אבא שלי תמיד רב איתי גם ליד הבנות זוג של אחים שלי

שואל השאלה:
וגם בכללי להביא אותו לבית כי הוא פשוט תמיד עצבני ותמיד ימצא עם מי לריב אין כמעט זמן שאין צעקות בבית שלי
ובאמת אני מרגישה שאין עם מי לדבר זה לא שהוא לא יודע שזה לא בסדר לעשות את זה מולן ומביך גם אותן וגם את אחים שלי פשוט לא אכפת לו

והמשפחה של חבר שלי הכי הפוך משלי ולא צורחים כל היום בבית

שואל השאלה:
זה לא מצחיק הוא באמת בהמה
סליחה אני אוהבת אותו נטו כי הוא אבא שלי אבל הוא בן אדם מאוד לא נעים והיה לי תקופות שלא הייתי מדברת איתו חודשים כי לא יכלתי לסבול את זה
וזה לא ריבים מצחיקים הוא באמת חמום מוח

שואל השאלה:
וגם על אמא שלי הוא צורח לידן ואני באמת הבאתי את הבן זוג שלי הביתה פעם אחת רק שהוא לא היה בבית מרוב שזה מביך אותי
לי לא נעים עם זה ואני סובלת מזה אז הבן זוג שלי?
זה פשוט בית שכל היום בצעקות וזה לא צעקות בצחוק זה באמת ריבים
ואני גם הכי לא כזאתי באופי אני יותר שקטה ו"עדינה" באופי אז בכלל הוא לא יבין מאיפה זה בא

שואל השאלה:
זה באמת לא אם אני הייתי בסיטואציה של כאלה צרחות בבית של הבן זוג שלי לא הייתי יודעת איפה לקבור את עצמי
ועוד אני במאין יחידת דיור בתוך הבית שלי שהיא בעליית גג ועדיין שומעים את הצרחות נוראי

שואל השאלה:
היום הוא רב איתי אשכרה על זה שאכלתי כמה ירקות מהשולחן לפני שהוא קידש
עכשיו זה לא בית דתי כן? הוא פשוט שייח וחושב שכולם צריכים לנשק לו את הרגליים
וסתם מחפש תמיד סיבות לריב והוא גם היה מסוגל לריב איתי על זה מול בן זוג שלי פעם הוא רב כסאח עם אח שלי שהוא היה על סף דמעות מול ארוסתו
ורואים שהן רוצות לקבור את עצמן שהוא רב איתנו

שואל השאלה:
הוא באמת לא מסוגל הוא חושב שהוא שייח בדואי

ככה זה אבות אני חושבת אין לי בכלל אבא אז שאני שומעת על זה אני מקנאה וואלה את האמת אימא שלי בערך כזו אז אני יכולה להבין אין כלכך מה לעשות הוא מחפש צומי ממך כי הוא חושב שאתם גודלים אני יודעת שזה נשמע לא אמיתי אבל ככה זה

שואל השאלה:
^אמי לא יודעת שזה מפריע לו הוא מוצא דברים חדשים שמפריעים לו הוא בחיים לא העיר על זה לפני פשוט לא רבנו היום אז הוא חיפש סיבה

שואל השאלה:
^^^אבןת לא של חברות שלי ולא של הבני זוג שהיו לי ככה הוא ספציפי קיצוני ומיושן במחשבה שלו בקטע שהוא באמת חושב שהוא השייח של הבית והוא חושב שברגע שהוא אומר משהו הוא חייב להתבצע מיד גם אם הוא אומר את זה לאמא שלי שהיא לא הילדה שלו

שואל השאלה:
ואין לי גם איך להסביר את זה לבן זוג שלי למה אני לא מזמינה אותו לארוחות וזה

שואל השאלה:
שהוא כן

לפעמים אני שמחה שאני חסרת אב

שואל השאלה:
^ לא צריך להגזים מן הסתם אני מעריכה את זה שיש לי שני הורים שבסוף כן אוהבים אותי ואני כן אוהבת אותו בתור אבא שלי אבל בתור בן אדם הוא לא פשוט ואני הייתי בנתק ממנו כמעט חצי שנה בתקופות מסוימות כי קשה לי עם האופי שלו
וזה לא נובע מרוע זה נובע מזה שהוא מאוד חמום מוח ופרימיטיבי אבל העצבים שלו גם מוציאים ממנו צדדים ומילים מזעזעות

היי אנונימית יקרה,

שומעת במילים שלך כמה תחושת הבושה אולי שעולה כשאבא שלך מתפרץ מול אנשים קרובים שאינם חלק מהמשפחה. כמה אולי זה נשמע מעכב את הרצון שלך להביא את בן הזוג לבית, אולי אפילו להיחשף בפניו באופן מלא.

לא מובן מאליו ששיתפת כאן בכנות מהלב. יכול להיות שיש גם מישהו קרוב או מישהו שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף גם אותו בתחושות, לחלוק אפילו קצת ממה שמכביד כל כך על הלב, אולי אפילו לחשוב יחד על האפשרויות.

אם תרצי לשתף עוד באנונימיות, מזמינה אותך אלינו, עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). תוכלי להתחבר בכל זמן שתרגישי בו צורך ואנחנו נהיה שם איתך, להקשיב, ואולי גם נצליח להכווין יחד. תוכלי להתחבר לצ'אט דרך הקישור למטה.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

קודם כל את לא צריכה להתבייש כל כך הרבה, האבא מייצג קודם כל את עצמו והבושה (אם יש) היא בעיקר שלו. שנית, את יכולה להגיד לחבר שלך לפני שהוא נכנס לבית שאבא שלך אדם טוב אבל הוא לא שם לב לעוצמת הקול שלו ולא מודע שהוא צועק. החבר שלך יעריך אותך אם את מקפידה לכבד את אבא שלך ולא להעיר לו, יותר מאשר תיכנסי איתו לוויכוח. אל תשכחי, זה אבא שלך וחייבים לכבד אותו בכל מקרה. גם מעשים קטנים מקבלים נפח של גדולים כאשר מדובר באבא שרוצה את הכבוד שלו כמו האכילה לפני הקידוש (אפילו שזה לא בית דתי). אל תבואי בגישה שרק הוא אשם, אלא תחשבי האם נתת את הכבוד המתחייב לאבא שלך.