תקשיבו אומרים לי שזה לא בסדר שמנהלים אותי ושאני לא יוזמת דברים לבד וכאלה

אבל זה לא הגיוני. לא מרשים לי כלום כימעט וגורמים לי להרגיש רע עם זה ועם עצמי בלי סיבה אמיתית
אגב אני אעשה שנת שירות או שאני ישר אלמד
קיבלתי פטור. עכשיו על תשפטו אותי אני בעד שיתגייסו אבל אני בת ואני מעדיפה לעשות משהו אחר ובכל מיקרה גם אם רציתי מאוד לא היו תומכים בי ואומרים לי שאני טיפשה על ההחלטה הזו
אמא שלי נסעה באוטובוסים איתיבחופש לראיון מצהירת דת, לא ירשו לי ללכת עצמאית או משהו וכמובן שהיו חופרים לי מה אני אשמה?
ועכשיו ממש היום
אמרו לי שאני לא יוזמת לבד דברים ולא אסתדר בחיים.
יש לי טיול שנתי עד שלישי ולא אישרו לי להשתתף אז אני בבית. אמרתי שיהיה לי נורא משעמם ואני מעדיפה ללכת לבה'ס אמא שלי אמרה לי מה אין לך מה ללמוד? אמרתי לה שלא- יש מבחן כל חודש חודשיים לא כל הזמן ושאין לי. היא רגילה שאני כל הזמן לומדת אבל השנה הרבה יותר קלה כי ירד מקצועות וקל לי.

היא אמרה לי אולי שאפגש עם איזה חברה מהעיר שלי אם היא פנויה (אין לי עוד חברות ולא דיברנו או התכתבנו חודשיים) פעם אחרונה נפגשנו יום אחד בחופש הגדול (אחרי שאילצו אותי כי כבר לא היה נעים לי אחרי שלא דיברנו כל כל הרבה זמן) ---אבל *ליפני* המפגש הזה שהיה בסוף החופש לא התראנו *חצי שנה* ו*אחרי זה* הפסקנו לדבר *שוב* אפילו לא להתכתב, ואין לי בכלל חברים גם לא בבית הספר והיא לא לומדת איתי
היינו ביחד באותה שכבה לפני התיכון
וכל השנתיים האחרונות לא הרשו לי להיפגש בטענה שאני חייבת ללמוד לכל המבחנים והיה כל הזמן: פעם בלשון פעם במתמטיקה פעם בפיזיקה פעם בספרות פעם בכימיה
וזה היה נורא קשה תמיד היה משהו אז לא הרשו לי וגם מראש ידעתי לא להזכיר כלום ופשוט אמרתי שיש לי מבחן במה שהיה ולא שאלתי לרשות

ולכן לא נפגשנו מלא אז אמרתי שלא ניראה לי אז אמא שלי אמרה לי מה לא אמרתי לך לנתק איתה קשר ולמה עשיתי את זה ושזה לא הגיוני ואני לא בסדר מתי דיברתי איתה פעם אחרונה