4 תשובות
לכי למסיבות, ברים ופאבים, תמצאי חברים
אני לא בדיוק בגילך אבל זה בסדר להרגיש ככה וזאת רק תקופה,אולי תנסי לצאת בערב להסתובב ואולי תכירי אנשים או אפילו בעבודה
תתחילי לענות תשובות פה לקבל פרחים ותתחילי לדבר פה עם אנשים
היי לך,
נשמע שאת עוברת תקופה כזו שבה כל יום מרגיש קצת ריק מדי, קצת כבד מדי. אולי יש סביבך אנשים, אבל התחושה הפנימית היא של בדידות עמוקה, כאילו אין באמת למי לפנות, ואף אחד לא רואה כמה קשה לך בפנים. לפעמים דווקא כשהכול מבחוץ נראה "בסדר", זה הכי כואב, כי העולם ממשיך בשלו ואת נשארת בתחושת נתק, כאילו את לא באמת חלק ממנו.

יכול להיות שבתוך כל זה יש גם רצון חזק לחיבור, שיראו אותך, שיבינו, שיזמינו אותך החוצה מהשקט של החדר, אבל יחד עם זה גם פחד או עייפות מהניסיונות שלא מצליחים. זה מעגל שיכול להיות לא פשוט : הבדידות מעמיקה את הדיכאון, והדיכאון מקשה עוד יותר לצאת החוצה. במעגל הזה אפשר בקלות להרגיש כאילו את מאבדת אחיזה, כאילו כבר לא תצליחי לשנות את זה - אבל זה לא אומר שאין דרך.

זה כל כך מובן שאת מרגישה מותשת מזה, ובו בזמן יש משהו מאוד משמעותי בעצם זה שאת נותנת למילים מקום. השיתוף הזה הוא לא רק תיאור של כאב, הוא גם סימן של תקווה קטנה, של רצון שלא להישאר עם זה לבד.

אם תרגישי צורך להמשיך לדבר על זה, או פשוט לפרוק קצת מהמחשבות שרצות בראש, בצ'אט שלנו של סה"ר יש מי שיקשיבו לך באמת, בלי לשפוט ובלי למהר להרגיע. לפעמים רק לדעת שמישהו בצד השני קורא, מקשיב, ומבין כבר משנה משהו קטן בתחושה של הבדידות.
מצרפת עבורך לינק.
שלך, מתנדבת סה"ר.