח יפרט שם תסיפור טם תרצה
יש לי דיכאון וחרדה מעל ל8 שנים אני עם טיפול תרופתי ופסיכולוגית לא עבר לי חוסר רצון להיות כאן לחץ וחרדה תחושה של נטל שנאה עצמית לשנוא את העולם אדישות תגובה מוגזמת חוסר תיאבון יותר מדי מחשבות ועוד
היי אכתוב לך בפרטי
היי לך,
קוראת את מילותיך ומבינה שייתכן ואתה חווה תקופה לא פשוטה מבחינה רגשית. ייתכן והתקופה הזאת מציפה בך עצבות, כאב ותחושה של חרדה שתוקפת אותך.
שומעת בדבריך שהתקופה הזאת אולי מעסיקה אותך ושהיית רוצה לדעת איך מתמודדים ומה עושים- וזה לא דבר ברור מאליו להיחשף וגם לבקש עזרה ותמיכה במרחב הווירטואלי.
אם יש אדם קרוב שנמצא בסביבתך שאתה יכול לסמוך עליו אולי השיתוף והשיח יוכלו לעזור לך ולא תצטרך לשאת המשא הזה לבד.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר ובאתר שלנו יש דף שמרכז מגוון של ארגוני סיוע במגוון של תחומים ייתכן ותוכל להיעזר ולמצוא ארגון שיוכל לסייע לך.
https://did.li/gx2cn
בנוסף אם תרצה להמשיך ולשתף בתחושותיך במרחב בטוח ולא שיפוטי אתה מוזמן לפנות בצ'אט בקישור שאצרף לתגובה.
שולחת לך חיבוק והמון כוחות וחיזוקים,
שלך
מתנדבת סה"ר
קוראת את מילותיך ומבינה שייתכן ואתה חווה תקופה לא פשוטה מבחינה רגשית. ייתכן והתקופה הזאת מציפה בך עצבות, כאב ותחושה של חרדה שתוקפת אותך.
שומעת בדבריך שהתקופה הזאת אולי מעסיקה אותך ושהיית רוצה לדעת איך מתמודדים ומה עושים- וזה לא דבר ברור מאליו להיחשף וגם לבקש עזרה ותמיכה במרחב הווירטואלי.
אם יש אדם קרוב שנמצא בסביבתך שאתה יכול לסמוך עליו אולי השיתוף והשיח יוכלו לעזור לך ולא תצטרך לשאת המשא הזה לבד.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר ובאתר שלנו יש דף שמרכז מגוון של ארגוני סיוע במגוון של תחומים ייתכן ותוכל להיעזר ולמצוא ארגון שיוכל לסייע לך.
https://did.li/gx2cn
בנוסף אם תרצה להמשיך ולשתף בתחושותיך במרחב בטוח ולא שיפוטי אתה מוזמן לפנות בצ'אט בקישור שאצרף לתגובה.
שולחת לך חיבוק והמון כוחות וחיזוקים,
שלך
מתנדבת סה"ר