אני מפחדת שאני בטראומה ואולי רק עכשיו מתחילה לעבד את זה

לכאורה לא הבנתי את מהות השאלה אבל נשמע שאת מחפשת על מה להישען בתקווה שיהיה תירוץ כי קשה לך בחיים, אני לא שופט אותך כי אין לי תעודת שופט אבל מציע לך להרים את עצמך ולהתקדם הלאה
להתעסק הענייני העבר זה לא חשוב

בא לך לשתף מה קרה?
כל אחד והטראומות והדברים שלו קשה איתם ולאחרים קל איתם. זה לגיטימי לגמרי מה שאת מרגישה

שואל השאלה:
להתעסק בענייני העבר זה כן חשוב. עבר זה מה שעיצב אותנו וכדאי לבדוק איך לעבד הכל בצורה קלה יותר כדי שדברים לא ישפיעו עלינו חזק יותר בעתיד. הדחקה זאת לא דרך ואל תעודד אנשים לעשות את זה.

שואל השאלה:
עברתי סוג של תקיפה או שידול מיני בגיל צעיר בזמן שהמון אנשים היו נוכחים וצחקו על זה שרציתי את זה במשך המון זמן וזה נתקע איתי. אני לא יודעת אם זה נחשב או אם מה שאני מרגישה מוצדק או שזה מצדיק תווית כמו שידול מיני כי עשו לי הרבה גאזלייטינג בחיים לגבי זה

אני אומרת שכן תתמודדי איתם, בסוף תצליחי לעבור הלאה אבל אחרי שתעברי את התהליך, אבל קרה משהו ספיציפי שבגלל זה את מרגישה ככה?

אה עכשיו אני רואה

תנסי לכאורה לדבר על זה עם יועץ מוסמך או חבר קרוב
אל תפתחי את זה עם אנשים שאת לא מכירה

שואל השאלה:
קרו המון דברים ספציפיים שגרמו לי להרגיש ככה ואני מספיק חכמה כדי גם להבין בדיוק מה. הבעיה היא שאני מפחדת לשים תווית כי כל החיים גרמו לי להרגיש שאני מגזימה ומפרשת דברים לא נכון. אולי גם את זה? היום פשוט קרה משהו שאישר לי שזה לא בראש שלי. מישהו אישר לי שזאת לא אשמתי. ואני פשוט בשוק כי זה לא קרה לי שהיו בצד שלי עדיין.

שואל השאלה:
אני לא ממש פותחת. אני מספרת את זה בצורה נורא כללית. אני הולכת ליעוץ ואני מטופלת. אבל אין לי עם מי לדבר על זה בשעה כזאת וזה מטריד אותי

לא משנה כמה הדבר יכול להיראות קטן, אנחנו שונים וכל אחד מעבד את המציאות בצורה שונה, ואנחנו גם לא יכולים לשלוט ברגשות שלנו ואיך שאנחנו נרגיש לגבי משהו אז זכותך *המלאה* להרגיש ככה. אולי האנשים האלה שדיברת איתם על זה לקחו את זה קצת פחות קשה ממך, וזה הגיוני, כי לכל אחד מאיתנו יש דברים שונים שפוגעים בנו וכזה. יכול להיות שיקרה משהו לשנינו אבל אני אקח את זה ממש קשה ולך זה יראה חסר משמעות, ומקרה אחר שבו את תקחי את זה יותר קשה ולי זה יראה חסר חשיבות. ויכול להיות אפילו שקשה להם לדבר על זה והם מעדיפים להעביר נושא. אולי הם מתביישים יותר לדבר על זה. ובכל אופן, זה שאת הולכת לטיפול זה פשוט נהדר. לא שאני שמחה שאת צריכה את זה, אבל נהדר שאת עובדת על עצמך ומנסה להתרפא. זה גם אומר שיש לך מה לעשות בנושא, ואולי אפילו מה שאני כותבת יעזור, אני מקווה. כי לרוב אנשים פה פורקים רק לשם הפריקה ולא תמיד מנסים להשתפר או לעשות משהו בנוגע לזה כדי שזה יהיה יותר טוב, וגם אם הם כן, אנחנו פה לא מוסמכים לטפל בבעיות נפשיות של אנשים אז אני לא מרגישה שאני יכולה לעזור באיזשהו מקום. אני מציעה שבינתיים, תפתרי את עם עצמך, תתני לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה במקום לנסות להבין אם יש לך את הזכות כי יש לך. תביני יותר מה קרה בסיטואציה ומה שאת מרגישה לגבי זה. כמו שאמרתי, אני לא מוסמכת אז אין לי עצות מדהימות במיוחד. אבל תחכי למפגש הבא שלך עם המטפל/ת ותנסי לדבר על זה, או לפחות על הרגשות שזה מעורר בך. אם קשה לך לדבר על זה מיד תתחילו לגעת בנושא לאט, ואני בטוחה שתהיה להם סבלנות. כי אמרת שניסית לדבר על זה עם אנשים אחרים, וגם אם לא ממש נפתחת זה כבר נותן לי את ההרגשה שאת באמת יכולה לעשות את זה ולדבר על זה, ולאט לאט להגיע קצת יותר עמוק עם זה.

^^^זה נורא, תתרחקי מאנשים שגורמים לך להרגיש שאת אשמה בשביל הטראומה שעברת. וטראומה לא חייבת להיות איזה מקרה גדול וענק ומזעזע שנמשך מלא זמן בשביל שזה ייחשב, זה פשוט החתך שזה משאיר אצלנו. ואצל כל אחד זה שונה. אני ממש שמחה לשמוע שהיה מישהו להראות לך שאת לא אשמה, כי את לא. את לא בחרת בזה, את לא רצית את זה, ולא הייתה לך שליטה על זה. גם מה שאמרת על התקיפה או השידול המיני...האנשים שהיו שם בזמן שזה קרה הם חלק מזה. אין להם דעה בנושא כי הם נתנו לזה יד. ברור שהם יהיו בעד זה ויאשימו אותך כי הם אלה שעשו את זה, גם אם הם רק צפו. וזה שהם עוד אמרו דברים כמו שאת חיכית לזה ורצית את זה רק מוכיח את זה יותר. עכשיו, אני לא יודעת מה קרה שם בדיוק, אבל אני מניחה שאת יודעת להבין אם אני טועה כי את עברת את זה. אבל אני מאמינה שאני לא טועה. ואני לא יודעת עם מי ניסית לדבר על זה, אבל אם אלו האנשים שנכחו שם אז ברור שהם יעבירו נושא. אבל יכול להיות שזה לא הם אז אני לא יודעת.

היי יקרה,
נשמע שאת נמצאת ברגע מאוד מבלבל ומטלטל, מנסה להבין מה באמת קרה לך, ומה מכל זה שייך לך ומה הושפע ממה שאמרו לך אחרים.
אפשר ממש להרגיש את הערעור הזה בין התחושה הפנימית שמשהו פגע בך, לבין הקולות מסביב שהקטינו או זלזלו במה שעברת. כמה שזה קשה להיות במקום שכזה...
יש הרבה כוח בדרך שבה את מתחילה לגעת שוב בזיכרון הזה ולשאול שאלות. עצם זה שאת נותנת מקום לתחושות שלך, גם אם הן מבלבלות, זו התחלה חשובה של עיבוד. מאמינה שמגיע לך שיקשיבו לך בלי לזלזל.
השיתוף שלך כאן הוא צעד לא מובן מאליו, והוא מראה על הכוח והרצון שלך להתחבר למה שאת מרגישה. לפעמים המקום הבטוח לחשוב, לבחון ולהכיר בחוויה שלך יכול להיות דווקא במרחב שיש בו אוזן קשבת ומקבלת, שלא שופטת.
אולי קיים אדם קרוב אליך או איש מקצוע שאת מרגישה מספיק בנוח לפנות אליו.

במידה ותרצי את מוזמנת גם לפנות אלינו. אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. מקום בטוח לשתף, לכתוב ולחלוק רגשות ומחשבות. תוכלי ליצור קשר דרך הקישור לצ'אט המצורף מטה.

שולחת חיבוק מרחוק,
מתנדבת סה"ר.

היי זה דבר ממש נפוץ :)
בתור נפגעת לא ידעתי שזה קרה עד לפני כמה חודשים, עבר עשור מאז
הפרטי שלי תמיד תמיד פתוח אם תרצי לשתף, אולי אוכל לעזור לך 3 >