7 תשובות
קודם כל את עוברת דברים פסיכים ואו הלב איתך באמת
עם יש לך מישהו שאת בוטחת בו זה טוב תשתפי אותה או אותו שיעזרו לך בזה תחפשי חברים חדשים שיאהבו אותך ותקבלי איתם את הזמן שלך וככה זה יעביר לך קצת את הכאב
שואל השאלה:
אבל אני מרגישה שזה אולי כלום לעומת מה שאחרים עוברים.
אני לא יודעת אני מרגישה שאני צריכה טיפול עומק.
אבל איך?
אנונימית
נכון אבל עם ככ נחשוב על היום אנשים את עצמנו בצד כמו קטנים מקופחים מסכנים כאלה ירד לנו עוד יותר הביטחון העצמי צריך שבאמת נתייחס לעצמנו ונבחןצלמה קשה לנו תתעלמי מאחרים עכשיו את
אני מבין אותך לגמרי בגילנו רובנו מרגישים בודדים וכל העומס של הלימודים ועבודה רק מחמיר את הרגשת הבדידות
שולחת אהבה
היי,
שומעת מהמילים שלך כמה קשה לך בתקופה הזו התחושה של ריקנות, של חוסר חשק, של עייפות מהחיים עצמם, יחד עם התמודדות עם הבדידות, העבודה שאת לא מתחברת אליה והדאגה לאבא החולה. זה נשמע כמו עומס גדול מאוד על הנפש, ושהכול קורה בבת אחת בלי מרחב אמיתי לנשימה..

לפעמים, אחרי תקופה ארוכה של לימודים ומאמץ, כשהכול נרגע פתאום, עולות שאלות קשות על משמעות ועל לאן הולכים מכאן. זה מובן לגמרי, במיוחד כשיש גם התמודדויות בבית שמוסיפות קושי ודאגה.

אולי יש אדם קרוב שאת מרגישה נוח לשתף אותו במה שעובר עלייך חבר, בן משפחה או מישהו שאת סומכת עליו כדי שלא תישארי לבד עם כל זה. לפעמים עצם השיתוף מקל קצת...

אני מתנדב בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת. אני מזמין אותך, אם תרצי, לשיחת צ'אט או וואטסאפ אנונימית, עם אחד המתנדבים שלנו, בלי שיפוטיות, לשיחה, הקשבה, פריקה וייעוץ, להתלבט ביחד ולמצוא דרכים לפתור את המצב שאת נמצאת בו.

שלך,
מתנדב סה"ר