19 תשובות
זה מאוד קשה אבל את בסוף תתגברי ותביני שיש לך ערך כלכך גבוה ואת מושלמת . והאחד האמיתי שלך ירצה גם אם תגורי במדינה אחרת
שולחת חיבוק מרחוק ומקווה שתתגברי על זה ותצאי מזה חזקה יותר 3>
שואל השאלה:
אבל איך אפשר לעשות דבר כזה באמת אני אוהבת אותו אני לא מבינה איך אפשר להיפרד בגלל מרחק כי לא יודעת אני פשוט עדיין מאוהבת בו
אבל איך אפשר לעשות דבר כזה באמת אני אוהבת אותו אני לא מבינה איך אפשר להיפרד בגלל מרחק כי לא יודעת אני פשוט עדיין מאוהבת בו
אנונימית
מרחק זה כלום כשבאמת אוהבים, ואם הוא ויתר עליך בגלל זה כנראה שהוא לא האחד בשבילך
שואל השאלה:
הוא כן עשה את זה בצורה יפה מה שעשה לי עוד יותר כןאב לא יודעת להסביר למה
הוא כן עשה את זה בצורה יפה מה שעשה לי עוד יותר כןאב לא יודעת להסביר למה
אנונימית
שואל השאלה:
ואז גם הוא אמר לי אני אוהב אותך ואני תמיד פה שזה עוד יותר עשה לי קשה
ואז גם הוא אמר לי אני אוהב אותך ואני תמיד פה שזה עוד יותר עשה לי קשה
אנונימית
וואי זה הכי מובן בעולם!! קחי את הזמן תפרקי הכל ושהשם ייתן לך כוחות לקום מזה :)
שואל השאלה:
תודה רבה לכם❤
אבל כרגע אני לא רואה את עצמי ממשיכה הלאה בכלל
תודה רבה לכם❤
אבל כרגע אני לא רואה את עצמי ממשיכה הלאה בכלל
אנונימית
ברור שלא יהיה לך קל לעבור הלאה, אבל את צריכה לעשות את זה למען עצמך
אני בטוחה שתמצאי מישהו שלא יוותר עליך בגלל דבר כזה בקלות כזו
ואני כאן אם את צריכה
אני בטוחה שתמצאי מישהו שלא יוותר עליך בגלל דבר כזה בקלות כזו
ואני כאן אם את צריכה
שואל השאלה:
תודה ❤
מעריכה ברמות
תודה ❤
מעריכה ברמות
אנונימית
היי רק בא להשאיר פה כדי שיהיה לי התראה למחר כאילו בכיף יש לי מלא מה לכתוב ולהציע לך, קודם כל אם את עדיין ערה תכתבי, ודבר נוסף, עברתי דבר דומה ואשמח ממש לעזור, את לא צריכה לראות את עצמך ממשיכה הלאה את רק צריכה לראות את עצמך קודם, תקחי את עצמך רגע לעשיה של דברים שאת אוהבת
באמת שממש אני חושב שיש לי מה לעזור אז אם צריך באמת בשמחה
באמת שממש אני חושב שיש לי מה לעזור אז אם צריך באמת בשמחה
רק הזמן יעשה את שלו
שואל השאלה:
קשה לי מאוד אוף כואב לי הלב ברמות
קשה לי מאוד אוף כואב לי הלב ברמות
אנונימית
אז כמו שסה"ר אמר^
שלום אתתת
אם את באמת רוצה עצה מניסיון אישי פשוט תכתבי פה בתגובות כי זה קצת תגובה מושקעת לכתיבה ועוד לא הכנתי אחת להעתק הדבק
שלום אתתת
אם את באמת רוצה עצה מניסיון אישי פשוט תכתבי פה בתגובות כי זה קצת תגובה מושקעת לכתיבה ועוד לא הכנתי אחת להעתק הדבק
שואל השאלה:
אני אשמחח
אני אשמחח
אנונימית
היי אתתת מה שלומךלך
אז ככהה
אני נפרדתי מהאדם שהיה בת הזוג בשבילי במשך קרוב לשנה ושהיה לאדם הכי קרוב לי בחיים במשך שלוש שנים, שידעה עלי הכל והייתה פשוט שלמות בעיניי ועדיין כזאת, הסיבות שנפרדנו הן לא חייבות להיות סיבות שאני מסכים איתן היום והקשר שהיה לנו זה לא קשר שאני בהכרח מסכים איתו היום, אבל אני בעזרת ה', לא הולך להגיד לעולם "חבל לי", כי אין שום דבר מקדם ב"חבל לי", זה לא עוזר לי, זה לא מועיל לי, זה מעלה בי הרהורים שאני לא אוהב ושגורמים לי להרגיש רע, שזה מביא להחלטה הנוספת שקיבלתי על עצמי, לא לתת מקום למחשבות והרהורים על הקשר שהיה לנו (כמו- היה כל כך נעים להיות איתה סתם לשבת ועכשיו אנחנו לא בקשר ואולי לא נחזור לעולם חס וחלילה;) למה? כי הם גורמים לי לשקוע, הם פוערים לי פצעים שרק התחילו להיסגר, המחשבות האלה הם שקרים שהיצר הרע הזה, הצד הזה בראש או איך שתרצי לקרוא לזה שרוצה שיהיה לי רע, זורע בי, אלו מחשבות של שקרים, למה? בגלל שהן תמיד עוסקות בעבר ובמה שהיה, וגורמת לעצב על כך וחרטה וייאוש ופחד וכאב, מה הסיבה שהמחשבות האלה לא נכונות? בגלל שאם נשים לב, העולם מתקדם, החיים מתקדמים ועם כמה שזה קשה המציאות היא כבר לא כמו שהייתה, ומי שהייתה במושגים של זמן ממש "לפני רגע" האדם שפיזית לא קשור אליי שהכי אהבתי אי פעם, הוא כבר לא אותו אדם וגם אני כבר לא אותו אדם, שנינו משתנים ושנינו השתננו ונכון שאולי לפני שנה אהבנו זה את זה אבל היום, אנחנו כבר התקדמנו בחיים עם כמה שזה עלול לצבוט על הלב ולכאוב, כשנבין את זה, זה כבר לא ירגיש רע, למה? כי אנחנו לומדים להתחבר למציאות, לא לשקוע בעבר ובמה שכבר לא קיים, הזיכרונות האלה הם שלנו לנצח, אבל האנשים האלה רק נהיים יותר טובים מיום ליום, גרסה טובה יותר של עצמם, הם חייבים להיות, גם בלא מודע, כי אין דבר כזה לחוות רגע בלי ללמוד ממנו לפחות דבר אחד קטן להמשך החיים, אפילו רק לנשום ולבזבז זמן, כנראה יגרום לנו בעתיד לרצות שינוי בחיים ובכך זה ישפיע על כל העתיד שלנו,
אחרי בערך כמעט חצי שנה מאז שניתקנו קשר, הייתי מאוד בגישה של, ברגע שבו אוכל, שזה יהיה מתאים, אני יצא איתה ויהיה איתה בזוגיות כל כך הרבה יותר טובה בשביל לתת לה על כל הטוב שעשתה לי מתוך אהבה כלפיה, אבל הקדוש ברוך הוא אוהב אותי והוא לימד אותי כל כך הרבה דברים שישמשו אותי לכל חיי ואני אסביר.
לאחר זמן מסויים קרה אירוע משפחתי קרוב יחסית לה מצער ואני שמעתי על זה, פניתי אליה בכוונה של מישהו שהיה בקשר מאוד עמוק איתה והיא חשובה לי, התכוונתי להציע תנחומים ובמה אפשר לעזור אפילו פיזית, התקשרתי לחברה שלה לשאול אם זה רלוונטי לדבר איתה, והתשובה שקיבלתי הייתה (אני ממש צוחק תוך כדי מתוך כמה שאני רואה את המציאות אחרת היום ברוך ה', לא בקטע רע פשוט אני כל כך שמח על הדרך שעברתי):
"היא עם חבר שלה עכשיו"
טוב וואו זה היה מדהים פשוט ההבנה נפלה עלי בעל כורכי, ההבנה שהיא התקדמה, שהיא בחרה את הדרך שלה בהתקדמות לשלב זה, היא התקדמה ואני לא, התקדמתי בהמון דברים אבל בנושאים מסויימים פשוט נשארתי מאחור בעבר ובדמיונות על קשר שכבר לא קיים, עלי להתקדם, והתקדמתי, זה היה קשה,
במשך קרוב לשלושה ימים לא הרגשתי שום חשק לשום כלום, לא לתחביבים, לא לחברים, לא למסך, לא לאוכל או מים, לא לשינה, רק הבנה שאני צריך לצאת.
שום רגש, לא כעס, לא פחד, לא חרטה, רק אהבה עדינה שנשארה כלפיה (עדינה אבל היה דבר היחיד שנשאר מה שמראה כמה הייתה משמעותית כנראה)
התפללתי, באמת התפללתי, להרגיש משהו.
והכוונה בלצאת הייתה, שבעקבות חיי למדתי ברוך ה' על כל מיני דברים שהאדם צריך לעשות ולהתקדם בחייו וכולי והבנתי שהמצב שאני נמצא בו, הוא מיוחד, לא רגיל, קשה, אבל אני לא יכול ליפול מתוכו חס וחלילה, ידעתי שמה שאני צריך לעשות זה לצאת מהמצב הזה וידעתי גם שהדרך שלי כרגע היא פשוט לצאת, לצאת לאינטראקציה כלשהי, למשהו שיחזיק אותי פה, ולא בחוסר הרגש והחשק והדיבור, משהו שיכריח אותי לעשייה, קבעתי אם אני לא טועה ביום השני בעקבות זה שהייתי חייב ללכת לירושלים לרופא, החלטתי בפעם הראשונה בחיים שלי לצאת לקיר טיפוס, קבעתי עם חבר, והלכנו, ובפעם הראשונה אולי במשך יומיים רצופים, במשך לא רק יותר מדקה לא חשבתי עליה, אלה במשך שעתיים שלמות, ובכל פעם שעלו לי מחשבות או הרהורים הייתי חייב לחזור לסיטואציה כי אני הייתי במקום שמחייב אותי להגיב, כלומר אינטראקציה חברתית שאני לא תלוי רק בעצמי ויכול לזרוק את עצמי אלה אני גם תלוי הסובבים אותי והם תלויים בי כדי שהסיטואציה תקרה.
ואני חושב שאחת ההחלטות שילוו אותי והשפיעו המון כל התהליך העצום הזה היה ברמת לשתף, לשתף קרובים, אנשים שאהובים לנו בחיים, שקרובים לנו, שחשובים לנו ואנחנו סומכים עליהם, לספר להם על התחושות ועל מה שאנחנו חווים, לא להסתיר את האמת, וזאת נראה לי הפעם הראשונה שאני כותב בכל התגובה הארוכה הזו,
לחפש להיות כמה שיותר אמיתי בחיים שלי,
ללא מסכות, ללא שקרים, כיסויים, בלי להסתיר או לפחד, לחיות ולהיות אמיתי בכל חיי ומעשי.
מקווה שמשהו מהסיפור הארוך שכתבתי פה לפחות משהו אחד עזר לך וקידם אותך למקום טוב יותר, מאמין בך ממש כי אני יודע שאת מסוגלת לצמוח מזה, כמו שאני התפללתי לצמוח מהמשבר הזה, באמונה שלמה ידעתי שברגע שאני אצמח ממנו, לא רק שאני ארפא את מה שנפגע, אלה אצמח והתחזק מתוך הפער העצום הזה שנפער לי בלב, אני אצמח מתוכו מעלה מעלה וחזק יותר, שורשי ובטוח יותר, הגעתי לתחושה מדהימה כזאת של הבנה שנכון שיש קשיים אבל עכשיו אני יכול לומר שיכל להיות יותר קשה והתמודדתי כבר עם יותר קשה ואני אצמח גם מהקושי הבא, וככה אני בעזרת ה' אמשיך לצמוח.
אז ככהה
אני נפרדתי מהאדם שהיה בת הזוג בשבילי במשך קרוב לשנה ושהיה לאדם הכי קרוב לי בחיים במשך שלוש שנים, שידעה עלי הכל והייתה פשוט שלמות בעיניי ועדיין כזאת, הסיבות שנפרדנו הן לא חייבות להיות סיבות שאני מסכים איתן היום והקשר שהיה לנו זה לא קשר שאני בהכרח מסכים איתו היום, אבל אני בעזרת ה', לא הולך להגיד לעולם "חבל לי", כי אין שום דבר מקדם ב"חבל לי", זה לא עוזר לי, זה לא מועיל לי, זה מעלה בי הרהורים שאני לא אוהב ושגורמים לי להרגיש רע, שזה מביא להחלטה הנוספת שקיבלתי על עצמי, לא לתת מקום למחשבות והרהורים על הקשר שהיה לנו (כמו- היה כל כך נעים להיות איתה סתם לשבת ועכשיו אנחנו לא בקשר ואולי לא נחזור לעולם חס וחלילה;) למה? כי הם גורמים לי לשקוע, הם פוערים לי פצעים שרק התחילו להיסגר, המחשבות האלה הם שקרים שהיצר הרע הזה, הצד הזה בראש או איך שתרצי לקרוא לזה שרוצה שיהיה לי רע, זורע בי, אלו מחשבות של שקרים, למה? בגלל שהן תמיד עוסקות בעבר ובמה שהיה, וגורמת לעצב על כך וחרטה וייאוש ופחד וכאב, מה הסיבה שהמחשבות האלה לא נכונות? בגלל שאם נשים לב, העולם מתקדם, החיים מתקדמים ועם כמה שזה קשה המציאות היא כבר לא כמו שהייתה, ומי שהייתה במושגים של זמן ממש "לפני רגע" האדם שפיזית לא קשור אליי שהכי אהבתי אי פעם, הוא כבר לא אותו אדם וגם אני כבר לא אותו אדם, שנינו משתנים ושנינו השתננו ונכון שאולי לפני שנה אהבנו זה את זה אבל היום, אנחנו כבר התקדמנו בחיים עם כמה שזה עלול לצבוט על הלב ולכאוב, כשנבין את זה, זה כבר לא ירגיש רע, למה? כי אנחנו לומדים להתחבר למציאות, לא לשקוע בעבר ובמה שכבר לא קיים, הזיכרונות האלה הם שלנו לנצח, אבל האנשים האלה רק נהיים יותר טובים מיום ליום, גרסה טובה יותר של עצמם, הם חייבים להיות, גם בלא מודע, כי אין דבר כזה לחוות רגע בלי ללמוד ממנו לפחות דבר אחד קטן להמשך החיים, אפילו רק לנשום ולבזבז זמן, כנראה יגרום לנו בעתיד לרצות שינוי בחיים ובכך זה ישפיע על כל העתיד שלנו,
אחרי בערך כמעט חצי שנה מאז שניתקנו קשר, הייתי מאוד בגישה של, ברגע שבו אוכל, שזה יהיה מתאים, אני יצא איתה ויהיה איתה בזוגיות כל כך הרבה יותר טובה בשביל לתת לה על כל הטוב שעשתה לי מתוך אהבה כלפיה, אבל הקדוש ברוך הוא אוהב אותי והוא לימד אותי כל כך הרבה דברים שישמשו אותי לכל חיי ואני אסביר.
לאחר זמן מסויים קרה אירוע משפחתי קרוב יחסית לה מצער ואני שמעתי על זה, פניתי אליה בכוונה של מישהו שהיה בקשר מאוד עמוק איתה והיא חשובה לי, התכוונתי להציע תנחומים ובמה אפשר לעזור אפילו פיזית, התקשרתי לחברה שלה לשאול אם זה רלוונטי לדבר איתה, והתשובה שקיבלתי הייתה (אני ממש צוחק תוך כדי מתוך כמה שאני רואה את המציאות אחרת היום ברוך ה', לא בקטע רע פשוט אני כל כך שמח על הדרך שעברתי):
"היא עם חבר שלה עכשיו"
טוב וואו זה היה מדהים פשוט ההבנה נפלה עלי בעל כורכי, ההבנה שהיא התקדמה, שהיא בחרה את הדרך שלה בהתקדמות לשלב זה, היא התקדמה ואני לא, התקדמתי בהמון דברים אבל בנושאים מסויימים פשוט נשארתי מאחור בעבר ובדמיונות על קשר שכבר לא קיים, עלי להתקדם, והתקדמתי, זה היה קשה,
במשך קרוב לשלושה ימים לא הרגשתי שום חשק לשום כלום, לא לתחביבים, לא לחברים, לא למסך, לא לאוכל או מים, לא לשינה, רק הבנה שאני צריך לצאת.
שום רגש, לא כעס, לא פחד, לא חרטה, רק אהבה עדינה שנשארה כלפיה (עדינה אבל היה דבר היחיד שנשאר מה שמראה כמה הייתה משמעותית כנראה)
התפללתי, באמת התפללתי, להרגיש משהו.
והכוונה בלצאת הייתה, שבעקבות חיי למדתי ברוך ה' על כל מיני דברים שהאדם צריך לעשות ולהתקדם בחייו וכולי והבנתי שהמצב שאני נמצא בו, הוא מיוחד, לא רגיל, קשה, אבל אני לא יכול ליפול מתוכו חס וחלילה, ידעתי שמה שאני צריך לעשות זה לצאת מהמצב הזה וידעתי גם שהדרך שלי כרגע היא פשוט לצאת, לצאת לאינטראקציה כלשהי, למשהו שיחזיק אותי פה, ולא בחוסר הרגש והחשק והדיבור, משהו שיכריח אותי לעשייה, קבעתי אם אני לא טועה ביום השני בעקבות זה שהייתי חייב ללכת לירושלים לרופא, החלטתי בפעם הראשונה בחיים שלי לצאת לקיר טיפוס, קבעתי עם חבר, והלכנו, ובפעם הראשונה אולי במשך יומיים רצופים, במשך לא רק יותר מדקה לא חשבתי עליה, אלה במשך שעתיים שלמות, ובכל פעם שעלו לי מחשבות או הרהורים הייתי חייב לחזור לסיטואציה כי אני הייתי במקום שמחייב אותי להגיב, כלומר אינטראקציה חברתית שאני לא תלוי רק בעצמי ויכול לזרוק את עצמי אלה אני גם תלוי הסובבים אותי והם תלויים בי כדי שהסיטואציה תקרה.
ואני חושב שאחת ההחלטות שילוו אותי והשפיעו המון כל התהליך העצום הזה היה ברמת לשתף, לשתף קרובים, אנשים שאהובים לנו בחיים, שקרובים לנו, שחשובים לנו ואנחנו סומכים עליהם, לספר להם על התחושות ועל מה שאנחנו חווים, לא להסתיר את האמת, וזאת נראה לי הפעם הראשונה שאני כותב בכל התגובה הארוכה הזו,
לחפש להיות כמה שיותר אמיתי בחיים שלי,
ללא מסכות, ללא שקרים, כיסויים, בלי להסתיר או לפחד, לחיות ולהיות אמיתי בכל חיי ומעשי.
מקווה שמשהו מהסיפור הארוך שכתבתי פה לפחות משהו אחד עזר לך וקידם אותך למקום טוב יותר, מאמין בך ממש כי אני יודע שאת מסוגלת לצמוח מזה, כמו שאני התפללתי לצמוח מהמשבר הזה, באמונה שלמה ידעתי שברגע שאני אצמח ממנו, לא רק שאני ארפא את מה שנפגע, אלה אצמח והתחזק מתוך הפער העצום הזה שנפער לי בלב, אני אצמח מתוכו מעלה מעלה וחזק יותר, שורשי ובטוח יותר, הגעתי לתחושה מדהימה כזאת של הבנה שנכון שיש קשיים אבל עכשיו אני יכול לומר שיכל להיות יותר קשה והתמודדתי כבר עם יותר קשה ואני אצמח גם מהקושי הבא, וככה אני בעזרת ה' אמשיך לצמוח.
להבין שכנראה זה מה שהיה צריך לקרות ושהכל מלמעלה ויבוא משהו יותר טוב
שולחת חיבוק חם אהובה
שולחת חיבוק חם אהובה
אנונימית
ממש מצטער לשמוע... כרגע אין מה לעשות בעניין, פרישה זה עניין קשה וימשיך להיות קשה לך לעוד תקופה - זה דבר שלמרבה הצער אי אפשר לברוח ממנו...
הי את,
יכול לתאר לעצמי כמה קשה התקופה אותה את עוברת עכשיו, נשמע מדברייך כמה הפרידה מכאיבה, מלווה ברגשות כאב עמוקים כלכך...
משער לעצמי שזה בסדר לתת לעצמך לבכות ולהרגיש...לעיתים אין צורך "להתחזק" מיד או להעמיד פנים שהכל בסדר, תני לעצמך זמן לפרוק את הרגשות החזקים שמציפים אותך....
מדברייך בתגובות עולה שהפרידה היתה יפה ומכובדת, אין בכך להקל, אבל, לעיתים סיום של פרק בכבוד הדדי אינו דבר מובן מאילו...
יכול רק לדמיין כמה חשוב לחלוק את המעמסה הזאת עם חברות קרובות, משפחה או כל אדם קרוב שיכול להקשיב ולהיות כתף תומכת בתקופה מורכבת זו...
בנוסף, אני מתנדב בעמותת סה"ר מזמין אותך לשוחח איתנו בצט במידה ותירצי לקבל סיוע נוסף....
מצרף לך לינק לצט...
שלך,
מתנדב סה"ר
יכול לתאר לעצמי כמה קשה התקופה אותה את עוברת עכשיו, נשמע מדברייך כמה הפרידה מכאיבה, מלווה ברגשות כאב עמוקים כלכך...
משער לעצמי שזה בסדר לתת לעצמך לבכות ולהרגיש...לעיתים אין צורך "להתחזק" מיד או להעמיד פנים שהכל בסדר, תני לעצמך זמן לפרוק את הרגשות החזקים שמציפים אותך....
מדברייך בתגובות עולה שהפרידה היתה יפה ומכובדת, אין בכך להקל, אבל, לעיתים סיום של פרק בכבוד הדדי אינו דבר מובן מאילו...
יכול רק לדמיין כמה חשוב לחלוק את המעמסה הזאת עם חברות קרובות, משפחה או כל אדם קרוב שיכול להקשיב ולהיות כתף תומכת בתקופה מורכבת זו...
בנוסף, אני מתנדב בעמותת סה"ר מזמין אותך לשוחח איתנו בצט במידה ותירצי לקבל סיוע נוסף....
מצרף לך לינק לצט...
שלך,
מתנדב סה"ר