האם הדת, שקרית כפי שהיא, בכל זאת הכרח פסיכולוגי לאדם?

לדעתי לא
אני מסתדרת טוב מאוד כאתאיסטית

הדת לדעתי כן שקרית
אבל להגיד עוד משהו?
לא נרלאי האנושות הייתה שורדת בלעדיה
אבל כיום לדעתי אפשר להשאיר אותה מאחור

אני חושבת שהמציאו את אלוהים כדי להתמודד רגשית, לא כיף לחיות בעולם חסר פואנטה ומשמעות בסופו של דבר, ומעודד לחשוב שיש מישהו כל יכול שדואג לך.
הדת עצמה... לדעתי תלוי. יש אנשים שמזל שהם מאמינים בחוקים האלה כי אין להם מוסר משלהם. אבל האיסלם למשל, לדעתי רק הורס את המוסר עוד יותר

הדת סוג של משענת פסיכולוגית זו דרך לתת סדר, משמעות ותשובות במקומות שבהם המציאות לא מספקת ודאות.
בני אדם לא תמיד מסוגלים לחיות עם הריקנות והאין־תכלית, ולכן הדת ממלאת צורך נפשי, גם אם האמת האובייקטיבית שלה מוטלת בספק.

מצב שיש לאדם צורך נפשי להישען על משהו, מצב שבו אדם לא יכול לחיות בלעדיו^

אני סבור שלא. הדתות הומצאו כאמצעי שליטה בבני אדם - אוסף של מיתוסים, אלים ודמויות דמיוניות, שנועדו להשפיע על התנהגותם. דוגמה פשוטה: כמו אם שמספרת לילדיה שאם לא יסיימו לאכול יגיע שוטר לעצור אותם, סיפור מפחיד שנועד לגרום לציות.

אני נוטה להאמין שאמונה כלשהי כן
אם היא באה בצורה של דת אז זה תקף אבל דת היא לא הכרח פסיכולוגי בפני עצמה

בני אדם חיו בעבר וחיים כיום ללא דת. והם חיו טוב (היוונים והרומאים) ואפילו יותר טוב מאלו שכן (המערב החילוני).

מי שיצא מהדת יודע שדת לא עוזרת בבעיות פסיכולוגיות, אלא יוצרת מאבקים פסיכולוגים של אדם כנגד עצמו.

ההכרח הפסיכולוגי של האדם זה לדאוג לעצמו ולעשות לעצמו יותר טוב, ולא לעשות מה שאחרים אומרים לו מבלי לחשוב על כך.

כן

משום שנוצרה לנו מודעות, מכך גם מודעות לסבל שלנו, נוצר צורך להאמין במשהו שהוא יותר גדול מאיתנו שנוכל להישען עליו כמו שאמרו כבר, זה לא חייב להיות דת בן אדם יכול לקחת פסל להחליט שהוא קדוש ולהאמין בו, זה פשוט צריך לעמוד בקריטריונים מסויימים.
הדת נתנה אבל מקום לכמה צרכים להיפגש בו זמנית וודאות, שייכות וקהילה, תחושה של הגנה וביטחון, סדר.

מסכימה גם עם דמוס אבל פשוט שמנהיגי דת משתמשים בצורך הזה הבסיסי בשביל לשלוט באנשים, שליטה לא בהכרח רעה אבל אם מצפים ממך להאמין באופן עיוור אז זה כבר כן כי זה חוסם חשיבה ביקורתית ואז זה מוביל לדברים לא טובים.