יש עליי שמועות מזעזעות בבית ספר

אנשים אוהבים לרכל כדי שיהיה עניין

אם דב שמועות רציניות תפני למישהו מבוגר

היי אני עזבתי את הבית ספר מזמן אבל עברתי חרמות בלי הפסקה והיום אני מחוזקת מזה שולחת לך חיבוקים

מניסיון, כשמדברים עליי או צוחקים עליי אני צוחק על זה ולא לוקח אישי ואז הם מאבדים עניין כי כל הכיף זה כשזה אכפת לך. אני בבית ספר צוחק על עצמי (כמובן לא בקטע מוריד, בקטע שאתה רואה את זה כדבר מצחיק אבל אפילו לא לרגע לרדת על עצמך) לדוגמה יש לי מצח דיי גדול וכששואלים אותי למה יש לי פוני כזה גדול אני מראה את המצח ואומר שאני לא רוצה שאילון מאסק יראה את המצח שלי ויחליט שיותר זול לאכלס את המצח שלי מלאכלס את מאדים. ואז אנשים רואים שזה לא נקודה רגישה ומאבדים עניין בלרדת עליי או להעליב אותי על זה. זה גם אחד הסיבות שיש לי חברים, כי אני לא נעלב מכל דבר קטן ואני מכיר בחולשות שלי.

ושוב אני חוזר. לא לפגוע בעצמך או להעליב את עצמך, זה חלק מאוד חשוב. פשוט ללמוד איך לגשת לזה בפן המצחיק וכאילו לצחוק על הפגם ולא עליך נושא הפגם.

גם עליי הפיצו מלא פשוט התעלמתי ומצאתי חברים ועכשיו אני ממש בסדר
מקווה שיהיה לך טוב יותר3>