האם החיים הם עצובים ואנחנו צריכים להתאמץ כדי להכניס כמה שיותר קטעים שמחים, או שאני צנצנת?

שואל השאלה:
^אם החיים היו מלאי יופי היינו רואים אותו גם בלי ליצור אותו לא?

אנחנו לא חייבים דבר
ולא רוצים דבר מלבד להמשיך להתקיים
למען זה אנחנו מייצרים סיבות מטרות שאיפות

כן העולם הוא סבל
אבל אנחנו יכולים לחיות באשלייה
וכך נחייה

צנצנת

החיים הם מאמץ. כמו חיה שכל יום צריכה להיאבד כדי לשרוד ולא למות ככה בדיוק האדם.
מצב הברירת מחדל הוא מוות וריקנות, ולחיות משמעותו להתאמץ ולבחור לעשות דברים שעושים לך טוב בחיים ושונתנים לך סיפוק.

תשאל את יהוה

החיים יכולים להיות מדהימים ויכולים להיות גיהנום

זה נקודת המבט שלך. בשבילי החיים דיי טובים מרגישה מסופקת מהם.
עצמם זה שאתה חושב שהם עצובים וצריך להכניס להם קטעים שמחים הופך אותם לעצובים, כי כשהקטעים השמחים יגמרו יכנסו החיים העצובים שתוכנתת לעצמך במוח.
יש גם מנגד אנשים שדיי מאושרים מהחיים ומסופקים גם כשאין יותר מידי דברים מעניינים
זה גם תלוי בסביבה, באופן שהמוח שלך פועל וחושב לדעתי ובכימיה שלך של הרגשות וכו. בעיקר לאיך המוח מגיב לסביבה שזה משהו שניתן לשנות לדעתי אבל כדאי ללכת לפסיכולוג עם זה כי בדרך כלל לא קל או ברור איך

החיים הם חיים, לא עצובים ולא שמחים
זה באמת הכל הולך על פי הפרספקטיבה שלנו- בגלל שמוחנו אבולוציונית נוטה לחשוב מחשבות שליליות יותר כך גם העולם משתקף
לכן צריך לדעת לקחת את הדברים בפרופורציה ואם כמה שזה לפעמים קשה כי התרגלנו לחשוב בצורה חיובית יותר:)

גם וגם❤

את צנצנת

שואל השאלה:
אז החיים הם שמחים?^

שופנהאואר