למישהו יש סיכומים לאנטיגונה????

ייתכן ולי אבל לא בדיוק סיכומים אלה עבודות שהייתי צריכה לעשות
אבל יש מלא באינטרנט את רק צריכה לחפש

האמת שעשיתי עבודה על תמונת הסיום, מקווה שזה יעזור:
*יש לי את זה בקובץ דוקס - אם זה באמת רלוונטי ויהיה לך יותר נוח תעדכני אותי ואשלח




תוכן התמונה בקצרה - מאושר והצלחה אל טרגדיה איומה:
התמונה הנל שמתפקדת כתמונה האחרונה של המחזה (תמונת יציאה) מסכמת את השתלשלות האירועים וחושפת בפנינו הקוראים את גודל הטרגדיה הנוראה שנגרמה כתוצאה מחטא ההיבריס. מוטיב הגיבור הטרגי חזק מאוד בה.
תמונה זו נפתחת יחד עם אמירותיו הכוזבות של השליח תוך שמשווה בין כיצד הצטיירה דמותו של קריאון בעבר לעומת כיצד מצטיירת כיום לאחר חטאיו הקשים בחטא ההיבריס הכוללים בין היתר את התנהגותו היהירה וההרסנית. לאחר שמסיים את דבריו בנידון מודיע בצער רב על מותו של הימון (בן קריאון) שלאחר שהתבשר לו על גורלה המר של אנטיגונה (אהובתו, ארוסתו) אשר תלתה את עצמה למוות (כי לא ראתה סיבה להמשיך לחיות בסבל במערה שכך או כך יוביל למותה) ניגש לנקמת דמים וכיוון על אביו חרב פיפיות במטרה לשים קץ לחייו, אך נכשל. ונפל בעצמו על החרב החדה. אורידיקה (אשתו של קריאון, אמו של הימון) ששומעת מביתה את הבשורה מתפרצת בבכי מר , נופלת לידיהן של שפחותיה, ומרגישה כי מאבדת את עשתונותיה. היא לא מסוגלת לשאת את גודל הצער למות בנה האהוב וניגשת לשליח כדי לאמת את השמועה על מות בנה. השליח מספר ברגישות מרבית את השתלשלות האירועים ודואג לציין את צער קריאון בעצמו. לאחר שאורידיקה חוזרת לפנים ביתה כדי לכאוב את כאבה, והשליח יוצא לדרכו, קריאון מגיע כאשר אוחז בידיו את גופת הימון בנו. הוא מתואר כעטוף חרדה, שמבין אט אט את גודל האסון שהביא על עצמו. המקהלה מבקרת אותו באמירה שהבין את גודל חטאו מאוחר מדי וכי אין דרך חזרה ומר הוא גורלו. ולפתע, שוב צץ השליח עם בשורה קשה ואיומה בפיו אורידיקה מתה אף היא, וכעת נשואה חסרת רוח חיים על גב אחד מעבדי קריאון. השליח מפרט שאורידיקה שמה קץ לחייה תוך שנעצה חרב בבטנה כדי להרגיש את כאב בנה כשמת. קריאון שמרגיש אבוד לחלוטין - צועק, משתולל, ומתחנן שהיום יהיה היום האחרון שנשמה תהיה בגופו. ובסוף, בפסקה האחרונה של המחזה, המקהלה נכנסת בפעם האחרונה ומעבירה מסר חד וברור ומזכירה כי אין דבר חשוב יותר מלכבד את רצון האלים. היא מוסיפה כי אדם שחטא יבין את גודל טעותו רק בזקנה כאשר יפקחו עיניו להשלכות מעשיו.

הנושאים העיקריים בתמונה:
-תמונה זו היא סיום טראגי שמעביר את כל הערכים של המחזה, ומציג את הכישלון האנושי מול כוחות האלים שמעבר לשליטת האדם.
התמונה האחרונה של המחזה, בהתאם למאפייני סיפורי טרגדיה , מתפקדת כחלק העלילתי החשוב ביותר. תמונה זו חושפת לקורא את הגורל המר (מוות/אובדן/פרידה/חורבן קשה) שמגיע לאחר רצף משברים קורע לב ומערכת יחסים מורכבת בין הגיבור לאלים. במחזה "אנטיגונה" בתמונה האחרונה - האקסודוס - מופיעים כמה נושאים מרכזיים והם בעיקרם;
"סוד האושר - בתבונה!" , איזו משמעות אדירה ישנה לעבודת האלים, והקונפליקט הבלתי נגמר בין חוקי המדינה לחוקי האלים *פירוט בהרחבה בהמשך על הקונפליקט
בעבר היו נהוג במחזות הטרגדיה להראות כיצד הגיבור הטרגי חווה מקרים קיצוניים (לטוב ולרע) שמערערים את דרך מחשבתו ומשנים את הכימיה במוחו תוך שישנו דגש על איך כל אלו קשורים לגורלו ויחסיו מול האלים. במחזה הנ"ל המקהלה שמלווה אותנו מהרגע הראשון ועד השורות האחרונות שרה בסופו של המחזה את השורות הבאות:
"חָכְמָה יְסוֹד הָאֹשֶׁר הִיא וְעִקָרוֹ, אֵלִים יֵשׁ לְכַבֵּד תָּמִיד וְלֹא לְחַלֵּל לְעוֹלָם.
רַבְרְבָנִים הַמְדַבְּרִים גְבוֹהָה ענֶשׁ גָּדוֹל עָנְשָׁם, וְהוּא מְלַמְדָם בִּינָה בְּזִקְנָתָם."
בשורות אלו באה לידי ביטוי ההצהרה הבאה שרצה סופוקלס להעביר לקהל במחזה; האדם, כל אדם באשר הוא, חייב לקיים את חוקי האלים ולכבדם!! זאת יבצע אדם בלי קשר לחוקי המדינה שהמציאו בני האדם לעצמם לשמירת הסדר והתנהלות תקינה של מדינתם, כי חוקי ומצוות האלים הקדושים והגדולים רמים וקבירים בכוחם מעל כל חוק שטותי אחר.
הרי במהלך המחזה ניתנת לנו דוגמא חיה לאדם שמנצל את כוחו ומעמדו לרעה תוך התעלמות מוחלטת מדרישות האלים - כאשר קריאון מונע את מצוות קבורת המתים בכבוד, מתעלם מרגשותיהם של היקרים לו מכל (חוטא בחטא ההיבריס**) ואף מווזה בהמשך העלילה את שליח האלים שבא להזהיר אותו מחטאו החמור כדאי להתעכב מבין חטאי קריאון במיוחד בחטא ההיבריס כדי להבין לעומק מדוע הגיע לו עונש חמור ככ כמו האחד שקיבל.
בהגדרתו חטא ההיבריס שמגלם חלק משמעותי במחזה הוא חטא הגאווה, חטא היוהרה, חטא האגו. אדם שחושב עצמו כל יכול ומעל כולם שתמיד פועל אך ורק למען סיפוקו האישי ללא התחשבות בגורמים סביבו וההשלכות למעשיו חוטא בחטא זה. כך חטא כמה וכמה פעמים לאורך המחזה קריאון כאשר הדבר היחיד שמניע את פעולותיו הוא הרצון לנקמה ללא הבנה כמה כוח יש לו בידיים בהיותו המלך. הוא מזלזל בחשיבות רגשות נתיניו, משפחתו, וכלתו לעתיד אהובת ליבו של בנו.
סוף המחזה הטרגי ממחיש לנו כמה הרסנית התנהגות כזו יכולה להיות ומלמדת אותנו כי אומנם, כן, מותר ואף רצוי לדעת מה הכוח שיש בידיים שלנו ולהשתמש בו כרצון ליבנו אך חשוב לשמור על ענווה, כיבוד רצון האלים, והוגנות. נכון, כמלך - על קריאון להעניש את מי שלא מציית לחוקים והכללים כדי למנוע ממרד ואי סדר במדינה - אך האופן המוגזם והמוחצן שנהג הוא זה שהפיל אותו. קביעת אותו חוק לשם עצמו הוא התנהגות ילדותית של אדם שלא יודע להפריד בין רגשותיו לבין מקצועיותו כבעל כוח.
האופן בו מוצגים לנו איך אחד אחרי השני - בהדרגתיות (הרחוק ביותר עד הקרוב ביותר) - כל קרוביו של קריאון אט אט שמים קץ לחייהם בדרך כזו או אחרת משברון לב כתוצאה מהתנהגותו ממחישים בדרך הטובה ביותר כיצד חיים יכולים לההיהרס בשניות כתוצאה מנקיטת פעולות הרסניות ומשנות חיים בקלות ראש. כך מועבר לנו המסר החד על כוחם של פעולתינו על חייהם של הסובבים אותנו ואיך בין רגע הדברים עלולים להסתובב לרעתינו.
על כל זאת ועוד מקבל קריאון את גורלו הקשה כעונש מהאלים בעקבות התנהגותו היהירה.

הקונפליקט בתמונה; הרחבה מלאה
קונפליקט בהגדרתו הוא התנגשות ערכים. כלומר, סיטואציה שבה שני כוחות או יותר בעלי דעות מנוגדות זה לזה הבאות כתוצאה מערכים שונים ודרכי הסתכלות אחרים על הדברים. ערכים בהגדרתם הם רעיונות מוסריים בסיסיים המלווים את האדם בכל פעולותיו.
במחזה "אנטיגונה" שנכתב על ידי סופוקלס לפני כמה מאות שנים מוצגים כמה קונפליקטים מרכזיים לאורך העלילה בין הדמויות השונות ובהקשרים שונים ומגוונים. בתמונה האחרונה של המחזה, תמונת האקסודוס, שמתי לב לכמה קונפליקטים ובניהם שניים שארצה להתעכב עליהם: הקונפליקט המרכזי המתרחש בין מעשי קריאון לבין האלים, והקונפליקט הצדדי המתרחש אצל קריאון בינו לבין עצמו (חשבון נפש).
***קריאון מול עצמו: לאחר רצף אירועים טרגדי וטראומטי במיוחד, כאשר סוף כל סוף מתייצבת מחשבתו של קריאון וכעת עיניו רואות את הדברים בבירור ובהירות - חוטף קריאון תחושת הלם מיידית וקשה להכלה הוא נקלע לחשבון נפש מסיבי שלא ציפה לו. אותו חשבון נפש מאלץ ומחייב אותו להיכנס למעמקי נשמתו ולהיקלע לקונפליקט בין כל אותם הערכים שכה חשובים לו כאשר תלוי בין שני עולמות: קריאון כמלך גדול בעל כוח אל מול קריאון כאיש משפחה ועוד אדם כאדם - פשוט מן השורה.
וכעת, כאשר כל מערכות גופו קודחות כתוצאה מחרדה בלתי נשלטת נתקף קריאון ברגשות אשמה כה עזים וחמורים עד כדי כך שמצווה שיום מותו יהיה עוד היום! הוא עטוף חרטה וצער על כל אשר עשה, ומצליח לבצע הפרדה (שהייתה צריכה להיות עוד מההתחלה) בין כוחו וחשיבות תפקידו כמלך לבין התנהגות מוסרית בסיסית כאדם ככל אדם ומבין כי טעה וחטא קשות. הרי כידוע עד לפני לא מזמן היה קריאון פועל בראש של מלך געבתן תוך שמתעלם לחלוטין מהיותו הגיס לעתיד של אנטיגונה ובעל קשר משפחתי (אומנם לא ישיר אך בהחלט קיים) לפוליניקס שאותו ציווה באופן חד משמעי לא להביא לקבורה. וכעת, כאשר חושב בצלילות מבין במי העז לפגוע עד כדי מוות - בת ביתו, משפחתו, שסך הכל רצתה לחלוק כבוד אחרון לאחיה, ואף מבין את משמעות הציווי הלא רציונלי שהוציא - כזה שסותר לחלוטין את מוסכמות החברה והכבוד הבסיסי ביותר כאדם לאדם.
חוקי האלים מול חוקי ומעשי קריאון:
***חוקי האלים הקדומים על פי תפיסת העולם של כותב המחזה הנל הם החשובים מכל ויש לכבד אותם ולציית להם ללא בטל. במחזה אנטיגונה מופיע חיכוך בין חוקי האלים לבין חוקי האדם - המלך השליט. בתמונה הנל, תמונת הסיום של המחזה, ממחיש סופוקלס את חוסר האיזון והתוצאה הקשה של זלזול בחשיבות קול האלים הגדולים. כך מסביר את מסר המחזה: חוקי האלים עדיפים בכל מצב על פני חוקי האדם. האדם לעולם לא יהיה קרוב לדרגתו של האלים.

השתלשלות האירועים בקצרה:
קריאון שעלה מבחינה מעמדית חברתית דרגה כאשר הוכתר למלך יורד מבחינה רוחנית אנושית. העניין מתחיל כאשר מוציא צו מלכות האוסר על קבורת פולינקס ובכך נוגד את חוקי האלים שעל פיהם ישנה חובת סיפוק קבורה ראויה לכל אדם באשר הוא. האם תפקידו החדש משפיע עליו לרעה ורואה עצמו כשווה בכוחו לאלים? קריאון אף מבזה את האלים ומזלזל בדברים לחלוטין כאשר מסיק כי "בטח לא ייחסו לזה חשיבות, הרי מדובר בבוגד שחטא ובגד ולכן מגיע לו להיענש בהתאם" - זו כמובן שטות גמורה שתירץ לעצמו. בהמשך כשדורש בצו להוציא להורג הוא אינו השתמש בעיקרון השיפוט שהכתיבו האלים לאנושות תוך דרישה לשמור על הוגנות ולשפוט משפט צדק. בעקבות כל זאת ועוד: מגיע נביא המזהיר את קריאון כי חטא ועליו לחזור בדבריו בהקדם, ולא - יענש. התעלמות קיראון היא זו שהובילה בסופו של דבר לענישתו הקשה וחסרת הרחמים בידי האלים.
כשמבין קריאון את משמעות הדברים נופל על הרצפה וזועק את הדברים הבאים:
"הַטּוֹב בַּגּוֹרָלוֹת ,בּוֹ ,אבּוֹא!
מִי יִתֵּ ן וְלֹא אֶחֱזֶה בְּ יוֹם הַמָּחָר!"
בדבריו משבח את כוחות האלים האיומים שהביאו עליו את הגורל הנורא ומתפלל מעמקי נשמתו שעוד היום נפשו תעזוב את גופו וליבו יהלום לעד. סוף סוף מבין כי בסך הכל הוא אדם פשוט מן השורה ולא יכול לעשות כרונו מבלי לשאת בהשלכות (!!). הוא מבין שאין טעם עוד בחיים והקונפליקט חסר הטעם הזה לא יכול עוד להימשך. (מי יודע כמה מה עוד נשאר לו לאבד?)

דמותו של הגיבור הטרגי בתמונה:
כידוע דמות הגיבור בסיפור הוא שם נרדף לדמות המרכזית, זו שכל העלילה סובבת סביבה ואנחנו קהל היעד של היצירה מקבלים את נקודת מבטה לדברים. לגיבור ישנם כמה וכמה תת הגדרות שהתפתחו יחד עם השנים בניהם גיבור טרגי. גיבור טרגי הוא דמות המייצגת את המקומות הנמוכים ביותר בנפש האדם. מאפייני הגיבור הטרגי כוללים בין היתר ביצוע חטא/ים מתוך מצוקות נפשיות עמוקות ביניהם חטא ההיבריס, מעמד גבוה בחברה (לרוב בני אצולה), הקצנה של תכונות ו/או ערכים כגון עקשנות, דבקות במטרה, אצילות נפש, אמפתיה, גאווה, ועוד כה רבים, סכסוך ויחסים מורכבים מול האלים, סבל, ומאבק בלתי נגמר שיוביל לסוף הצפוי מראש - סוף טרגי (מוות או אובדן).
במחזה אנטיגונה ישנם שני גיבורים טרגיים:
אנטיגונה
המלך קריאון
בתמונה הנל הגיבור הטרגי קריאון מקבל את סופו המר שהגיע בעקבות רצף אירועים מתלתל ובלתי נתפס אשר נווה מתוך העיוורון שלו למשמעות מעשיו וההשלכות הקשות שצפויות לבוא.
בעקבות התאבדותה של אנטיגונה שלא יכלה לשאת עוד את קור ליבו של קריאון ואיבדה כל תקווה - חייו של קריאון השתנו לעד. בנו שהיה עתיד להינשא לאנטיגונה נלחם את מלחמתה ובכדי לנקום את מותה תקף את אביו המלך עם חרב פיפיות אך כשל ונפל בעצמו במהלך הקרב. אימו ששמעה את הבשורה לא יכלה לשאת את הצער והתאבדה.
קריאון האומלל נשאר חסר כל וקיבל את הסוף הטרגי שלו; אין לו עוד טעם לחיים. גודל הטרגדיה הולך ומתעצם ברגע במבין קריאון כי הוא זה שאחראי לכך כי חטא בחטא ההיבריס, אך הבין זאת מאוחר מדי ואין דרך לחזור אחורה. המחשבה על כך שכל הסבל יכל להימנע אם רק היה פועל אחרת הורסת ואוכלת אט אט את נשמתו עד שלבסוף זועק כי חייב למות עוד היום.