איך אתם מתמודדים עם המשפטים המעליבים של ההורים שלכם?

זה כואב כי את אוהבת אותם אבל מרגישה שנתפסת בין הציפיות שלהם לבין מה שאת רוצה באמת, וזה מותח אותך ומוציא ממך תסכול כמו שאומרת לא את עצמך

זה באמת ממש קשה
גם כשמנסים להתעלם יש להם קטע לנסות להוציא אותך מהכלים עד שתשתגעי

שואל השאלה:
ואיך אתן מתמודדות עם זה אצל ההורים שלכן?

אם הם מעירים לי על משהו שלא מתאים אני אומרת להם באותו הרגע, והם מבינים ומקבלים את זה, תזכרי שההורים שלך חווים את החיים בפעם הראשונה גם, הם לא בהכרח יודעים מה לעשות ולא בהכרח רואים את ההתנהגות שלהם, הם בני אדם בידיוק כמוך פשוט דברי איתם

אני לא גרה עם אמא שלי אבל כשסבתא שלי עושה לי את זה אני מנסה ממש ממש להתעלם עד שאני נשברת
עוד לא מצאתי לזה פתרון

היי יקרה,

קוראת את מילותייך ושומעת את התסכול שאת מרגישה ואת המורכבות של הקשר שאת חווה עם הורייך.
שומעת בדברייך את חוסר האונים שאת אולי מרגישה כאשר ההורים שלך עושים בינך ובין אחותך השוואה. ייתכן ואולי היית רוצה שיכבדו יותר את המרחב שלך ואת התהליך האישי שאת עוברת בחייך.
יכולה רק לדמיין עד כמה זה קשה להיות בתהליך ולבחור בחירות בחייך ולחוות ביקורת מצד ההורים שייתכן והיית רוצה שיתמכו ויעודד אותך יותר.

אם יש אדם קרוב שנמצא בסביבתך שאת יכולה לסמוך עליו אולי השיחה והשיתוף יוכלו לעזור ובעיקר לא תצטרכי לשאת את המשא הזה לבד.

אני מתנדבת בעמותת סה"ר אם תרצי להמשיך ולשתף בתחושותייך במרחב בטוח ולא שיפוטי את מוזמנת לפנות אלינו בצ'אט בלינק שאצרף לתגובה.

שולחת לך חיבוק וחיזוקים
שלך,
מתנדבת סה"ר

שואל השאלה:
^ אתם/ן עושים/ות עבודת קודש. תודה
הפסיכולוג שלי יודע מזה בכל אופן