אם החיים לא הוגנים לאף אחד זה לא אומר שהחיים כן הוגנים לכולם?

לא, זה אומר שהחיים לא הוגנים לכולם

שואל השאלה:
אבל אם החיים לא הוגנים לאף אחד אז זה כן הוגן

אולי יש בזה משהו
אבל הוגן זה לא רק שיהיה כמו השני
זה יכול להיות עוד דברים

החיים לא הוגנים בצורה הטרוגנית, כלומר שהחוסר הוגנות לאחד שונה מהחוסר הוגנות לאחר, ככה שאי אפשר באמת להגיד שבסוף החיים כן הוגנים, כי כל אחד נמצא במקום אחר ביחס של החוסר הוגנות

אני מניח שהוגנות היא קונספט אשר תלוי נקודת מבט מה שהופך אותו לחסר תכלית ברובד קולקטיבי, הוא פשוט לא רלוונטי באמת, זה קונספט שהוא תלוי אישיות, מוסר, אמונות, זהות ועוד הרבה משתנים, מה שהופך אותו לחסר משמעות כאשר יוצאים ממרחב סובייקטיבי, באופן פשטני יותר - הוגנות היא דבר שמתקיים עבורך ובתוכך בלבד וככה זה עבור כל אחד אחר ולכן זה לא רלוונטי לכלל ולא מתקיים עבורו

בשביל להגדיר 'לא הוגן', נצטרך גם להגדיר 'הוגן'.
אם 'הוגן' משמעותו 'שווה', 'שוויון', אז 'לא הוגן' הוא 'חוסר שוויון'. כלומר שאם החיים לא הוגנים כלפי כולם, זה אומר שאין בהם שוויון, זה לא מונע שיהיה אחד שיעלה ואחד שירד, גם יתרון לא הוגן, הוא לא הוגן במשמעות הזו.

אם הוגן זה 'צדק', אז לא נוגן זה 'חוסר צדק', ושוב, גם אם החיים אינם הוגנים כלפי כולם, כלומר שיש חוסר צדק כלפי כולם, זה לא מונע שיהיו כאלו שיהיה להם יתרונות שאינם צודקים.

אבל אני משער שכוונתך ב'חיים שאינם הוגנים' ל'חיים שכולם סובלים בהם מחוסר צדק', כלומר שאתה מתייחס דווקא לסבל הנגרם מחוסר צדק. (המשך תשובתי מהיה על סמך זה).
לגבי הסבך הבלתי צודק, אני חושב שיותר שייך להגדיר אותו כ'עוולה' מאשר 'חוסר הוגנות' (כי חוסר הוגנות כוללת גם יתרונות שאינן הוגנים ולא רק חסרונות), כלומר שכולם חווים עוולות בחייהם (אמנם באמת 'עוול' יכול להיות יתרון, אך כשאני משתמש במושג 'חוויה', אזי 'חווית עוול' אינה כוללת יתרון, רק 'עשיית עוול').
אמנם עוול נעשה רק בידי תבוניים ולא מכליל דברים שנעשו מאליהם. כלומר ש'כולם חווים עוולות שנעשו להם על ידי אחרים'. לגבי זה- זה במידה מה גורם להוגנות, הוגנות אנרכיסטית אך עדיין הוגנות, אמנם זה רק אם נקרא למי שאינו עושה עוולה לאחרים 'פראייר', ולא אחד שהוא 'צודק'. במידה ותסכים עם זה, אזי אכן אתה צודק.
אמנם אם אתה סבור שאנשים לא אמורים לעשות 'עוולות' בגלל שהם חוו כאלו על ידי אחרים, אז זה תלוי בשני ההגדרות שהצעתי למעלה ל'הוגנות', אם הוגנות זה 'צדק', אז 'חווית העוולות' שכולם חווים גורמת לאי צדק, כלומר חוסר הוגנות, אמנם אם הוגנות היא 'שוויון', אז אכן העוולות שכל בני האדם עושים זה לזה הם אכן גורמים לשוויון מסויים, ומה שאחד אינו עושה עוולה, כלומר שהוא מוותר על יכולתו לעשות עוולה לאדם אחר ובכך לגרום לשוויון, הוויתור שלו אינו מונע את השוויון, מאחר ואדם שמוותר על זכותו או יוכלתו, אינו גורם לכך לחוסר איזון (אמנם זה דבר שניתן להתכווח עליו). אמנם שוב, לפי ההגדרה הזו, זה אומר שהאדם שלא עושה עוולה וויתר על יכולתו, אינו מונע שוויון, זה הופך את יכולתו ל'זכותו', מה שגורם לכך ששוב הגענו למסקנה שיש לכל אדם הרשות לעשות עוולה בשביל לגרום לשוויון.

החיסרון בדבר הוא שמה שדנתי עליו מוגבל ל'עוולה', כלומר לדבר שנעשה דווקא בידי אדם, מחמת שלא הצלחתי לחשוב על מושג המתאים לכלול בו גם את הנעשה שלא בידי אדם במכוון וכו'. (אני מעט עייף אחרת הייתי מנסה להגדיר הדבר, אך אני חושב שבמידה מה זו תשובה שתספיק לעת עתה אלא אם יווצרו שאלות בהמשך).

זה הוגן ביחס לכל שאר האנשים אבל לא הוגן ביחס להתנהגות של הבנאדם הפרטי, ככה זה נשמע אז זה גם וגם עם משמעות שונה

זה תלוי איך תופסים הוגנות כי כל אחד רואה את זה אחרת

לא בחרת להגדיר הוגן במדויק
התגובות הם גורלך