12 תשובות
תראי אם את גם ככה לא רוצה ללכת להתאבחן אז מה זה משנה? כאילו.. מה זה יועיל?
את יכולה להגיד לאמא שלך שמפריע לך מה שיש לך אבל מיותר להגיד שאת חושבת שיש לך או סי די אם גם ככה את לא רוצה לטפל בזה ולהתאבחן
את יכולה להגיד לאמא שלך שמפריע לך מה שיש לך אבל מיותר להגיד שאת חושבת שיש לך או סי די אם גם ככה את לא רוצה לטפל בזה ולהתאבחן
בתור אחת שיש לה, די בטוחה שנולדים עם זה
אנונימית
דבר ראשון זה מאוד חשוב שתדברי על זה קודם עם אמא שלך אולי אפילו תנסי לכתוב לה אם זה ירגיש לך יותר קל, או להגיד לה שאת צריכה לדבר איתה על משהו ותתחילי בעדינות לדבר על זה אני בטוחה שהיא תנסה להבין ולא חס וחלילה תאהב אותך פחות,
דבר שני באמת שבשביל לטפל באוסידי צריך גם ללכת לטיפול זה לא משהו שעובר לבד, ללכת לטיפול זה לא בושה ולדעתי את פשוט צריכה למצוא את הפסיכולוג/ית שמתאים לך, אם את באמת רוצה לטפל בזה זה צעד מאוד חשוב ובמיוחד גם לעשות אבחון פסיכיאטרי כדי להבין באמת מה זה ולמצוא טיפול שהכי יתאים עבורך, בסופו של דבר זה לטובתך וכדי שלא תמשיכי לסבול
דבר שני באמת שבשביל לטפל באוסידי צריך גם ללכת לטיפול זה לא משהו שעובר לבד, ללכת לטיפול זה לא בושה ולדעתי את פשוט צריכה למצוא את הפסיכולוג/ית שמתאים לך, אם את באמת רוצה לטפל בזה זה צעד מאוד חשוב ובמיוחד גם לעשות אבחון פסיכיאטרי כדי להבין באמת מה זה ולמצוא טיפול שהכי יתאים עבורך, בסופו של דבר זה לטובתך וכדי שלא תמשיכי לסבול
אנונימית
אני גם שונאת פסיכולוגים פסיכיאטרים אבל בסך הכל הם יכולים לעזור (לפחות עם ocd מניסיון) וזה עדיף מלהשאר עם מחשבות שיכולות להוביל לדברים אחרים
שואל השאלה:
איך לומר לה את זה?
איך לומר לה את זה?
את יכולה כזה להגיד לה שאת רוצה לדבר איתה ואז פשוט להגיד לה את זה
שאת חושבת שיש לך אוסידי ושאת רוצה ללכת לטיפול אולי
שאת חושבת שיש לך אוסידי ושאת רוצה ללכת לטיפול אולי
אנונימית
היי לך,
קוראת את המילים שלך ושומעת את המועקה מאחוריהן. משערת כמה לא פשוטה ואולי אפילו מלחיצה ההתמודדות עם מה ששיתפת, ויכולה רק לדמיין כמה מחניק להישאר עם התחושות האלה לבד.
ממה שכתבת בולט שהמחשבה של לשתף את אמא שלך נורא מציפה ומרתיעה... וזה מובן לגמרי. לעיתים הצעד הראשון עשוי להרגיש הכי מאיים במיוחד כאשר לא ידוע מה תהיה התגובה שלך הצד השני... אך לפעמים צריך רגעית לעבור דרך החשכה כדי להגיע לאור בקצה המנהרה.
מתארת לעצמי כמה קשה זה עשוי להיות אבל אולי פשוט לשבת עם אמא שלך לשיחה כנה וישירה לגבי חלק מהתחושות שיושבות על ליבך יאפשר להרגיש קצת הקלה ובהירות לגבי הצעד הבא שתרצי לקחת.
בנוסף, תדעי שבעת הצורך אנחנו בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) נמצאים כאן בשבילך. מזמינה אותך לפנות לצ'אט באתרנו לשיחה אישית ואנונימית. אנחנו זמינים 24/7 ואחד/ת מהמתנדבים/ות שלנו ישמח להיות אוזן קשבת עבורך ולהעניק לך מרחב מכיל ותומך בו ננסה לסייע במה שנוכל.
מרשה לעצמי לאחל לך חיבוק וירטואלי.
שלך,
מתנדבת סה"ר
קוראת את המילים שלך ושומעת את המועקה מאחוריהן. משערת כמה לא פשוטה ואולי אפילו מלחיצה ההתמודדות עם מה ששיתפת, ויכולה רק לדמיין כמה מחניק להישאר עם התחושות האלה לבד.
ממה שכתבת בולט שהמחשבה של לשתף את אמא שלך נורא מציפה ומרתיעה... וזה מובן לגמרי. לעיתים הצעד הראשון עשוי להרגיש הכי מאיים במיוחד כאשר לא ידוע מה תהיה התגובה שלך הצד השני... אך לפעמים צריך רגעית לעבור דרך החשכה כדי להגיע לאור בקצה המנהרה.
מתארת לעצמי כמה קשה זה עשוי להיות אבל אולי פשוט לשבת עם אמא שלך לשיחה כנה וישירה לגבי חלק מהתחושות שיושבות על ליבך יאפשר להרגיש קצת הקלה ובהירות לגבי הצעד הבא שתרצי לקחת.
בנוסף, תדעי שבעת הצורך אנחנו בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) נמצאים כאן בשבילך. מזמינה אותך לפנות לצ'אט באתרנו לשיחה אישית ואנונימית. אנחנו זמינים 24/7 ואחד/ת מהמתנדבים/ות שלנו ישמח להיות אוזן קשבת עבורך ולהעניק לך מרחב מכיל ותומך בו ננסה לסייע במה שנוכל.
מרשה לעצמי לאחל לך חיבוק וירטואלי.
שלך,
מתנדבת סה"ר
שואל השאלה:
מעדכנת שסיפרתי לאמא שלי אתמול. היה לי ממש קשה לספר לה ובכיתי והרגשתי ממש רע אבל עשיתי את זה והיום סיפרתי לאבא ודווקא לאבא היה לי די קל לספר למרות שאני הרבה פחות קרובה אליו
מעדכנת שסיפרתי לאמא שלי אתמול. היה לי ממש קשה לספר לה ובכיתי והרגשתי ממש רע אבל עשיתי את זה והיום סיפרתי לאבא ודווקא לאבא היה לי די קל לספר למרות שאני הרבה פחות קרובה אליו
איך הם הגיבו ?
שואל השאלה:
אמא אמרה לי שהיא מבינה ושהיא שמה לב לזה בעצמה אבל אני מרגישה שהיא לא מבינה באמת כי המחשבות שלי הם בראש שלי אני לא מספרת אותם וגם את הטקסים אני עושה בלי ששמים לב. אבל היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. אבא שלי אני לא בטוחה כמה הוא הבין כי לו הסברתי יותר בקטנה אבל הוא היה ממש סבבה, ממש גרם לי להרגיש שזה נורמלי ושהכל בסדר ושהוא מבין שאני מתקשה והוא גם חיבק אותי וגם אמר לי שהוא אוהב אותי
אמא אמרה לי שהיא מבינה ושהיא שמה לב לזה בעצמה אבל אני מרגישה שהיא לא מבינה באמת כי המחשבות שלי הם בראש שלי אני לא מספרת אותם וגם את הטקסים אני עושה בלי ששמים לב. אבל היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. אבא שלי אני לא בטוחה כמה הוא הבין כי לו הסברתי יותר בקטנה אבל הוא היה ממש סבבה, ממש גרם לי להרגיש שזה נורמלי ושהכל בסדר ושהוא מבין שאני מתקשה והוא גם חיבק אותי וגם אמר לי שהוא אוהב אותי
שואל השאלה:
אבל אמא שלי חושבת שזה פשוט הרגלים שצריך לשנות, היא לא מבינה שזה לא עובד ככה ושזה הרבה יותר מסובך מזה
אבל אמא שלי חושבת שזה פשוט הרגלים שצריך לשנות, היא לא מבינה שזה לא עובד ככה ושזה הרבה יותר מסובך מזה
תנסי אולי להסביר לה על זה שזה מעבר להרגלים כבר, או לבקש ללכת לאבחון
ואת יכולה אפילו לשלוח לה דברים מגוגל שקשורים לנושא אם את חושבת שזה יעזור לה להבין יותר
ואת יכולה אפילו לשלוח לה דברים מגוגל שקשורים לנושא אם את חושבת שזה יעזור לה להבין יותר
אנונימית