מביך להודות אבל אין לי חברים בכלל

תנסי ליצור חברויות חדשות
תצאי תכירי אנשים חדשים

שואל השאלה:
השאלה היא איפה כי אני תקועה במעגל הזה שמביך לצאת לבד מצד שני אין לי חברים

אני מצטערת לשמוע, אני הייתי נרשמת לתואר בשביל זה או מעמיסה על עצמך בעבודה
זה נשמע ממש קשה בלי סביבה או אנשים שתומכים בך

זה ישמע מוזר אבל לא אכפת לי אני אגיד לך משהו שאשכרה עזר לי אבל לי לפחות אל תתפסי אותי במילה
האמת שפשוט הכרחתי את עצמי לדבר עם בנות רנדומליות ולהחמיא להן על דברים נגיד על השיער או על משהו שהן לבשו ואז התפתח משם שיחה ודווקא היה טוב וגם היה פעם שהחלפתי עם מישהי מספר ונפגשנו ואנחנו עכשיו חברות טובות

יותר קשה להתחיל חברות עם אנשים שמכירים כבר כמה זמן, כי לא התעניינת בהם עד עכשיו
אבל זה משהו שמתפתח, לא?

הבעיה היא שכשזה אנשים שאת מכירה כבר מלא זמן הם רגילים לראות אותך כסוג של רעש רקע

היי,
שומעת אותך משתפת בכנות על תחושת הבדידות, על הקושי להכיר אנשים חדשים, ועל איך זה מרגיש כשהתחושה היא שאין חברים קרובים שאפשר לחלוק איתם את הלב...
את מספרת שעשית בחירה לא פשוטה לפני שנתיים, כשסיימת קשרים שלא התאימו לך, וזה אולי מעיד על רצון שלך להיות במקום רגשי מדויק יותר, גם אם זה השאיר תחושת לבדות.
שומעת גם שיש לך קולגות שאת אוהבת לשהות במחיצתם, וזה עשוי להעיד על היכולת שלך ליצור קשרים, גם אם הם עדיין לא עמוקים כמו שהיית רוצה.

להכיר אנשים חדשים זה לא תמיד פשוט, במיוחד כשאנחנו כבר לא בתוך מסגרת חברתית טבעית כמו בית ספר.
אפשר, בכל זאת, לנסות עוד כמה דרכים, למשל; להצטרף לפעילות קבוצתית שמעניינת אותך כמו חוג או סדנה. לפנות ביוזמה קטנה לאנשים שכבר נמצאים סביבך, אולי אחת הקולגות שתרצי להכיר קצת יותר לעומק.
ולפעמים גם שיחה עם מישהו זר, כמו כאן, יכולה להיות התחלה רכה להרגיש פחות לבד.

וגם אנחנו כאן, אם תרגישי שמתאים לך, בשיחה אנונימית ובטוחה, בלי שיפוטיות.
מצרפת לך לינק לצ'אט של סה"ר.

איתך,
מתנדבת סה"ר